מלחמות אפשריות תמיד - ביחוד פנימיות

מקבלי החלטות משתמשים בחלקים ואפילו מקריבים אותם כדי לנטרל איומים על השלם. יש מתאם חיובי בין חיסכון במקורות שרידות ובאנרגיית שרידות של גופים אנושיים ויעילות השימוש בהם, ובין סיכויי הגופים האלה לשרוד. כדי לשרוד, על הגופים האנושיים, ובייחוד מדינות וצבאות, לייעל את השימוש במקורות שרידות. מדינה שתצליח לעשות זאת תקדים את כל האחרות במעבר מן הציוויליזציה המיתולוגית הנוכחית לציוויליזציה הביקורתית הבאה, ותשפר את סיכוייה לשרוד האיום הפנימי, הקיים תמיד, והאמצעים שיש לנקוט נגדו, מעסיקים את התודעה האנושית יותר מגורמים אחרים, וגם יותר מהאיומים החיצוניים. אם אינטרס השרידות של השלם חזק מכל אינטרס אחר, ואם האיום הפנימי חמור מכל איום אחר, אפשר לצפות לשימוש באיומים חיצוניים כדי לנטרל או להפחית איומים פנימיים, ולהפנות את תשומת הלב החוצה בעזרת מיתוסים, ממש כשם שרעלים, במינון מסוים, משמשים כתרופות, ואילו במינונים אחרים הם גורמי מחלות. מקבלי ההחלטות ימציאו לפעמים אויב כזה, כדי לבטל או להפחית איומים פנימיים. טענה ידועה היא, שעמים אשר סבלו מקשיים פנימיים, התלכדו מול אויב חיצוני. מנהיגים ניצלו את האויבים החיצוניים האלה לצורכיהם, במודע. הפילוסוף האנגלי תומס הובס, גרס, שהיחיד, עם היותו לאזרח של חברה מדינית, מוותר על מצב של מלחמה כללית בינו לבין יתר האזרחים, אך החברות עצמן שרויות עדיין במצב הטבעי. הווה אומר, שהיחסים ביניהן מושתתים עדיין על מלחמת הכל בכול. לדעתו של הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט, לא ייתכן שהמצב הטבעי ביחסי הממשלות יימשך לאורך זמן, שכן ההרס והחורבן שהמלחמות הבלתי פוסקות גורמות להן, ידחפו את המדינות להתאחד לבסוף וליצור ארגון בינלאומי. גם הובס וגם קאנט הבחינו בתופעה הקבועה של מלחמה ביחסים הבינלאומיים, אך לא הבינו את מקורותיה. במאה העשרים פעלו שני ארגונים בינלאומיים שמטרתם העיקרית הייתה למנוע מלחמות, אף-על-פי-כן התחוללו במאה הקודמת שהיו איומות יותר מכל מאה שקדמה לה. השימוש במלחמה כדי להפנות את תשומת הלב של התושבים לעבר אויב חיצוני, קרה בגרמניה של היטלר, במצרים של גמאל עבד אל נאצר, בסוריה של חאפז אל אסד ובעירק של צדאם חוסיין, וזה קרה גם בישראל (פעולת עזה בפברואר 1955).¹ כשמשה שרת, היונה הפוליטית, היה ראש ממשלה ודוד בן-גוריון היה שר הביטחון, במחצית הראשונה של שנות החמישים. מכאן שמקבלי ההחלטות מגדירים כשרידותו של השלם שהיא, במקרים רבים, שרידותם שלהם.

אחד מיעדי דת הצבא והחינוך האידיאולוגי, ואחד מיעדי מיתוס הביטחון הוא, ביות האנשים להיות בשר תותחים, בדומה לכלים על לוח השחמט שמקריבים למען הצלת המלך. הביות הזה מנוגד לאינטרס השרידות של בשר התותחים, אך הוא מבטיח את שרידותם של השליטים. החינוך להקרבה למען הכלל הוא אחד מאבני היסוד של החינוך בכל התרבויות בציביליזציה הנוכחית והישגיו מוגבלים למדי. האנשים המעטים שמקריבים את חייהם במלחמה, לעתים קרובות בניגוד לרצונם או מבלי שבירר מישהו מהו רצונם, מקבלים אותות גבורה וציונים לשבח עבור תרומתם לכלל, דהיינו – חיזוק שרידותם של השליטים. קרובי משפחתם מקבלים את המדליות, ועליהם להיות מאושרים. מיהו אויבו של אדם יחיד? כל מי שמאיים על שרידותו ועל אושרו; מיהו אויבה של מדינה? כל מי שמאיים על השרידות ועל האושר של מקבלי ההחלטות. האויב העיקרי הוא פנימי. מלחמה היא התנגשות אלימה בין שני גופים פוליטיים (בתוך המדינה או בין מדינות), שהאינטרסים של שרידותם סותרים זה את זה (לפחות לדעת אחד מהם). האנתרופולוג ר. דייווי: "מלחמה היא מאבק בין קבוצות פוליטיות על הישרדות".² מכאן, מלחמה אפשרית תמיד, מפני שכל גוף סותר, במידה מסוימת, כל גוף אחר. רוב המלחמות הן פנימיות: מלחמות אחים, מלחמות שבטים, קהילות ועדות, מהפכות והפיכות. הגורם הפנימי נוכח, לעיתים במובלע, בכל המלחמות נגד אויב חיצוני.

מיתוס הביטחון, המזון התרבותי הבסיסי של רוב החברות האנושיות בציוויליזציה הנוכחית, מטשטש את התופעה הזאת ומצביע על אויב חיצוני בלבד. על החשיבות הרבה, שמייחסים מקבלי ההחלטות לאויביהם הפנימיים, אפשר ללמוד מפרשת קורח, דתן ואבירם, המתוארת בהרחבה בספר "במדבר". קורח, ממנהיגי שבט לוי ובן-דוד של משה ואהרון, וכן דתן ואבירם, ממנהיגי שבט ראובן, ערערו על מנהיגותו של משה, על מעמדו הבכיר של אהרון אחיו, על מטרותיהם ועל מדיניותם. הערעור הזה היה איום חמור יותר על גיבושם של השבטים לעם אחד בעזרת דת משה, מהאיום של פרעה מלך מצרים, ומן האיום של עמים אחדים שפגשו בני ישראל במדבר. תנאי הכרחי לקיומה של הדת החדשה היה, נכונותו של העם לקבלה מידי משה ללא ערעור, בבחינת נעשה ונשמע. על הנכונות הזאת איימו קורח, דתן ואבירם. כפי שאלוהים לא יכול היה לקבל את ערעורו של האדם הראשון על הוראתו לא לגעת בפרי עץ הדעת, כך משה לא יכול היה לקבל ערעור על סמכותו המוחלטת. זה היה מבחנה הגדול של דת ישראל בעת הינתנה כדת צבאית, במטרה להכשיר ולארגן את העם לכיבושה של ארץ-ישראל, וזה מבחנה הגדול מאז ועד היום. העימות בשדה האימונים של העם במדבר סיני היה חריף מאוד, ולפי ספר "במדבר" החליט אלוהים (התבונה העליונה) להשמיד בהקדם את המערערים ואת הנוהים אחריהם, כדי לבטל את האיום המיידי על שרידותם של הדת החדשה והעם המתגבש, וכדי להרתיע אחרים בעתיד. וכך היה: "ותיבקע האדמה אשר תחתיהם, ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ותכס עליהם הארץ... ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמישים ומאתיים איש מקריבי הקטורת" (במדבר, ט"ז, ל"א ל"ה). מקרה זה מלמד שבקונפליקט בין אינטרס השרידות של המערכת, כפי שייצגו אותו אלוהים ומשה, לבין אינטרס השרידות של תת-המערכות ושל היחידים, השמידה המערכת הכוללת את תת-המערכת שלה כדי לבטל את האיום. מבחינת אלוהים ומשה, הייתה זאת מלחמת אין ברירה.

דוגמאות מימינו אלה: טבח המפגינים בכיכר טיינאנמן בבייג'ין, ביוני 1989, ודיכוי התסיסה למען הדמוקרטיה במוקדים אחרים בסין, שהעיקרי שבהם היה קנטון הונאן, שם נעצרו יותר מאלף איש; טבח המפגינים באלבניה ביולי 1990; דיכוי בני העם הרומני בימי שלטונו של ניקולאי צ'אושסקו; הדיכוי ומעשי הטבח הממושכים בכורדים בעירק. בשנה שאחרי הטבח בבייג'ין, גדלו בחמישה עשר אחוזים הוצאותיה הצבאיות של סין, אף כי אויביה החיצוניים לא התחזקו, מלחמה גדולה לא איימה עליה, והייתה זאת שנה של הפגת המתיחות בעולם. לפי דוח של הסניף האסייאני של הארגון הבין לאומי לזכויות האדם, עונו חברי התנועה למען הדמוקרטיה בסין, הוחזקו במעצר מבודד ואושפזו בבתי חולים לחולי נפש. לפי דוח של הסי.איי.איי., נפגעה היציבות החברתית בסין עקב דיכוי התנועה הדמוקרטית. שנתיים אחרי הטבח, הודיע ארגון "אמנסטי" הבין לאומי, על המשך הוצאות להורג ועונשי מאסר ממושכים בסין, שהופעלו נגד פעילים למען הדמוקרטיה: "לא נדיר שאנשים המצויים מחוץ לאור הזרקורים – פעילים מן השורה או כאלה שנשפטו מחוץ לבייג'ין – נשלחים לעשר עד עשרים שנות מאסר, כמה מהם רק משום שנשאו נאום". אלפי פעילים למען הדמוקרטיה מוחזקים במחנות ריכוז בלא משפט, ואיש מקרוביהם אינו יודע היכן הם, ומה תנאי מעצרם. ביום השנה השני לטבח בבייג’ין השגיחו כוחות משטרה גדולים על האוניברסיטה בעיר, כדי למנוע מהומות. ראשי האוניברסיטה הודיעו שהמרצים יבדקו את מעונות הסטודנטים במפקד לילה, כדי לוודא שהתלמידים לא עזבו את חדריהם. מלחמת האזרחי בסוריה בין כוחות הנאמנים לממשל מפלגת הבעת' בראשות הנשיא בשאר אל אסד המסתייעת ברוסיה ובאירן ובין אלה המבקשי להדיחה החל ב-2011 ונמשך עד כתיבת שורות אלה נהרגו למעלה מארבע מאות אלף נפש, ברחו מסוריה או עקרו מבתיהם כ-15 מיליון נפש ינסה נא הקורא לציין לפניו את המלחמות הגלויות בין מדינות, שהתנהלו בשנים 1989 עד 1994. הוא כמעט ולא ימצא כאלה, ואולם מספר הסכסוכים האלימים שהיו באותה תקופה בעולם הוא רב. מישהו חישב ומצא כי בשנת 1990 היו שבעים ושמונה מלחמות, מהן שבעים ושש מלחמות פנימיות, ושתיים בלבד חיצוניות. פירוט של מספר מלחמות פנימיות כאלה: בליבריה, בין נאמני הנשיא סמואל דו-למורדים שבפיקודו של צ'ארלס טיילר (מלחמה זו נמשכה כמעט שנה); מרד הקומוניסטים בפיליפינים; ניסיונות ההפיכה החוזרים בפיליפינים נגד ממשלת קוראסון אקינו; המלחמה הפנימית הממושכת באתיופיה; מאבק הדמים נגד האפרטהייד בדרום אפריקה; מלחמת הסמים בקולומביה (שבמהלכה נרצח המועמד לנשיאות לואיס קארלוס גאלאן, באוגוסט 1989); מרד הטמילים בסרי לנקה; התקוממות המוסלמים ההודים בעמק קשמיר; ניסיונות הפיכה צבאיים בארגנטינה; מלחמת אזרחים בסודן, שתחילתה ב-1983. הפעלת צבא ברית המועצות נגד הרפובליקות הבלטיות. ________________________ בשבוע הבא: הצבא הסרבי נלחם נגד בני עמו כדי לשמור על זכויות היתר שלו; תבוסת ישראל באינתיפאדה הראשונה, הסבר על מלחמת המפרץ ב-1991; המניע למלחמות הוא כוונה לארגן מחדש את מקורות אנרגית השרידות; המלחמות של יהושע בן נון, אלכסנדר מוקדון, נפוליון, היטלר, סימון בוליבר; המלחמה בין אירן וחיזבאללה לבין ישראל על קביעת סדר חדש בסוריה.