פרופ' מרטין ואן קרֶפֶלד מן האוניברסיטה העברית, שהיה ההיסטוריון הצבאי הבכיר ביותר בישראל ומחשובי ההיסטוריונים הצבאיים בעולם, העניק לעיתון הארץ ראיון שהתפרסם כשבוע אחרי שפרצה המלחמה. הכותרת הייתה: "הם חייבים לעבור מהר ליבשה". ההתרחשויות הפריכו מהר את רוב הנחותיו אך לא פגעו במעמדו המכובד. הוא אמר: "הסיכויים שצדאם חוסיין ישתמש בגז שואפים לאפס. אם יעשה זאת הוא עלול להפסיד את המלחמה. בדרכים אחרות יש לו סיכוי... הוא משחק בקלפים שלו יפה; הוא צריך למשוך זמן להקיז דם ולקוות שההתנגדות הפנימית בארצות-הברית תוציא אותו מהבוץ... אני נותן לו ציון סביר על ניהול המלחמה.
זה לא אבוד, והדברים מתפתחים פחות או יותר כפי שהוא חזה מראש, ככל שאנחנו יודעים... השאלה היא אם האמריקנים יוכלו לגמור בזמן, שהרי מבחינתם שעון-החול אוזל. הזמן אינו פועל לטובתם... מה שיכול לקרות ואת זה מנסה צדאם להשיג, הוא להפוך את המלחמה לסופּר-וייטנאם... כבר עכשיו זה מתחיל להיות דומה לוויטנאם. הם (האמריקנים) מפציצים כמו מטורפים ומשיגים מעט. עוד מעט יישארו בלי מטרות צבאיות ואסטרטגיות בעירק, אפשר להחריב את בגדד ולפגוע באוכלוסייה, אבל השאלה היא מה היכולת להוציא את הכוחות מכוויית ולפגוע במשמרות הרפובליקה. זה הגרעין הקשה של הכוח העירקי, ולא הייתי מחכה זמן רב מדי כדי להסיט את המאמץ לעברם, בשילוב של מתקפה אווירית ומתקפת יבשה. מהלומה אווירית לבדה, גם אם תהיה משמעותית, לא תכריע אותם... באוויר זו בוודאי לחימה מאוד מאוד אינטנסיבית אבל מתברר שחיל-האוויר לבד לא יוציא את העירקי מכוויית ומתקפת יבשה עלולה להיות יקרה מאוד. כאן עקב אכילס של האמריקנים".
דברים דומים אמרו וכתבו תלמידיהם של הרכבי, ואן-קרפלד ופעיל – האלוף אביגדור בן-גל (יאנוש) ואלוף-משנה בני מיכלסון, ראש מחלקת היסטוריה של צה"ל. יאנוש אמר לעיתונאי בראיון שהתפרסם ב-8 בפברואר 1991 שקרב היבשה יימשך שלושה עד ארבעה שבועות. "זה הולך להיות קרב שריון בשריון שלא היה דוגמתו מעולם... לצבא בעלות-הברית יהיו בין חמשת אלפים לעשרת אלפים הרוגים. העירקים יילחמו עד קצה גבול היכולת שלהם, יאבּדו בין עשרים לשלושים אלף הרוגים". לעירק היו שלושים וחמישה אלף הרוגים, לארה"ב ולבעלות-בריתה – אלף ומאה.
אלוף-משנה בני מיכלסון, שהיה ראש מחלקת היסטוריה בצה"ל והיום הוא בעל תואר שלישי ויושב-ראש העמותה להיסטוריה צבאית וחבר הנהלת עמותת המודיעין, אמר לכתב השבועון של צה"ל "במחנה", בראיון שהתפרסם ב-20 בפברואר: "אין שום אפשרות להגיע להכרעה אווירית בלבד. היו בעבר תיאוריות כמו של דואה, הגנרל האיטלקי, שכמה גנרלים אימצו אותה בשנות העשרים בארצות-הברית. גם במלחמת העולם השנייה ניסו רבים להגזים את התיאוריה, וביניהם קלייר, מפקד חיל-האוויר האמריקני במזרח אסיה... הוא ניסה להכריע את היפנים בהפצצות אוויריות בלבד, וסופו שהיפנים כבשו על הקרקע את כל שדות התעופה. גם בבליץ על לונדון וגם במתקפות האוויריות הרבות על וייטנאם לא הושגה הכרעה. רק כיבוש שטח או השמדה פיזית של האויב יסיימו מלחמה. הצבא היפני הובס בדרום-מזרח אסיה, לכן ביפן עצמה כמעט לא נותר צבא. מרבית ההיסטוריונים גורסים כיום שהיפנים היו נכנעים גם ללא פצצות האטום מכיוָן שכמעט לא החזיקו כוח צבאי. אין טעם להתייחס להכרעה מן האוויר."
שאלה: "האם גם האמריקנים מקבלים את התיאוריה הזאת?"
מיכלסון: "אין ספק שהאמריקנים מבינים את התורה הצבאית. רואים ששוורצקופף למד היסטוריה צבאית ותיאוריה צבאית. כל מהלכיהם של כוחות הקואליציה הולכים בוודאות לקראת שלב הקרקע".
אם היו המצביאים האמריקנים מתחשבים בעצות של הרכבי, פעיל, ואן קרפלד, בן-גל ומיכלסון, לא היו מגיעים להישגיהם והיו משלמים מחיר יקר מאוד, שכמוהו ככישלון. בישראל עמדו בעלי העצות האלה ודומיהם בראש מערכת הביטחון מאז הקמת המדינה והם ימשיכו להוביל אותה בעתיד הנראה לעין. הפרדיגמה קרסה אבל המִמסד יילחם למען שרידותו שאותה מבשרת תשובתו של מיכלסון לשאלה: "האם עלינו לשנות כלקח מהמלחמה משהו מיסודות תפיסת הביטחון של ישראל?". מיכלסון השיב: "לא! יסודות התפיסה שלנו נשארו נכונים".
רבים מקוראי שבועון צה"ל סברו שראש מחלקת היסטוריה, משרתם הנאמן של ראשי מערכת הביטחון, מבטא את דעתם. בני מיכלסון בעת כתיבת שורות אלה, אחרי עשרים ותשע שנים, הוא אישיות מרכזית בתרבות הביטחון העלובה של מדינת ישראל כפי שהדבר התבטא, לדוגמה, בסדרת המבצעים הכושלים של צה"ל מול ארגון החמאס ברצועת עזה.
הרוסים לעומת זאת הצילו את שלטונו של בשאר אל-אסד בסוריה, שכמעט קרס במלחמת האזרחים המתנהלת שם מזה שבע שנים, בלחימה אווירית. כך גם הכריעו האמריקנים את דאעש בעירק.
בשבוע הבא: פרשת פישר-גנדי; רוב המפקדים הבכירים של צה"ל מעוניינים להסתיר את האמת; אי-הפקת לקחים בצה"ל; תרבות המניפולציה המיתולוגית; השימוש שעשו נפוליון וצדאם חוסיין במיתוסים; מדוע הצבאות זקוקים למיתוסים באופן מבני.