כתושב מרכז הארץ "פרשת
הולילנד" מעוררת בי רק תדהמה. כי אני מתבונן אל סביבי ורואה כיצד מושבות זעירות ופסטורליות הופכות כמעט בקצב צמיחתו של הבמבוק לכרכי ענק אדירים תואמי מנהטן, ולעיניי זה נראה כאילו שראשי הערים שלנו הם אלה שמחזרים אחר הקבלנים, וכמעט מתחננים ותובעים מהם שיבנו בעריהם כמה שיותר גבוה, וכמה שיותר הרבה וכמה שיותר צפוף, כי אין - פשוט אין - כמו "פיתוח", ו"כל המרבה הרי זה משובח", וגם התושבים כולם רק אור מתפעם בעיניהם ושימחה גדולה וגם חברי מועצות הערים מן הקואליציה וגם מן האופוזיציה רק מלאים גיל גדול ואושר ושירי הלל מתפעלים ל"תנופת הפיתוח", ולחדוות ה"הבו לבנים", ולשכרון החושים הנשגב של ה"עשייה".
ואני באמת ובתמים אינני מבין מדוע זה בעיר הרחוקה והמוזרה ירושלים על-מנת להשיג בדיוק את המצב הזה צריך מישהו לבוא ולשלם למישהו שוחד.