בניגוד לרבים וטובים בארץ, אני סבור כי הצעת אבו מאזן כלל איננה מלכודת, אלא היא הדרך הנכונה להשיג הסכם אשר לא פחות משהוא טוב לפלשתינים הוא טוב לנו. כי "זכות השיבה", כאשר היא נאמרת בנשימה אחת עם "שתי מדינות לאום", איננה מהווה שום סיכון לקיומה של "המדינה היהודית".
הרי היום, בעידן "הכפר הגלובלי", אנשים נעים ונדים, ומתגוררים בכל מקום שבאותו הרגע מתאים להם. אזרחות היא סיפור לגמרי אחר. אזרחות ניתנת למי ששייך, למי שראוי, למי שעומד בקריטריונים. ו"לאום" הוא בהחלט קריטריון. ומי שגר בעבר במדינת היהודים, וגם מי שלא, אם ירצה לבוא, הוא בהחלט מוזמן, ויהיה לאומו אשר יהיה. ואם יוכיח בתוך פרק זמן קצוב כי הוא מביא תועלת למדינה ושומר בקפידה על חוקיה, גם יוכל להיות כאן לתושב של קבע. אך אזרחות במדינת הלאום היהודי, מרגע שהסכמנו על "שתי מדינות לאום", תהיה רק לבני הלאום היהודי. כך, עם זכות השיבה או בלעדיה, לפרלמנט של מדינת הלאום היהודי יבחרו וייבחרו רק בני הלאום היהודי, ממש כמו שכל בני הלאום הפלשתיני כולם, ויהיה מקום מגוריהם אשר יהיה, יבחרו וייבחרו רק לפרלמנט של מדינת לאומם שלהם.
"שתי מדינות לאום" - זהו משפט המפתח. ואם נאמץ את משמעותה האמיתית היחידה של הצעתו זו של אבו מאזן, הרי "זכות השיבה", או בעצם זכותו של כל אדם, כל עוד הוא מועיל לחברה ושומר חוק, זכותו של כל אדם לגור בכל מקום שירצה, תהיה מובנת מאליה, ובכל זאת לא תפגע כהוא זה בריבונותו המלאה של העם היהודי על מדינת הלאום היהודי, עד עולם. כי לבני הלאום הפלשתיני תהיה רק אזרחות פלשתינית, וזכות הצבעה רק לפרלמנט הפלשתיני, ואילו אזרחות של מדינת הלאום היהודי, והזכות לבחור ולהיבחר לפרלמנט של מדינת הלאום היהודי, יהיו אך ורק לבני הלאום היהודי.