לא ז'בוטינסקי, אף לא מרקו ברוך, היו אבות המהפכה העברית, אלא אבי האומה, אברהם אבינו. גם מי שכופר בקיומו ההיסטורי אינו יכול לכפור בהשפעתה המכרעת של דמותו על הזיכרון הלאומי שלנו, ושל הנוצרים ושל המוסלמים. בשער זה העוסק בחלקו בקדם-ההיסטוריה הישראלית לא נתבסס על אגדות, שיכלו לתמוך את טיעוננו בשפע, ולא לכל פרטי הטקסט המקראי שנכתב "בלשון בני אדם", כדברי חז"ל,¹ אלא, כלשונו של המשורר הגרמני יוהאן וולפגנג פון גתה, נתייחס ל"שרטוטים הגדולים" הגלומים בתמונה ההיסטורית, וניצור ביניהם אינטגרציה, בהתאם לפילוסופיה של הביטחון שהיא אבן יסוד לכל מופע. יהדות היא פרדיגמה המבוססת על רעיון פילוסופי של מציאות לא חומרית ולא נצפית (לא אמפירית), ועל אמונה מונותאיסטית באל אחד.² הזיכרון הלאומי היהודי, הדת הנוצרית, שאימצה את התנ"ך כחלק מן "הברית הישנה", והדת המוסלמית³, מייחסים את פיתוח הפרדיגמה הזאת לאברהם העברי, שחי בתקופת הברונזה התיכונה, כאלף שמונה מאות שנה לפני הספירה.⁴ משה רבנו עיצב את הפרדיגמה כְּדת. עזרא הסופר הנחיל את ההכרה שעבודת הקב"ה מתבצעת בידי כל יחיד, ואינה תלויה בעבודת הכוהנים בבית המקדש שנחרב. הוא מִסֵד את הפולחנות הדתית בקביעת ימי מקרא והתכנסות דתית. התנ"ך נחתם בשנת 70 לספירה, בערך בזמן חורבן בית המקדש השני שהיווה את אחד הזָרזים לקאנוניזציה. חז"ל וממשיכיהם הגאונים, הפרשנים, והרבנים, העמיקו בה עד ימינו. ליהדות יש פרשנויות וזרמים רבים המתנגשים אלה באלה. לא נעסוק בהם. עבריות היא המערכת החיסונית האברהמית עבור היהדות, שאליה ביקשו מרקו ברוך וזאב ז'בוטינסקי לשוב. כמערכת חיסונית, העבריות היא תנאי הכרחי לקיומה של היהדות – קיר הברזל שלה במונחים של הנביא יחזקאל⁵ושל זאב ז'בוטינסקי. עבריות היא ריבונות היהודים, המיועדת לגַבּות את היהדות ולנטרל איומים עליה. מכיוון שאיומים הם אבן יסוד במציאות המורכבת מאנרגיות המתנגשות אלה באלה, מנטרלות ומשמידות זו את זו, הרי בלי עבריות לא יכלה היהדות לצעוד את צעדיה הראשונים בעת העתיקה. אם אברהם לא היה ניצל מכבשן האש,⁶ לא הייתה מתפתחת היהדות, לפחות כפי שאנחנו מכירים אותה.

פרק ט"ו בספר בראשית הוא הליבה של בשורת אברהם וממילא של העבריות והיהדות. העבריות מסומלת בפרק זה בעקרון "גבולות ההבטחה", שאותו נבהיר להלן; היהדות – בברית בין הבתרים, שבה לא נעמיק. שתי אבני יסוד אלה, ה'יֵין' וה'יָאנג' של עמנו, היו מאוזנות רק בתודעת מכוננם, אברהם, ואולי קיום האיזון הוא בכלל אוטופיה המבטאת יותר חזון מאשר מציאות ריאלית. אחרי ימי אברהם מתרחשת דיאלקטיקה דינאמית בין היסודות, שאותה נבהיר להלן. המהפכה העברית, שאת סודהּ גילה מרקו ברוך לז'בוטינסקי, ושתורת הביטחון שלו היא חלק בלתי נפרד ממנה, מבטאת מאמץ שאין לו אח ורֵע בהיסטוריה שלנו, להחזיר ליושנו את האיזון שהופר בגלות, ולשוב לעקרונות העבריוּת של אברהם אבינו, שריבונות, צבא, ומלחמה, הם חלק בלתי נפרד מהם, ואשר ננטשו בגלות, לא רק מעשית אלא גם אידיאולוגית. לפיכך, ניגש לחשוף את העבריות המקורית של אברהם, שממנה התנתקה יהדות יוחנן בן זכאי וממשיכיו, המצפים עד ימינו לבוא המשיח. את הניתוק הזה ביקש ז'בוטינסקי לבטל, ולחבר שוב את היהדות לעבריות. זאת בתמצית שבתמצית תורת הביטחון שלו.

בימי אברהם, במאה ה-18 לפני הספירה החלה במזרח הקדום מהפכה בתרבות המלחמה, ששינתה לחלוטין, ומכל הבחינות, את הסדר שרָוַח בארצות "הקשת הפורייה" (מן המפרץ הפרסי ועד מצרים), אלא אף השפיעה על כל חלק ניכר ממה שהתרחש בחברת האדם, מאז ועד היום: מאירואסיה⁷, דרך פרס, גלשו מהרי הזַגרוס⁸ שבטי כַּשִׁים⁹ שהביאו אִתם מרכבות מלחמה. אבירי המרכבות שלטו אז באזור. הם הגיעו עד מצרים ושלטו בה מאה ושישים שנה (1730–1570 לפנה"ס). המצרים כינו אותם – חיקסוסים.¹⁰ מהפכת מרכבות המלחמה ושלטון אבירי המרכבות במזרח הקדום, בימי האבות, היו הרקע האסטרטגי למהפכה העברית הראשונה שתוצג להלן.¹¹ ביטוי למרכזיוּת של אוּר במלחמות של אבירי המרכבות ניתן למצוא בספר היובלים.¹² שם נאמר שבשנת יסוד העיר "בני נוח החלו להילחם איש באחיו, לשבות שבי ולהמית ולשפוך דם אדם על הארץ, לאכול דם ולבנות ערים בצורות וחומות ומגדלים, ואנשים הואילו להתנשא על העם ולייסד ממלכות בראשותם ולעשות מלחמה ולסכסך עם בעם וגוים בגוים ועיר בעיר ולהרע את כל, ולעשות להם חרב וחנית וללמד את בניהם קשת. ויחלו ללכוד ערים ולמכור עבדים ושפחות". אחרי 195 שנים נולד אברהם.¹³ ז'בוטינסקי התעניין מאוד בתנ"ך במורשת אברהם אבינו. בסיפורו "עשרה ספרים", שנכתב כאמור בגיל עשרים וארבע, הוא מציב את התנ"ך כספר החשוב ביותר שנכתב אי-פעם. בין השנים 1919–1926 כתב את הרומן שלו "שמשון", המבוסס על שמשון המקראי, ובו שרטט דיוקן של מנהיג עברי שפעל לפני קריסת העבריות ושעתיד להנהיג את עמו לאחר השלמת המהפכה העברית. ב-1932 הוא פרסם את מאמרו "הפילוסופיה הסוציאלית של התנ"ך". אחרי עוד שש שנים, ב-12 ביולי 1938, בימי המלחמה הערבית למנוע את הקמתה של מדינה יהודית בארץ-ישראל, ובעצם ימי הפולמוס החריף בישוב היהודי בין הסוציאליסטים לחסידיו, על "ההבלגה" ועל "שבירתה", הוא נאם באספת-עם ב"תיאטרון החדש" בוורשה והוא אמר: "בהקדמה למנדט הבריטי על ארץ-ישראל מודגשת העובדה שקיים קשר היסטורי בין העם היהודי לבין ארץ-ישראל. וההיסטוריון שירצה לדעת מה טיבו של הקשר הזה, ייקח כמובן את התנ"ך בידו וידפדף בו. הוא ימצא שם את אברהם אבינו. איזהו המקום בארצנו הקשור עם אברהם אבינו? – חברון. אבל הקונגרס הציוני בציריך מסכים לוותר על חברון".¹⁴ מכאן, שכדאי? להבין את סוד המהפכה העברית על-פי ז'בוטינסקי ממקור זה, ובמה שז'בוטינסקי נטל ממנן ________________________ בשבוע הבא: אברהם אבינו הניח יסוד לזרם האידיאליסטי בחשיבה, הניסיון המכריע של אברהם – מלחמתו של אברהם בארבעת המלכים; הפשטות היו לפני אברהם; התרומה של אלברט איינשטיין; תפיסתו של אפלטון; פאולוס ואברהם

1. תלמוד בבלי, מסכת נדרים דף ג' עמוד א'. 2. על שאלה זאת יש חילוקי דעות. אברהם מלמט, פרופ' להיסטוריה של תקופת המקרא, כתב ש"אמנות האבות היא מונולאטרית, היינו מושתתת על פולחנו של אל יחיד, מבלי לכפור בקיומם של אלים אחרים. לעומת זאת שם ההוויה ואמונת הייחוד הכרוכה בשם זה, שהיו נחלת ימי משה, הם תפיסות אנכרוניסטיות בסיפור האבות". אברהם מלמט, "ראשיתו של עם ישראל – לחקר קדם-ההיסטוריה הישראלית", קתדרה, 18 בינואר 1981, עמ' 9. 3. הקוראן, כ"א ס"ט. 4. האגיפטולוג הגרמני, יאן אסמן, טוען בספרו "משה המצרי" (Moses the Egyptian, הוצאת אוניברסיטת הרווארד 1998) שאחנתון, שליט מצרים מן השושלת השמונה-עשרה, בישר את המונותאיזם בכך שקבע כי אל השמש המצרי, אתון, הוא אל יחיד. אלא שאחנתון חי במאה הארבע-עשרה לפני הספירה ואברהם קדם לו בארבע מאות שנה, כפי שנראה להלן. זאת ועוד, בעוד שאל השמש גם אם הוא יחיד, הוא אמפירי (תצפיתי), הרי אלוהי אברהם היה לא רק יחיד אלא גם מופשט, וטרנסנדנטי באופן מוחלט, כפי שטען הרמב"ם, ועל כך נעמוד להלן. 5. יחזקאל פרק ד: א וְאַתָּה בֶן-אָדָם קַח-לְךָ לְבֵנָה, וְנָתַתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ; וְחַקּוֹתָ עָלֶיהָ עִיר, אֶת-יְרוּשָׁלִָם. ב וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר, וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק, וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ, סֹלְלָה; וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת וְשִׂים-עָלֶיהָ כָּרִים, סָבִיב. ג וְאַתָּה קַח-לְךָ, מַחֲבַת בַּרְזֶל, וְנָתַתָּה אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל, בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר; וַהֲכִינֹתָה אֶת-פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ וְהָיְתָה בַמָּצוֹר, וְצַרְתָּ עָלֶיהָ--אוֹת הִיא, לְבֵית יִשְׂרָאֵל. 6. ערובין נ"ג. 7. טריטוריה בגבול שבין אירופה ואסיה שהיום מצויות בה רוסיה, קזחסטן, גאורגיה, אזרביג'ן וטורקיה. 8. רכס הרים בדרום-מערב אסיה המשתרע על פני 1,500 ק"מ לאורך מערב אירן, ומקצת במזרח עירק. הרים אלה מהווים את גבולו המזרחי של המזרח התיכון. 9. על-פי שפתם, ההודו-אירופית, אפשר שהמקור האתני שלהם הוא גרמני. מכאן שהעימות בין יהודים לגרמנים לא התחיל בימי היטלר והשואה, או בתקופת "הפרץ והסער" הרומנטית בגרמניה במאה ה-19, אלא בימי אברהם אבינו. 10. שם יווני עתיק שפירושו "שליטי ארצות זרות". 11. ז'בוטינסקי היה ער לחשיבות לוחמַת המרכבות בתקופה העתיקה. ברומן שלו "שמשון", על שמשון התנ"כי (כתר, 2007, עמ' 174), הוא כתב, בין היתר: "אחי יודע לנהוג בצמד סוסים רתומים למרכבה. קשה להחזיק מעמד נגדה... רב כוחה של המרכבה ואימתה רבה עוד יותר: מי יפגוש אותה נטוע על עומדו ולא ירוץ?". 12. אחד מן הספרים החיצוניים. הוא מתאר את קורותיהם של אבות האומה היהודית. החוקרים משערים כי נכתב במאה השנייה לפנה"ס. בספר יסודות מדרשיים ותאולוגיים שלא הופיעו בסיפורי בראשית. 13. ספר היובלים, פרק יא, אתר דעת – מכללת הרצוג. 14. פרויקט בן-יהודה, למות או לכבוש את ההר, תרגם, משה אטר.