מדוע שורר אי-סדר בשדות הקרב

אינטליגנציה היא יכולת מודעת של ההומו-סאפיינס ללמוד מן הניסיון, לאתר ליקויים במאמצי השרידות שלו, להפיק לקחים, לשפר את סיכויי שרידותו ואת תנאי השרידות, ולשכלל במודע ובמתכוון את תהליך הלימוד (השרידות) הזה. מכאן, האינטליגנציה היא נשקם של ההומו-סאפיינס ואבותיו והיא אנרגיית-השרידות הייחודית שלו. נשק האינטליגנציה התפתח בתהליך אבולוציוני, בהיזון חוזר עם הסביבה שנמשך לאורך מיליוני שנים, בשל ערכו השרידותי הגבוה. בנשק זה נלחם האדם באויביו, והודות לו נמשכת שרידותו. ויחד עם זה, הנזק הזה עלול להמיט כליה על מין האדם, כפי שחזה הנביא הקדמון בפרשת החטא הקדמון בגן עדן.¹ שכן כל תזה מובילה לאנטי תזה כפי שניסח הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל ופיתוח חדש של אמצעי לחימה (פצצת אטום) לא רק מגיע לידי האויב אלא גם מוביל לפיתוח אמצעי לחימה משוכלל יותר (פצצת מימן). חוקר האבולוציה אליוט סמית כתב, שהאבולוציה האנושית החלה כשלמד האדם להשתמש במוח החדש שלו כנשק, ושהודות לנשק הזה נמשכת האבולוציה עד ימינו.² האנתרופולוג קליפורד גירץ כתב, שהשינויים הביולוגיים העיקריים אשר בידלו את האדם המודרני מאבותיו הישירים, התחוללו במערכת העצבים המרכזית, ובייחוד במוח.³ הפיסיקאי סטיבן הוקינג: "התקדמותו של המין האנושי בהבנת היקום ביססה פינה קטנה של סדר ביקום שאי-סדר בו הולך וגובר".⁴ סופר המדע הבדיוני, מייקל קריצ'טון, כתב בספרו "זרע אנדרומדה", שעדיין לא הוכח שלאינטליגנציה יש ערך שרידותי מוחלט. ואכן, אם מביאים בחשבון את גודלו היחסי ואת כושר הפעולה של המוח האנושי, מפתיע מאוד מיעוט האינטליגנציה בחברה האנושית, המספר הקטן של האנשים החושבים לעומת המספר הגדול של האנשים החושבים שהם חושבים. בגלל ההתפתחות המדעית והטכנולוגית בארבעת אלפי השנים האחרונות (תקופה קצרה וחסרת משמעות באבולוציה הטבעית) נדמה שגם השכל, המוצר המיידי של המוח האנושי, התפתח בתקופה זו. הרושם הזה הוא מיתוס שאין לו ביסוס. ההישגים המדעיים והטכנולוגיים הם תוצאת מאמצים של אנשים מעטים, שכמה מהם התגברו על מכשולים שהציבה בדרכם החברה האנושית. רוב בני-האדם, וגם רוב המדענים, חושבים על שרידותם במונחים פרימיטיביים על-פי ניסיונם האישי המצומצם ועל-פי השכל הישר, הדעות הקדומות והמיתוסים שבתודעתם. לכן האבחנות של אפלטון בנושא ההתנהגות האנושית – משל המערה – ישׂימות גם בימינו. רוב בני-האדם אינם מבינים אותן, ובוודאי אינם מיישׂמים אותן, ורוב הוגי-הדעות ממלאים ספרים בפירורים שנפלו משולחנו של אפלטון ומבטיחים בכך את שרידותם האישית.

האינטליגנציה מעניקה להומו-סאפיינס סיכוי להתערב בתהליך המתחולל בגופו וכן בגופים ומערכות שיש לו שליטה עליהם, לעצור את זה, לפחות לזמן-מה, או להאט אותו. על-פי תורת הביטחון הכללית, זאת המשמעות של מוֹתר האדם מן הבהמה. הנחה זאת מתאימה למה שלימד פרופ' אריה איסר, על שלושת אִפיוני היקום: מרחב, זמן, ומידע. לפי תפיסתו, המידע מקזז את תהליכי האנטרופיה.⁵ תפיסה זאת מבטאת אי-נחת מהפרדיגמות התקניות בתחום מדעי ההתנהגות בסוף המאה העשרים, וניסיון לצאת מן המבוך שהחשיבה נקלעה אליו בתחום זה. רוברט גירץ, שחזה את ההתפתחות הזאת, כתב שהאדם הוא בעל-חיים הנזקק למנגנוני בקרה כדי להסדיר את התנהגותו, ושהוא נבדל מהתת-אדם לא רק ביכולת הלימוד, אלא בעיקר בכמות ובאיכות הדברים שעליו ללמוד עוד לפני שיהיה מסוגל לתפקד. גירץ הסתמך על הגדרת התרבות הקלאסית של אדוארד טיילור: האדם היה לאדם כשרכש את היכולת למסור לצאצאיו ולשכניו באמצעות הוראה, "ידע, חוקים, כללי-מוסר ומנהגים", ולרכוש אותם מאבותיו ומשכניו באמצעות למידה. גירץ הניח, שהיכולת לרכוש תרבות הייתה אירוע פתאומי באבולוציה האנושית: בעל-חיים שהוריו לא היו בנויים לתקשורת ולא היו מסוגלים ללמוד, ללמד ולהכליל הכללות על סמך שרשרת אין-סופית של תחושות ועמדות, רכש את הגבולות האלה והתחיל לקלוט, לשדר ולצבור מידע. בתפקיד הזה של הלמידה וההוראה נכללת היכולת להתערב בתהליך האנטרופיה ולהאט אותו, מכאן ההשערה שבציביליזציה שלנו איכות הלמידה של המין האנושי אינה גבוהה עד כדי להכשירו להתערב בתהליכי האנטרופיה. אחת המטרות שלי היא לנסות לבסס את ההשערה הזאת ולהציע לה הסברים שהם תנאי הכרחי לשיפורים. דוגמא: אי-סדר שרר בכל שדות-הקרב של כל המלחמות. המצביאים השתדלו לצמצם אותו, להגביר את שליטתם בגֵיסותיהם ולהגדיל את הסיכויים להשגת משימותיהם במחיר נמוך. מאמץ של מצביא לשלוט בכוחותיו בשדות הקרב הוא ניסיון להתערב בתהליך הטבעי של האנטרופיה. ניסיונות אלה לא צלחו. אדרבה, במאתיים השנים האחרונות גדל מאוד אי-הסדר במלחמות, ופחתה שליטת המצביאים בכוחותיהם. הסיבה העיקרית: בני-אדם לא השקיעו אנרגיה אינטלקטואלית בהוויית הצבא והמלחמה, ולעומת זאת השקיעו משאבים חומריים בהכנות למלחמות, פיתחו אמצעי לחימה משוכללים ונידבו בשר-תותחים לשדות הקרב. סיבה נוספת היא מאמצי כל מצביא להגדיל את האנטרופיה במחנה האויב. ההישגים הזעירים של האינטליגנטים כמו נפוליאון הדהימו את בני-האדם. לכן דבק הכינוי "גאונים" במצביאים אלה. ההארכה הדרמטית של משך שרידות ההומו-סאפיינס, שיפור איכות חייו, השתלטותו על כדור-הארץ ומסעותיו לחלל מלמדים שהאינטליגנציה היא המכשיר היעיל ביותר שלו. מכאן ככל שירבה האדם להשתמש באינטליגנציה, בכל תחום, כן ירבו סיכוייו לשרוד. תקשורת ברמה גבוהה, מולקולרית ומילולית, היא תנאי הכרחי לקיומה, התפתחותה ותפקודה של האינטליגנציה מול הגידול המתמיד של האיומים על השרידות של בעלי האינטליגנציה. האנתרופולוג ויר גורדון צ'יילד כתב, שהתקשורת המילולית בין בני-אדם הייתה תנאי לקיום והתפתחות שיתוף-הפעולה בתוך חבורות הציד בתקופה הקמאית.⁶ רוברט ארדרי כתב: "משעה שלחץ הברירה מתבסס על היעילות של המוח החברתי, ברי שלכל התקדמות בתקשורת נודע ערך בררני משלה... איננו חושבים מפני שהמוח שלנו גדול; המוח שלנו צמח לתפארה מכיוון שאנו חושבים... השכל האנושי על משאביו האינסופיים היה יכול להתפתח רק במין פגיע שהישרדותו תלויה לחלוטין בציד".⁷ הביולוג הפרתי חתן פרס נובל לרפואה, ז'ק מונו: "הלשון היא שבראה את האדם יותר משהוא ברא אותה".⁸

כתבי הלינגוויסט האתונאי איסוקרטס – שחי תשעים ושמונה שנים, במאות החמישית והרביעית לפני הספירה, ושהיה יריבם של סוקרטס ואפלטון – מגלים, אולי יותר מכתבי בני-הפלוגתא שלו, את סוד התרבות האתונאית. איסוקרטס ראה בקומוניקציה האינטליגנטית אמצעי לשכלול החיים בעיר-מדינה וביחסי הערים-המדינות היווניות. הוא טען שיש לדיאלוג ערך תרבותי מאחֵד ושתפקיד החברה לטפח אותו, מפני שהקומוניקציה האינטליגנטית מסייעת למין האנושי להתגבר על כוחות ההרס הפנימיים במערכת הפוליטית ומעניקה למערכת זו אנרגיות שרידוּת לטווח ארוך. בחיבורו "פאנגיריקרס", שבו ניסח את תורתו, שידל איסוקרטס את מנהיגי אתונה וספרטה לשכוח את חילוקי-הדעות שביניהם ולעמוד יחד מול האויב המשותף, פרס. לדבריו, קומוניקציה אינטליגנטית בין שתי הערים המובילות לא רק תחזק אותן, אלא תסייע להן לקבוע ולהציב את היוונים ככוח התרבותי הדומיננטי בעולם; היווני ייבחן, אם כך, לא לפי שיתוף הגזע, אלא לפי שיתוף התרבות, שהוא תוצאת הקומוניקציה האינטליגנטית. לכן על אתונה להיות מנהיגת היוונים שיתאחדו לחטיבה לאומית ותרבותית. החיבור הזה, שלא השיג את מטרתו המדינית, הרשים מאוד את בני דורו של איסוקרטס ואת אלה שבאו אחריו. בכתבי אריסטו הוא מצוטט שש-עשרה פעמים. ביו-פיסיקאים ורופאים אמריקנים וישראלים ממכון הווארד יוז וממכון ויצמן מצאו סימנים לכך, שכל ביצית בגוף האישה מושכת אליה את תאי הזרע הזכריים המתאימים, באמצעות אותות כימיים, ובוחרת את תא הזרע המתאים לה ביותר להפריה. התקשורת הזאת מבטיחה את שרידות המין האנושי, ומינים אחרים. בשבוע הבא: חיוניות תקשורת מילולית אינטליגנטית כדי לנטרל איומים ולשרוד; שרידות חברתית החזקה בחברות אינטימיות וחלשה בחברות גדולות; חיוניות של ישות מדינית; חרדות קמאיות מתוכנתות במערכת הגנטית; העלמת עין מפגמים ומאיומים פנימיים; אנשים, מנהיגים ומפקדים בכירים אינם מודים בטיפשותם; הכחשת סיכונים היא מגה איום; "תסביך אדיפוס"; עימות בין מצביאים לאינטלקטואלים; סיירת המטכ"ל האינטלקטואלית של פרוסיה וגרמניה במאה התשע-עשרה; אחרי מלחמת העצמאות צה"ל לא חקר את כישלונותיו ולכך יש השפעה שלילית מאוד עד היום; עליבות הפרופסורים הישראלים שהם "טכנאי-ידע".

1. אורי מילשטיין, "נבואת החטא הקדמון – על המעבר מחיים הרמוניים עם הטבע לניצול הטבע", ג'וקופוסט, 11 בינואר 2020. [קישור] 2. Evolution of the Mind, Oxford, 1924 Smith, E.,. 3. קליפורד גירץ, פרשנות של תרבויות, כתר, 1990. 4. סטיבן הוקינג, קיצור תולדות הזמן, מעריב, 1989. 5. אריה איסר, "על היקום, על האנטרופיה ועל התבונה", "אלפיים", יוני 1989. 6. ויר גורדון צ'ילד, האדם צבת ראשונה, הקיבוץ המאוחד, תשי"ח. 7. ארדרי, "ציידים כבני אדם", זמורה ביתן, 1981. 8. רומאן יאקובסון, "סמיוטיקה, בלשנות, פואטיקה", הקיבוץ המאוחד, 1986.