יש לנתח היטב את מושג "מדינת רווחה" – שתוכל להתממש, על-פי הפוליטיקאים – כאשר השלטון בארץ ינחיל משטר של "סוציאל דמוקרטיה". כך, באחת יבוא מזור לעם ישראל. כדוגמה ומופת הראויה לחיקוי, מובאת שבדיה. אולם, האם נכון להשוות בין שתי ארצות, שאֵינן בנות השוואה מכל בחינה שהיא?
החברה השבדית היא הומוגנית, בעלת תרבות אחת, ושתיים או שלוש מפלגות. האוכלוסיה עובדת, יצרנית – וברובה משלמת מיסים גבוהים, המאפשרים מתן כל ההטבות. הוצאות ההגנה והביטחון נמוכות, אין היא סובלת מחרמות וסכנות של מָשָטִים, טילים, פיגועים ועוד מרעין בישין אינספור.
לנו נשמע התיאור הנ"ל כלקוח מגן עדן. בישראל, 60% מהאוכלוסיה אינם מגיעים לסף הכנסה, ולכן אינם משלמים מס. 40% מכוח העבודה הפוטנציאלי אינו עובד - מרצון ומבחירה - כגון: חרדים,
מתנחלים (העוסקים בעיקר בהגנה על עצמם ורובם עובדים במישור המוניציפלי המקומי), ערבים (בעיקר נשים כמסורת תרבותית/התנהגותית).
הקהילות הנ"ל, בנוסף למאות אלפים נוספים (אימהות חד-הוריות – מה האב הוא רוח הקודש), יוצאי צבא שלא רוצים לעבוד למחייתם, מובטלים מתחזים, תלמידי כולל - אמיתיים וגרוע מכך לא קיימים כלל, ותקצר היריעה. כל אלה חיים על חשבון שני העשירונים הגבוהים, הנושאים בנטל של 80% מסכום מס ההכנסה. זה לא דומה לשבדיה.
פן נוסף לנושא - לאחרונה אנו עדים למהומות שוד, ביזה ורצח ב"מדינת רווחה", היא אנגליה. תקציבי ענק משולמים באנגליה לאוכלוסיות שהורגלו לא לקחת את גורלן בידיהן, אלא רק לבוא, בעזרת גופים חוץ-ממשלתיים (זכויות אדם, זכויות מהגרים, זכויות בטלנים, ירוקים ועוד), בדרישות בלתי נדלות לקבלת יותר ויותר משאבים. מסתבר שמהומות שאלה נגרמו לא בגלל תקציבי רווחה נמוכים, אלא למרות תקציבי הרווחה הגבוהים. באנגליה, שיעור בני הנוער הצורכים אלכוהול וסמים, שיעור נערות צעירות שהפכו לאימהות חד-הוריות (המקבלות קצבה חודשית ממשלתית), הוא הגבוה באירופה. 25% מהנוער יודעים בקושי קרוא וכתוב. נוסיף על כך את העובדה שלמשטרת אנגליה אבד כוח ההרתעה (פִעָנוח פשע אחד מתוך עשרים), והנה אנו מקבלים מדינת כאוס ולא מדינת רווחה.
הפתרון הוא צמצום תשלומי ההעברה ככל האפשר, ולהקנותם בעיקר לאוכלוסיות חלשות שלא באשמתן, לחולים ומוגבלים, שאינם יכולים לעזור לעצמם. יש להעביר לאזרח את האחריות לגורלו ולגורל בני משפחתו. תפקיד המדינה לעזור לו ולהביאו למימוש אחריותו זו. לכן תפקיד המדינה לייצר מקומות עבודה ריאליים לגרום לו לרצות לעבוד. הפתרון לטווח ארוך הוא אחד ואינו מסובך: את החיסכון מתשלומי הקצבאות יש להסיט לכיוון אחד בלבד (מינקות ועד תואר אקדמי):
- לערכים, לעבודה, ליצירה, למצוינות, לאזרחות;
- מדינת רווחה היא הבעיה ולא הפתרון!
ידועה המסורת היהודית, שאֵם תחסוך מפיה פת לחם על-מנת לאפשר לבנה ללמוד. בואו ונחזיר עטרה ליושנה – ובא לציון גואל.