פסקי דין של בית המשפט העליון מצטיינים בקביעת כללים אשר על פניהם נראים ברורים, אך אם נוברים בנבכי הרזולוציה שלהם, מגלים כי הם קשים לישום במקרים ספציפים, וכך נדרשות הערכאות הנמוכות לשבת על המדוכה ולפרש את פסקי הדין של בית המשפט העליון, תוך שהן נדרשות להחליט אם הכללים שנקבעו חלים במקרה אשר הובא בפניהם, אם לאו.
כך היה ב
בש"א (תל אביב-יפו) 12150/02 - ל.ר נ' ל.א, תק-מש 2005(1), 165, שם נדרש השופט שוחט ליישם את
עיקרון הכיבוד ההדדי של הערכאות במקרה ספציפי שנידון בפניו. באותה פרשה קנה בית הדין הרבני סמכות לדון בתביעת הגירושין, אך האישה טענה כי ההכרעה ניתנה בחוסר סמכות, הן משום שההרכב היה חסר, והן משום ש
זכות השמיעה שלה קופחה. האישה טענה כי בית הדין הרבני נטל לעצמו סמכות באופן סתמי, ללא סמכות, וזאת בכדי ליצור 'מחטף סמכויות'.
השופט שוחט קבע כי מכיוון שבאותו מקרה הביעו הצדדים את הסכמתם לדון בתיק בהרכב חסר, הרי לא ניתן לאמר כי מתן הכרעה בהרכב חסר בוצע בחוסר סמכות. השופט שוחט גם שלל את טענת האישה בדבר 'מחטף' וזאת היות ובית הדין הרבני דן ב'עצלתיים' בתיק, מה ששולל אפשרות של 'מחטף'. גם עצם היות ההנמקה קצרה (ולא נעדרת), קבע שוחט, אינו הופך את ההכרעה שנתן בית הדין הרבני לכזו אשר ניתנה בחוסר סמכות.
השופט שוחט חזר והדגיש כי
"רק במקרים נדירים תוביל חריגת אחת הערכאות מסמכותה לבטלות ההחלטה. אלו הם המקרים שבהם הכוונה ל'מחטף' תבזיק לנגד עיננו 'כהבזק אור בחשיכה".
הנה אם כן, לא כל פגם בקבלת ההחלטה מבטל את סמכות הערכאה שקיבלה את ההכרעה לדון בתביעה. ברוח זו קבעה השופטת ארבל ב
רע"א 8788/04 - אפרת עמר נ' יוסף עמר, תק-על 2005(1), 2920, כי מקום בו הבעל לא פירט בתביעת הרכוש את סוג וטיב הרכוש שהוא רוצה לכרוך בתביעה, אין זה מעיד על אי כנות הכריכה ומכאן, על היעדר סמכות. גם ארבל חוזרת על ההלכה ולפיה
אך ורק במקרים חריגים יקבע כי ערכאה נטלה סמכות לידה שלא כדין..