עדיין, כאשר רבים בעולם עומדים מאחורי צדיקי העולם שהיו בספינות (כך אומרים), עם הכוונות ההומינטריות, גם כאשר ביניהם יש גם בעלי כוונות אחרות שנשאו עימם כלי נשק שונים ובכלל לא למטרות הומניות - גם אם כך, עדיין יש שתיקה מצד הקובעים בהנהגה שלנו ושום מילה על המציאות שהייתה לנו לאורך שנות המדינה ולפניה ועדיין נמשכת, ממש כאילו לא קיימת בעיניהם, כפי שאנו רואים.
שתיקה ואכן כך: שכחו אצלנו, לשים בראש החדשות, תזכורת וביחוד היום, על הדולפינריום שנהרגו בו כה הרבה ילדים, פיצוצי האוטובוסים הרבים, במשך תקופה ארוכה, על הילדים והנשים שהיו בו, בתי קפה ומי שהיה שם, נרצח כך, רצח לשם רצח והללו "פסיק" ממציאות שכאמור נמשכת מיום קום המדינה ולפני כן. מציאות זו שהייתה חלק בלתי-נפרד מהויי המדינה במשך שנים, כבר לא שודרה, או הובאה בתקשורת העולמית, כי לא משדרים ידיעות כאלה, כמו שלא עושים לגבי שינויים שגרתיים במזג האוויר.
הגיע הזמן - אם כי במחיר חמור - לעסוק ולדבר בתופעה החמורה, כיצד צמחה לנו הנהגה, לא כפי שיש במדינות עם נורמות כמו כאלה במדינות מתוקנות בעולם. אצלנו, מופיע אחד שרוצה להנהיג את המדינה - יותר נכון לשלוט בה - לוקח לו שותפים, מי שבא בא והעיקר שתהיה קואליציה וכמובן שיש תגמול לכך, אבל התוצאות הן המציאות החמורה שאנו עדים לה היום ועדיין לא יודעים, מה ילד יום.
מהציבור, חוץ מלהתלונן, גם רבים אומרים לעצמם שזה לא שייך להם, ודאי סומכים על ההנהגה ולא מזכירים את שאר המציאות שאינה יורדת מהכותרות. ובינתיים, מחולליה של מציאות זו, ממשיכים ליהנות ממצב זה ועושים "חיל".
זה הזמן, רגע לפני שכולם ירגישו אותו שאנשים שעד עתה עמדו מן הצד ולא רצו ל"לכלך" את ידיהם בפוליטיקה, יבינו שלתת למצב להידרדר, ייתן תוצאות לכולם וגם להם.
כדאי אפוא ללכת לבחירות ולהעמיד את הנושאים הבוערים, בראש מסע הבחירות שלהם.
קיראו והפיצו כי אין לציבור הרחב במה להעביר מסרים.