שמעתי שכל הגופים שנפגעו מאירועי ה-7.10 התאגדו ודורשים ועדת חקירה ממלכתית באופן דחוף ומיידי. כנראה שהם צודקים, אבל לגבי רוב הציבור זה פחות דחוף. כלומר אולי הצדק יעשה, אבל הציבור עלול להיפגע ובסוף אולי נגלה שצדק אישי פה לא נעשה...
הבעיה פה היא שאנשים רואים דברים שקרו, את האסון של ה-7.10 באוקטובר, אבל לא רואים את האסונות, הגדולים יותר, שנמנעו, כשמדינת ישראל הייתה בסכנת השמדה והצבא שלנו עשה לנו ניסים ונפלאות והביס את האויבים במעשי גבורה מדהימים.
את הפסיכולוגיה הזאת המומחים מכירים. בני אדם נוטים להתייחס רק לדברים שנראים לעין ומתעלמים ממה שהיה עלול לקרות, ולא קרה.
כך למשל יש את הסיפור של שרלוק הולמס, שפתר תעלומת רצח, בכך שהבחין שהכלב של הנרצח לא נבח בכלל בזמן הרצח. מכך הסיק מיד, שהרוצח היה מקורב ומוכר היטב לנרצח.