בספר "יום אחד באוקטובר" מביא אגמון 40 סיפורי גבורה שאירעו במהלך ה-7 באוקטובר בעת פלישת החמאס ליישובי עוטף עזה. כל סיפור כולל מידע על מבצעו, וסיפור האירוע המבוסס על עדויות ואורכו מספר עמודים. ניכר כי התחקיר על סיפורי הגבורה היה מעניק תוך גילוי רגישות כלפי הגורם שהיה נוכח באירוע. ספרי גבורה הנכתבים בסמוך מאוד לאירועים עצמם עלולים להיכשל בחוסר פרספקטיבה, מאידך היקף הקרבות ומעשי הגבורה היה כה רב שיש יתרון בגביית עדויות מהירה לפני שהזיכרון ידהה וישכח. תפקיד גביית העדויות בדרך כלל הוא של הצבא אבל היות שהצבא עסוק בלחימה כבר שמונה חודשים יש יתרון בגביית העדויות על-ידי גורמים אזרחיים סמוך לאירועים עצמם.