רוב אנשי הצבא והפרשנים הסבירו את המחדל המודיעיני של 6–7 באוקטובר 2023 בלילה בקונספציה שהייתה מקובלת גם על ראש הממשלה בנימין נתניהו גם על הרמטכ"לים הרצי הלוי וקודמיו וגם על ראש אמ"ן אהרון חליווה וקודמיו שהחמאס לא יתקוף. איש לא הסביר, עד כתיבת שורות אלה, את פשר המחדל המבצעי הנורא שבמשך כל השבת, 7 באוקטובר, צה"ל לא תִפקד כלל, ולוחמי החמאס עשו ביישובים בעוטף עזה כבשלהם. להלן הסבר אפשרי ל"הלם מפקדים" ששב והתרחש בהיסטוריה הצבאית וגרם למחדלים איומים ולתבוסות אסטרטגיות ששינו את מהלך ההיסטוריה, כמו תבוסתו של הגאון הצבאי נפוליאון בונפרטה ברוסיה בשנת 1812. אם לנפוליאון זה קרה – לדוד אלעזר ב-1973 ולהרצי הלוי ב-2023 בוודאי שיכול היה לקרות, כי דדו והרצי לא התעמקו בהוויית הצבא והמלחמה ולא הפיקו לקחים מן המלחמות שלנו ושל אחרים ואף את תופעת אי-הפקת לקחים הם לא הבינו ולא הפיקו את לקחיה.

אחד הקרבות המכריעים בהיסטוריה המודרנית האמריקנית התחולל ביורקטאון שבווירג׳יניה, בשנת 1781. צבא המורדים, בפיקודו של קצין המיליציה ג׳ורג׳ וושינגטון, שחציו אמריקנים וחציו צרפתים, היה גדול פי-שניים מהכוח האנגלי של הגנרל קורנווליס, שהיה לכאורה מקצועי הרבה יותר כפי שצה״ל מקצועי לכאורה יותר מחוליות החמאס ומיחידות החיזבאללה. המורדים צרו על קורנווליס ופקודיו, ולא השאירו להם דרך נסיגה יבשתית. ב-16 באוקטובר ניסה הכוח הבריטי לצלוח את נהר יורק ולסגת לגלוסטר. סערה פיזרה את הסירות של הכוח ותותחי הצרפתים פגעו בו. ארבע מאות שמונים ושניים אנגלים נהרגו, והמפקד הבריטי הוכה בהלם כפי שבדרך-כלל מגיבים מפקדים בכירים של צבאות סדירים אחרי תבוסות. כך גם הגיב רמטכ״ל צה״ל דוד אלעזר אחרי שהתבררו לו ממדי הקריסה בפרוץ מלחמת יום הכיפורים (ראה להלן), וכך הגיבו הרמטכ"ל הרצי הלוי וכל חברי המטכ"ל לאורך כל ה-7 באוקטובר. ב-19 באוקטובר נכנעו קורנווליס ושמונת אלפים שבעים ושבעה פקודיו. תגבורת שנשלחה אליו מניו-יורק, דרך הים, הגיעה ליורקטאון כעבור שבוע, שהרי צבא סדיר פועל, בדרך-כלל, לאט לפי כללים ונהלים ולא לפי צורכי הלחימה, כי למפקדיו אין יכולת טקטית מזערית. כך הסתיים המרד האמריקני בניצחון, וארצות-הברית הייתה למדינה עצמאית. כמו פרעה, שוויתר על עבודת העברים אחרי ההתגלות האלוהית בים סוף, ויתרו מקבלי ההחלטות בבריטניה על המִּסים משלוש-עשרה המושבות שבצפון אמריקה, והעניקו להן עצמאות. באזור שבו אירע אותו נס הוקמה וושינגטון, בירת ארצות-הברית.¹

במסעות המלחמה הראשונים של נפוליאון באיטליה, צלח צבאו נהרות והפתיע את הצבא האוסטרי. ברומן הגדול ״מלחמה ושלום״ תֵאר הסופר לב טולסטוי איך כבשו פקודי שלושה מרשלים של נפוליאון – מירא, לאן ובליאר – גשר על הדנובה, ליד וינה, ב-1805. זאת, אף כי מפקדי הצבא האוסטרי תכננו לפוצץ את הגשר לכשיגיע אליו צבא נפוליאון. וכך מספר הדיפלומט הרוסי ביליבין, לנסיך אנדריי בולקונסקי, שלישו של המצביא קוטוזוב, על האירוע הזה, ברומן ההיסטורי ״מלחמה ושלום״: ״האדונים הללו עולים על הגשר ונושאים מטפחות לבנות. מספרים הם כי זאת שביתת-נשק, וכי הם, המרשלים, נוסעים כדי לשאת ולתת עם אוארספרג. הקצין התורן מניח להם לעלות אל מוצב הגשר. הם מספרים לו אלפי מעשי בדים גאסקוניים, אומרים שהמלחמה נסתיימה, שהמלך פרנץ יקבע ראיון לבונפרטה, שהם רוצים לראות את פני הנסיך אוארספרג וכיוצא באלה. הקצין שולח לקרוא לאוארספרג. האדונים הללו מחבקים את הקצינים, מתלוצצים, יושבים על גבי התותחים, ובינתיים בא הבטליון הצרפתי, בלי שהשגיח בו איש, ועולה על הגשר, משליך המיימה את השקים המלאים חומרי נפץ ומתקרב אל מוצב הגשר. לבסוף מופיע הגנרל-לויטננט בכבודו ובעצמו, נסיכנו הייר אוארספרג פון-מאונטרן. ׳אויבנו היקר פאר הצבא האוסטרי, גיבור מלחמות טורקיה! הקץ לאיבה, עלינו להושיט יד זה לזה, הקיסר נפוליאון נפשו יוצאת להתוודע אל הנסיך אוארספרג!׳. קיצורו של דבר, האדונים הללו, שלא לשווא בני גאסקוניה הם, ממש רוגמים את אוארספרג במלים יפות, והוא כל-כך נהנה מן הרֵעוּת שנקבעה במהירות שכזאת בינו לבין המרשלים הצרפתים, כה מסונוור למראה רדידו המבהיק של מירא ונוצות בת-היענה שלו, עד שאינו רואה אלא את שלהבת אש אהבתם העזה ושוכח כי עליו לפתוח באש תותחים נגד האויב... אנשי הבטליון הצרפתי עולים במרוצה אל מוצב הגשר, מסמרים את התותחים במסמרים, והגשר נכבש. כן, והמשובח בכל המעשה... הסַּמָל שהוצב ליד התותח, אשר לפי האות שלו יש להצית את הגשר, בראותו שצבאות הצרפתים רצים ועולים על הגשר כבר ביקש לירות, אך לאן דחה את ידו. הסמל, שהיה מן הסתם פיקח יותר מן הגנרל שלו, ניגש אל אוארספרג ואומר לו: ׳הנסיך, מרמים אותך, הנה הצרפתים!׳. רואה מירא שאם יניח לו לסמל לדבר הרי כל העניין אבוד, מעמיד הוא פנים של תם נדהם... ופונה אל אוארספרג: ׳יודע אני את המשמעת האוסטרית המהוללת בכל רחבי העולם... ואתה מרשה לו, לחייל פשוט, לדבר כך!׳. הרי זה גאוני. הנסיך אוארספרג נעלב ומצווה לאסור את הסמל הזה.² לא, הרי תודה, נהדר היה כל המעשה הזה בגשר. ספק מעשה סכלות ספק מעשה נבלה״.³

איש מטהו של נפוליאון, הגנרל קולינקור, כתב בזיכרונותיו על ההכנות לצליחת הניימן במלחמה נגד רוסיה ביוני 1812. נפוליאון סייר בעצמו בגדת הנהר, עם המהנדס הראשי שלו, לבוש במעיל צבאי פולני כדי שלא יזהו אותו הרוסים שחנו מעבר לנהר. הקיסר גם צלח את הנהר בעקבות הדיביזיה המובילה, כדי לפקד מקרוב על המהלך הצבאי.⁴ הצרפתים צלחו את הניימן על גשר צף, במשך שעות אחדות, ללא תקלות, ונפוליאון סבר שצליחת צבא כה גדול את מכשול המים הזה, היא כשלעצמה בבחינת מהלך של הכרעה, ושהרוסים יבקשו ברית שלום בתוך חודשיים.⁵ באוגוסט 1812 הקים נפוליאון בסמולנסק את הבסיס העיקרי שלו, וביצר את גדת הדנייפר כדי להתגונן מפני התקפה רוסית. אבל הרוסים המשיכו לסגת לכיוון מוסקבה, התחמקו מקרבות ומשכו את הצרפתים מזרחה. בכך האריכו את קווי הצרפתים והקשו על תפקודם הלוגיסטי. הטקטיקה הרוסית הזאת הפתיעה את נפוליאון; ומשהופתע – תִפקד באופן גרוע. גאוניותו לא עמדה לו להבין את הטקטיקה של אויביו.⁶ הלם בעלי-חיים יבשתיים ההלם שנגרם לבעלי החיים היבשתיים, הנמנעים, מטבעם, מתנועה במעברי מים, פעל את פעולתו בקרב על הנהר אלמא באי קרים (ספטמבר 1854). חבורת פיקוד של הגנרל רגלן, מפקד הצבא של בעלות-הברית (צרפת ואנגליה), צלח את הנהר כדי לִצפות על המערך הצבאי של האויב הרוסי. רגלן ופקודיו תעו בדרך והגיעו לעורף האויב. הרוסים הופתעו. פקודיו של רגלן לא היו רבים, ולכאורה יכלו הרוסים להשמיד אותם, אבל הלם בעלי החיים היבשתיים שיתק אותם. הגנרל רגלן ניצל את ההזדמנות, ושלח לצבאו פקודה בטלגרף, המצווה לצלוח מיד את האלמא ולהסתער, בסיוע ארטילריה, על הרוסים הנדהמים. תגבורת רוסית בהולה הספיקה להגיע לשדה הקרב, אבל הצבא של בעלות-הברית השיג את יעדו.⁷

זה היה אחד המקרים הראשונים בהיסטוריה של ניצחון באמצעות מכשירי-קשר, שהם מוצרים של טכנולוגיה מדעית מפותחת. היינץ גודריאן, שהיה מפקד יחידת קשר של צבא גרמניה במלחמת-העולם הראשונה שִכלל בין שאר הדברים את השליטה בשדה הקרב באמצעות מכשירי הקשר, כשהיה גנרל ומפקד קורפוס שריון בצבא הנאצי בתחילת מלחמת-העולם השנייה. הוא יצר את החפ״ק (חבורת פיקוד קדמית) הקרבי המודרני (שיצר אלכסנדר הגדול), שאִפשר למפקד בכיר מאוד לשלוט על כוחותיו בקו הלחימה ובקו הדם. זה היה אחד מגורמי הצלחת ה״בליץ קריג״ הגרמני. לא רק הגנרלים הפולנים לא הבינו את השינוי הזה, אלא גם הגנרלים הבריטים והצרפתים כך, אף שעקבו בשבע עיניים אחר הנעשה בפולין. בתי-הספר והאקדמיות הצבאיות, שבהם למדו, לא הכשירו אותם להתמודד עם תופעות מהירות ושינויים מפתיעים שכאלה, שהתפתחו במשך מאה שנים. קצב השעון הטכנולוגי-מדעי לא היה ברור להם. לרוב המפקדים הבכירים בצה״ל לא ברור קצב השעון הזה, עד היום. במלחמת יום הכיפורים עשו מפקדים, המקבילים לגודריאן מבחינת חשיבותם ודרגתם, בבונקרים עורפיים, ואף מפקדי אוגדות (דיביזיות) לא היו ברובם בקו הדם ולא שלטו על כוחותיהם, כפי שיתברר להלן, בפרק על קרב הצליחה שלא היתה, ב-8 באוקטובר 1973 במלחמת יום הכיפורים. ______________________ בשבוע הבא: חיקוי כושל של צה"ל את צבאה של גרמניה הנאצית; רב אלוף חיים לסקוב ואלוף ישראל טל – אבות השריון של צה"ל; מיתוסים על מהלכי השריון של צה"ל במלחמות; השפעה שלישית של צה"ל, האנטי-אינטלקטואלי, על התרבות הישראלית בכלל ובייחוד על התרבות הצבאית הירודה כפי שכל העם ראה את קולותיה ב-7 באקטובר2023.

1. Points in American History", 1955 Turning – "Chance or Destiny, Handlin O.. 2. בכל מקרי הכישלון והמחדל, הבחינו לוחמים או מפקדים זוטרים חדי-מוח באיוולתם של המפקדים הבכירים מהם, והזהירו מפני תוצאותיה. הם גם אלה ש"הוציאו את הערמונים מן האש". במלחמת יום הכיפורים היה איש המודיעין, סגן סימן-טוב, אחד מאלה שהזהירו את המפקדים – וננזפו. 3. טולסטוי, ״מלחמה ושלום״, עמ׳ 161-160. 4 . כך עשו גם הגנרלים הגרמנים רומל וגודריאן בפולין ובצרפת, במלחמת העולם השנייה (ראה להלן). 5. משה דיין סבר שמלחמת ששת הימים הייתה מהלך של הכרעה, לא רק צבאי אלא גם אסטרטגי-מדיני, ולאחריה יזנחו שליטי מדינות ערב את דרך המלחמה בישראל, ישלימו עם קיומה של ישראל באזור, ויבקשו לקיים אִתה יחסי שלום (ראה להלן). 6. זיכרונות הגנרל קולינקור, 1935. 7. Warner P., "The Crimean War", 1972 .