בעיתונות מתפרסמות היום ידיעות שצה"ל סיים את התחקירים של מלחמת לבנון השניה וכתוצאה מהם נכנס לתוכנית מאומצת של אימונים וכשירויות של כל יחידות היבשה הסדירות והמילואים. לתוכנית קוראים "מוכנות וכשירות". כולנו נשמח אם זה באמת יתן תוצאות.
לא ברור איזה צבא יהיה לנו לאחר ביצוע התוכניות אבל מי שאמון על תחקירים ועל למידה ארגונית לא יכול שלא להיזכר במה שקרה בעבר. להלן כמה תזכורות: צה"ל, מאז קום המדינה, נכנס למלחמה / מערכה / עימות כללי בממוצע אחת לעשר שנים או פחות מזה. לא פעם, כשחולפות שש-שבע-שמונה שנים ואין מלחמה באופק, מחליט מי שמחליט שהגיע זמן שלום, שצריך לצמצם, שצריך להפסיק אימונים ורכש והכשרות ובמקום זה להיות יעיל ומשוכלל. ואז באה המלחמה וטופחת על הפנים ומוצאת אותנו לא מוכנים ולא כשירים כי הרי התכוננו לשלום. זה קרה ביום כיפור, זה קרה בשל"ג (לבנון הקודמת), זה קרה באינתיפאדה וזה קרה עכשיו במלחמה האחרונה.
הערה אישית: לפני כשש שנים (בימי בוגי יעלון כרמטכ"ל) הוחלט להפסיק ביקורות מטכ"ליות (קראו להן ביקורות כו"כ - "כשירות וכוננות" - מזכיר איזשהו שם היום?) בימ"חים של אוגדות המילואים כי "ממילא הצבא הולך לקראת התייעלות ומפרקים את אוגדות הטנקים" (זה מה שנאמר לי כשמחיתי מתוקף תפקידי כמבקר על ביטול הביקורות וטענתי שמבטלים בכך בחוסר אחריות משווע את לקחי ועדת אגרנט מיום כיפור כי אף אחד לא יודע מתי תפרוץ המלחמה הבאה).
ומיד אחרי המלחמה עושים תחקירים וועדות ומגבירים אימונים והצטיידות ועושים מאמצי שיפור עד ששוב עוברות כמה שנות רגיעה (רגיעה?) ושוב נרגעים ומפסיקים לשפר וחוטפים. צה"ל (צבא היבשה, לפחות) איננו ארגון לומד. את זה כבר אמרתי. עובדה שהוא חוזר על הטעויות שלו במחזוריות די קבועה, יקרה מאד וכואבת.
הייתי רוצה להאמין שאחת התוצאות של תחקירי המלחמה הזו תהיה שהצבא גם יתחיל להכיר בצורך בלמידה ארגונית אמיתית ומובנית, בשיפור מתמיד, בהפקת לקחים ולמידה גם מההיסטוריה ולא רק מהסטירות האחרונות. למשל, הגיע הזמן שתהיה זרוע יבשה אמיתית, שיש בה אחדות הפיקוד, זהות בין אחריות לבין סמכות, זהות בין גורם בונה הכוח לגורם מפעיל הכוח ומפיק הלקחים ומיישם הכשרות ואימונים. שתהיה המשכיות בלמידה ובהפקת הלקחים ושלא "ימציאו את הגלגל" כל כמה שנים מחדש. שיתקיים תהליך של איוש תפקידים על-פי קריטריונים ברורים והתאמה לתפקיד לפי הגדרות ברורות ולא לפי מי שיודע למצוא חן בעיני התקשורת.
לצערי זה לא הולך לקרות כי צבא היבשה נשאר צבא מוזר של כמה פיקודים שאין ביניהם קשר, יחידות יבשתיות דומות במהותן ותפקידן שלא לומדות זו מזו, מפעיל הכוח הוא לא בונה הכוח ולכן אין קשר בין ההצטיידות והאימונים לבין הצורך המבצעי לנוכח הפקת הלקחים.
לא משנה מי יהיו המפקדים וכמה טובים הם יהיו, כל עוד המערכת מעוותת הליקויים המובנים יישארו בה. החיילים ימשיכו להיות טובים ומוכשרים כי הם באו מהבית. המפקדים (הבכירים) ימשיכו להיות לא מתאימים ולא מקצועיים כי הם צמחו במערכת הלא מקצועית והלא לומדת הזו. ככה זה היה בכל מלחמות ישראל ואת זה היגיע הזמן לשנות.