עשרות אלפי צוברי גז טמונים בשכונות המגורים, עשב שוטה וקוצים מעטרים את סביבתם, די בדליפת גז קטנה ושריפת קוצים במקום בכדי לגרום לאסון בקנה מידה גדול. מי מפקח על עשרות אלפי הצוברים שטמונים תחת רגלינו.
במאי 2003 החריד פיצוץ עז את מרכז תל אביב, ממש מאחורי מסעדת ג'ירף. הפיצוץ נוצר כתוצאה מקילוח גז מצובר שהוטמן באדמה. כ-30 אנשים נפגעו, אך איש, למרבה המזל, לא קיפח את חייו. לתושבי שכונת התקווה המזל שיחק פחות. בדליפה שאירעה באותה שנה קרס בניין מגורים בשכונה וגרם למותם של 7 אנשים.
צוברי הגז ברחבי הארץ הפכו לנפוצים יותר ויותר, צוברי הגז הם מכלי ענק שמחליפים את הבלונים המוכרים ומוטמנים מתחת לאדמה - מטעמי ביטחון ויופי. במערכות הללו יש טונות של גז. אם הגז פורץ החוצה, כל ניצוץ קטן יכול להסב נזק מאוד משמעותי לסביבה, אך פיקוח אין.
בבדיקה שערכתי באזור מגורי מתגלה תמונה מחרידה של הזנחה בסביבת צוברי הגז , עשבים שוטים ושדות קוצים, דליפת גז קטנה בשילוב שריפת קוצים במקום ורק הדמיון יכול לתאר את האסון הכבד שיכול להיגרם.
מכסי מילוי הצוברים פרוצים לכל דכפין, ורק אזיקון פלסטיק דק מחזיק אותם סגור, די במשיכה של המכסה בכדי לקרוע מעליו את אבטחת האזיקון. על הצוברים אין מספר סידורי, שנת הטמנה ותאריכי בדיקה, עם זהו מצב הלוחית מעניין מה מצב הצובר.
לפי תקן ישראלי 158, ששונה רבות בשנים האחרונות, בדיקת צובר גז צריכה להיעשות אחת לחמש שנים, וזאת במקום אחת לחצי שנה בעבר. אורך החיים של צובר גז הוא 15 שנה ולאחר מכן יש להחליפו. כאמור הצטברות חלודה "פוצעת" את צובר הגז וגורמת לדליפה.
ברשויות המקומיות לא יודעים את מיקומם של כל צוברי הגז שבתחומה וחברות הגז אינן מחויבות להעביר מידע זה לרשות המקומית. באחריות משרד התמ"ת לאשר את ההטמנה ומאותו רגע עוברת האחריות למשרד התשתיות. במשרד התשתיות הלאומיות אין מיפוי של צוברי הגז המותקנים בארץ ואין מידע על מועד התקנתם. במשרד התשתיות אין מפה או תיעוד מסודר של כל הצוברים הנמצאים מתחת לקרקע, ואין מידע על מועד הטמנתם לצורך בקרה.
אף אחד פרט לחברות הגז אינו יודע באמת כמה "פצצות" כאלה מונחות לנו מתחת לרגליים, מתי עברו בדיקה תקופתית, מתי הוחלפו צוברים, מתי הוטמנו.
מפגעי הבטיחות סביב צוברים אלה זועקים לשמיים, לא צריך לחכות שיקרה אסון בכדי להתעורר, שמישהו ירים את הכפפה ויאכוף את החוק. חיינו אינם הפקר.