חוק שכר המינימום, לא היה אמור לסייע רק לשכבות החלשות. הוא לא היה אמור לסייע רק לקופאיות ולעובדי ניקיון. הוא אמור לסייע גם לאלו שנחשבים רחוקים מהגדרות ה-"עוני". הוא אמור היה לסייע לאלפי מורים וגננות. הוא אמור לסייע לאלפי עובדי מדינה כמוני שעדיין מקבלים שכר יסוד הנמוך בכ-40% מהשכר הממוצע במשק.
פער זה, כמובן נסגר אחרי כמה שורות בשורה הנקראת "השלמה למינימום". יודעי דבר מסבירים שזה נעשה מתוך רצון למנוע מאיתנו להזדקן בכבוד. מסתבר אדוני, כי ממשלת ישראל ומוסדותיה נוהגת ברשעות כלפי עובדיה לא פחות מאחרון חברות כוח האדם.
לכאורה זה לא אמור היה לקרות. בחור מעל לגיל 30 הנושא בשני תארים אקדמיים ועובד בשירות המדינה, נשוי לאישה העובדת כמהנדסת ומתגורר בפריפריה (בה כביכול הדיור זול יותר), הוא אדם שאמור להתפרנס בכבוד.
זהו אדם שאמור לגשת לבנק ולבקש משכנתה עבור רכישת בית ולקבלה ללא שום בעיה. לרצות לרכוש בית ארבעה חדרים בבניין מגורים בשווי 650 אלף שקל הוא לא בגדר פנטזיה. במחיר כזה רכשו עד לא מכבר בתי קרקע בעיר דימונה. מחיר כזה לדירה בבניין לא היה קיים בעיר דימונה מעולם. מסתבר שאין לי האפשרות אפילו למשאלה כל כך צנועה.
מוסדות המדינה רצו לבלום את הטירוף המשתולל בשוק הדיור ונקטו בשיטת "חלם" של הקשחת התנאים לקבלת המשכנתא. במעשה זה הם אומנם בלמו את הביקוש לדיור אבל בקרב אלו שאין להם. מי שיש בידו ימשיך לצבור נכסים וזוגות צעירים כמוני יכולים לבחור בשתי אפשרויות: או שהם יגורו בשכירות למשך כמה שנים טובות, או שהם ירכשו בתים הנמצאים בשכונות ישנות שנבנו בזמנו לעולים חדשים ומשמשים היום מקור הכנסה צדדי לבעלי ההון. שתי אפשרויות אלו טובות רק למי שכבר יש בידו.
בימים האחרונים נשמעים קולות אחידים מטעם ממשלת ישראל שמפלגתך נמצאת בה. האחדות היא צורך השעה ואין אני מטיל ספק בכך. אך נדמה שהאחדות מגויסת רק לצרכים שנוגעים בפגיעה בשכבות החלשות. אדוני אם אכן אתה צועק נדמה כי קולך בודד ונדמה שככך הוא גם יבלע לצערי בשאון מכונות הכלכלה החופשית. האם אדוני יהיה זה המביא בשורה עבור אלפי זוגות צעירים, עבור אלפי עובדים שלא נשמעים?