על הבימה ישבו שלוש נשים: ג'יהאן סאדאת, דליה רבין ומדלן אולברייט, ושוחחו על בעיות השעה במזרח התיכון. תזכורת: ג'יהאן סאדאת היא אלמנתו של אנואר סאדאת, הנשיא המצרי שנרצח על-ידי קנאים מוסלמים בגלל שחתם חוזה שלום עם ישראל. מדלן אולברייט כיהנה כשרת החוץ בתקופת שלטונו של ביל קלינטון ואת דליה רבין שלנו, אין צורך להציג. מלבד העובדה שהיא הבת של יצחק רבין ז"ל, שגם הוא נרצח על מזבח השלום, היא כיהנה כסגנית שר הביטחון כשבנימין (פואד) בן-אליעזר היה שר ביטחון.
את הערב יזמה והפיקה האוניברסיטה האמריקנית-יהודית. התגובה הראשונית האינסטינקטיבית: מה יש לשלושת הנשים הללו לבשר לאומה? הרי שלושתן לא מחזיקות כיום בעמדות כוח או השפעה. הגב' סאדאת מרצה באוניברסיטת מרילנד, דליה רבין מנהלת את מרכז רבין ומדלן אולברייט מרצה בג'ורג'טאון יוניברסיטי. סאדאת ואולברייט גם כתבו ספר על תהליך השלום במזרח התיכון. אבל האולם ב'יוניברסל סטודיוס' היה כמעט מלא לגמרי ואת הערב הנחה ד"ר בוב וקסלר, נשיא האוניברסיטה.
למרות שהתשובות היו צפויות, היה מעניין מאוד להקשיב לשלושת הנשים. דליה רבין ספרה איך אבא שלה, יצחק, הגיע להכרה שצריך לדבר עם ערפאת, למרות שלגמרי לא חיבב אותו (וזה בלשון המעטה): "בכל פעם שדברו עם ההנהגה הפלשתינית המקומית הם היו מתקשרים לתוניס לדווח ו/או לקבל אישור מעראפת. אז אבא אמר: בלאו הכי הכל עובר דרכו, אז בוא נסגור אתו עסקה".
ג'יהאן ספרה איך ה"נצחון" המצרי במלחמת יום כיפור באוקטובר 1973 זקף את קומתם של המצרים ואפשר לסאדאת לצאת ביוזמת השלום שלו. היא כמובן גם הדגישה שהפתרון לסכסוך הוא שתי מדינות לשני עמים. בנקודה הזאת גם מדלן אולברייט ודליה רבין הסכימו איתה, אבל רבין הדגישה את המורכבות במימוש הרעיון ובצורך של הפלשתינים קודם כל להכיר במדינת ישראל ובביטול הסעיף של זכות השיבה לפלשתינים.
אולברייט ספרה על הדילוגים שלה בינינו לבין מדינות ערב בתקופת קלינטון, והדגישה שלמרות שנהרגו הרבה אזרחים חפים מפשע במבצע 'עופרת יצוקה', הרי לישראל לא הייתה ברירה אלא לצאת למלחמה ולנהוג כפי שנהגה.
כאמור, הרבה חידושים לא היו כאן אבל האווירה הייתה רכה ומפייסת. לראות ולשמוע שלוש נשים דעתניות מדברות על מורכבות הסכסוך ישראלי-ערבי, תוך שהן מדגישות את נקודת המבט הנשית: "כאמהות וכנשים, האופציה של מלחמה היא האמצעי האחרון, אחרי שבודקים את כל האלטרנטיבות האחרות", מביא אותך להכרה שאילו נשים היו מנהלות את העולם בטוח היו פחות מלחמות בעולם, ויש להניח שהסכסוך הישראלי ערבי היה מגיע אל קיצו. בקיצור - נשים לשלטון.