היעד הצבאי-לאומי העיקרי של גרמניה, בתקופה שקדמה להיטלר, היה פולין. יעד-המשנה היה צרפת. ברית-המועצות הקומוניסטית הייתה בעלת-ברית אסטרטגית, בה הקימו הגרמנים את תעשיית הנשק שאסר עליהם הסכם ורסאי להקים בארצם, ובעזרתה הם התחמשו וחימשו גם את מארחיהם. משַקֵם צבא גרמניה, הגנרל הנס פון זִקְט, אמר עוד בשנת 1922: ״קיומה של פולין הוא בלתי-נסבל ואינו מתיישב עם תנאֵי היסוד של חיי גרמניה. פולין צריכה להסתלק, ותסתלק – כתוצאה מחולשתה הפנימית היא, ומפעולה מצד רוסיה, בעזרתנו... מחיקת פולין צריכה להיות אחת המשימות היסודיות של המדיניות הגרמנית... ואפשר להשיגה באמצעות רוסיה ובעזרתה״.¹ לתחזית הזאת, המושלמת כמעט, לא שמו לב מנהיגי הפולנים ולא התכוננו לקראתה, למרות שהיו להם עשרים שנה לעשות כן, מיום שהוקמה מדינתם מחדש, אשר חלקים ממנה היו שייכים לגרמניה לפני מלחמת-העולם הראשונה, ובהם חיו כשני מיליון גרמנים. זאת הייתה פצצת זמן, ובתנאים ששררו באירופה בין שתי מלחמות העולם, הייתה מוכרחה להתפוצץ. כיבוש מערב פולין לא הייתה רק גחמה של אדולף היטלר ושל נאצים נאמנים; זאת הייתה משאת-נפש לאומית בגרמניה. מכך התעלמו גם כשלושה מיליון יהודים שחיו בפולין, וזאב ז'בוטינסקי הזהירם שוב ושוב מפני העתיד להתרחש ודחק בהם לעלות לארץ ישראל. התעלמות זאת מלמדת שרוב בני האדם אינם מבינים מה באמת מאיים על שרידותם. הדברים אמורים לא רק לגבי יהודי פולין לפני מלחמת העולם השנייה אלא גם לגבי יהודי מדינת ישראל כאן ועכשיו, כפי שאַראה בסוף פרק זה. היעד הצבאי-אסטרטגי של גרמניה אחרי מלחמת-העולם הראשונה היה, כאמור, לפתח אופציה צבאית שתביא להכרעה מהירה במהלך אחד מפתיע, מתוכנן כהלכה ויעיל. מלחמת החפירות, והקיפאון בחזית המערבית במלחמת-העולם הראשונה, פגעו בגאווה הלאומית הגרמנית, בעלת מסורת הלחימה הברברית, שעיקרה: ניידוּת והשמדה. בשביל הגרמנים, מלחמה הייתה ספורט לאומי שלא די לנצח בו, אלא יש גם לזכות באהדת הקהל ובתשואותיו, על ניהול מבריק, אלגנטי ויעיל. מלחמת-העולם הראשונה לא זיכתה את הגרמנים בתשואות. מלחמת-העולם השנייה אמורה הייתה לפַצות את הצבא הגרמני על כבודו שנרמס במלחמה הקודמת, בה נתגלו מפקדיו כשלומיאלים, לא פחות מן המפקדים הצרפתים והאנגלים (הרוסים לא היו בני-תחרות), ועל כך שגם ב״וֶרמַכט״ פיקדו חמורים על חיילים אמיצים.² בחיפוש אחרי הכרעה אחת מהירה מצאו התיאורטיקנים הצבאיים הגרמנים את סוד ההלם שבצליחת הסער. הם לא הבינו את מלוא הפוטנציאל הגלום בצליחת הסער לגבי ההכרעה המהירה בקרב. המהפכנים שבהם הקדישו תשומת-לב רבה יותר למיכון: לזרוע האווירית, לגייסות השריון ולקרב המשולב ביניהם. המיזוג, בנקודת ההכרעה, של הגילוי שבאקראי, הבלתי-מודע בחלקו, והחֵילות הממוכנים החדשים – הוליד את ה"בליץ קריג״ ואת ההכרעה המהירה במהלך אחד.

עוד בשנת 1925 תִרגל הצבא הגרמני, המוגבל על-פי חוזה ורסאי, צליחת מכשולי מים על גשרים צפים. הגשר הוכן בלילה, ובבוקר עברו עליו שתי דיביזיות. בשנת 1932 תִמרן הצבא הגרמני צליחה על הנהר אוֹדֶר, כהכנה לצליחת הבּרדה והוויסלה – מכשולי המים העיקריים במערב פולין ובצפונה.³ הצבא הגרמני, שהתכונן למתקפת-בזק⁴ (״בליץ קריג״)⁵, התכוון לצלוח נהרות על גשרים קיימים, לפני שיהרוס אותם האויב. כל מדינה וכל צבא היוצאים למלחמה מבקשים לנצח את האויב ולהשיג את מטרותיהם במהירות, ורובם מניחים שיעשו כך. גם היטלר ביקש לסיים במהירות את הכיבושים הצבאיים שלו, במהלך הכרעה אחד, כפי שכתב בספרו ״מיין קאמפף״, וכפי שהתבטא אחר-כך. בפולין ובצרפת הוא הצליח, אך הייתה זאת הצלחה מערכתית ולא אסטרטגית: המלחמה התארכה למעלה מחמש שנים, והוא הובס בה, לא במהלך הכרעה של אויביו אלא במלחמת שחיקה, שכתשה את גרמניה הנאצית, ושממנה הוא כה חשש. מלחמת שחיקה זו עוררה בגרמניה גורמי הרס פנימיים והם שהכריעו את גרמניה הנאצית מבפנים. תושבי האי הבריטי, טיפוסים ימיים באופיָם, בהיסטוריה שלהם ובמבנה צבאם, לא הוכו בהלם אחרי צליחת הסער של הוויסלה במזרח והמאז במערב, והם עוללו להיטלר מה שעוללו בתחילת המאה התשע-עשרה לנפוליאון כשהביסו אותו הרחק ממולדתם. אבל בשלבים הראשונים של המלחמה, צלחה מאוד דרכו של היטלר, הוא האמין שגילה את סוד ההכרעה המהירה במהלך אחד, וזה היה פיתוי שהוא לא היה יכול לעמוד בפניו. האסטרטגים הגרמנים הניחו שהאויב, בנסיגתו, ידחה עד הרגע האחרון את הריסת הגשרים, שבבנייתם הושקעו כספים רבים, ושפיקוד זריז ודייקן מסוגל לקרוא נכון את שדה הקרב ולהקדים את האויב המהסס. פיקוד כזה הכשירו פון זקט ויורשיו. גרמניה הנאצית ניצלה בחוכמה, בעת הכנותיה למלחמה, את השעון התרבותי והשעון הטכנולוגי-מדעי שהלך והתייעל בתרבותה מאז ימי פרידריך וילהלם הראשון, ובעיקר בימי בנו, פרידריך הגדול, במאה השמונה-עשרה, ואת הנסיגה בתרבות השרידות במערב אירופה. טעותם העיקרית של היטלר והמפלגה הנאצית בתחום זה הייתה האנטישמיות, שהשתוללה בקרבם, ורדיפת היהודים החולנית. אלה דִלדלו את גרמניה ממוחות מבריקים רבים. קואליציה בלתי-אפשרית בין היטלר לאלברט איינשטיין, בין הנאצים ליהודים, הייתה עלולה להעניק לגרמניה ניצחון מכריע במלחמה ההיא, בתקופה שבה רוב הבריטים והצרפתים נהו אחרי חלומות פציפיסטיים, עד כדי כך שניתן לומר שהם איבדו את הזהירות הטבעית-אבולוציונית.⁶ למרות שקואליציה אסטרטגית כזאת הייתה בלתי אפשרית, היטלר היה נוהג ביתר-חוכמה לוּ דחה את ״הפתרון הסופי״ לבעיית היהודים עד אחרי המלחמה, ואילו בשנות שלטונו הראשונות ובזמן המלחמה היה מנסה לרכוש, דווקא, את לבם של היהודים. תיאורטית, לפחות, אין זה תסריט שיש בו סתירה אנליטית פנימית.

רעיון מתקפת הבזק, תוך שימוש בדיביזיות שריון, במרכז עוצבת היבשה, וניהול קרב התקפה משולב: שריון, חי״ר, אוויר וארטילריה, התפתח בצבא האדום של ברית-המועצות, במקביל להתפתחותו בגרמניה הנאצית. אף ששתי מעצמות אלה ניצבו משני עברי המתרס, במלחמת האזרחים בספרד ב-1936, ואף שהאידיאולוגיות של שתי המדינות היו לכאורה מנוגדות, המשיך שיתוף הפעולה בין צבאותיהן, שראשיתו בתחילת שנות העשרים. בזיכרונותיו סיפר המרשל ז׳וקוב, כי שנתיים לפני פרוץ מלחמת-העולם השנייה, בסתיו 1937, נערכו בברית-המועצות תמרונים בהפעלת ארמיה בהתקפה. בתמרונים נכחו שר ההגנה, המרשל ק. וורושילוב, הרמטכ״ל הסובייטי ב. מ. שפושניקוב, וכן משלחת קצינים בכירים מהמטה הכללי הגרמני. בשנים 1938–1939 לחמה ברית-המועצות נגד יפן במונגוליה החיצונה, ״מלחמת צ'נקופנג״ ב-1938 ו״מלחמת נומונהן" ב-1939. בתחילה הנחילו היפנים לצבא האדום תבוסות קשות. אז נטל את הפיקוד על המבצעים ראש המטה היהודי של הכוח הסובייטי בחזית המזרח הרחוק, הגנרל גרגורי מ. שטרן, ובמבצע ״לייק קאסאן״ גבר על היפנים. ביולי 1939, חודשיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, פיקד שטרן על צליחת עוצבות שריון את נהר חאלקה והביס את היפנים. בינתיים מונה למפקד החזית במזרח הרחוק הגנרל ז׳וקוב, שהתרשם מאוד מתפיסותיו הצבאיות של שטרן ולמד אצלו את לוחמת הבזק המשוריינת ואת הקרב המשולב, אותם הוא יישם אחרי שנתיים במלחמתה של ברית-המועצות בגרמניה. שטרן זכה לעיטורי הגבורה הגבוהים ביותר בברית-המועצות וב-1940 נשלח לפינלנד להציל את הצבא הרוסי שהסתבך במלחמה עם הצבא הפיני. גם בפינלנד הצליח שטרן מאוד. בפגישה עם שר ההגנה וורושילוב הציג שטרן את לקחי מלחמת נומונהן: הוכח, לדבריו, יתרון כושר התמרון של הטנק כשהוא פועל בסיוע ארטילרי, ויש לפתח את המתקפה המשולבת למלחמת-בזק. הצלחתו הגדולה של שטרן בלחימה והיוקרה שלה זכה בצבא האדום טֵרפו את דעתו של סטאלין שלקה, לפי אחת הגרסאות, בשיגעון-רדיפה, במיוחד מפני יהודים. שבוע לפני פלישת גרמניה לברית-המועצות, נעלם שטרן, ככל הנראה נרצח על-ידי השליט הקומוניסטי, ״שמש העמים״ (בעיני הסוציאליסטים בעולם כולו וגם ביישוב היהודי בארץ-ישראל). שטרן היה אז בן ארבעים ואחת. דומה כי שטרן היהודי היה ה"גודריאן" של ברית-המועצות, ולפי כל הסימנים פיתחו השניים את רעיונותיהם לא רק במקביל אלא גם בשיתוף פעולה. שטרן היה אינטלקטואל צבאי, בעל כושר טקטי מזהיר, מן הבולטים שהיו, כנראה, בהיסטוריה. ייתכן שגורל העולם היה אחר – גורל היהודים בוודאי היה שונה – ואולי אפילו הייתה נמנעת השואה, לולא רצח סטאלין את שטרן, ולו היה מטיל עליו את המשימה, לשבור את המתקפה הגרמנית ב-1941 ולחסל את גרמניה הנאצית. אבל בניגוד להיטלר, סטאלין שנא אנשי צבא מבריקים, וכל מי שמנהיג ברית-המועצות שנא, נחשב כמת. כך תרם סטאלין את אחת מתרומותיו לשואה. בכל-זאת הייתה תרומתו של שטרן למיגורה של גרמניה הנאצית עצומה, על-ידי השפעתו על ז׳וקוב, שהיה מן הבולטים במפקדי ברית-המועצות באותה מלחמה.

כמונגוליה במאה ה-13 וכגרמניה במאה ה-20, תפיסת הביטחון של ישראל – שנוסחה ב-1953 על-ידי ראש הממשלה דוד בן-גוריון במסמך 18 הסעיפים, ועודכנה פעמים אחדות, על-ידי חבר הכנסת והשר דן מרידור ב-1986–1987 וב-2006; על-ידי הרמטכ"ל גדי איזנקוט ב-2015; על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ב-2018 ועל-ידי הרמטכ"ל אביב כוכבי בתוכנית "תנופה", ב-2020, לחמש שנים – קובעת שעל ישראל לנהל מלחמות קצרות. כשהציג כוכבי את תוכניתו למפקדי צה"ל מסגן-אלוף ומעלה, הוא התחייב שהתוכנית "תביא לקיצור משך המערכה". שר הביטחון בעת אישור התוכנית, נפתלי בנט, ציין ש"התוכנית תאפשר לצה"ל להלום באויב מהר יותר, בעוצמה גדולה יותר, עם כושר השמדה חזק יותר, ובכך להכריע את האויב ולהביא ניצחון. צה"ל מהיר חזק וקטלני". התוכנית כללה גם את הרחבת יכולות ההגנה האווירית וההגנה בגבולות. ⁷ עוד כחצי שנה אמורה התוכנית להסתיים. ב-7 באוקטובר 2023 התברר שגבול רצועת עזה היה מופקר, שההגנה האווירית הודממה, ושמלחמת "חַרְבות ברזל" – שהוכרזה בתגובה לשבת שמיני עצרת – מתנהלת בכבדות כבר חצי שנה, הכרעה אינה נראית באופק, ומעמדה הבינלאומי של ישראל צנח לשפל בגלל אופן ניהולה. הלקח: ראשי מערכת הביטחון של ישראל, אזרחים ואנשי צבא, אינם מבינים את הוויית הצבא והמלחמה, כפי שהבינו ג'ינגיס חאן במאה ה-13 והיינץ גודריאן במאה ה-20. ניתוח מהלכי צה"ל בעזה ב"חרבות ברזל" מלמד שביצוע הקרב המשולב הינו ברמה גבוהה, פיקוד המערכה בינוני והפיקוד האסטרטגי חלש. מערכות בזק לא הביאו ניצחון לגרמניה הנאצית, אך המערכות בוצעו כהלכה בשדות הקרב ובעלות הברית לא השמידו את גרמניה המובסת, כך שהסיכון שלה לא היה כה גדול ביציאה למלחמה. אויבינו מאיימים להשמידנו, ועם מנהיגות ביטחונית ופיקוד צבאי כפי שיש לנו, אפשר שיבצעו בנו את זממם. ___________________ בשבוע הבא: פרוץ מלחמת העולם השנייה בהתקפת גרמניה על פולין; הפייסנות של צרפת ואנגליה כלפי גרמניה גרמה לתוצאה הפוכה; צבא צרפת היה חזק מצבא גרמניה אך התרבות הצבאית הצרפתית הייתה תבוסתנית; ניצחון-יתר בפולין הוביל את היטלר ליזום מלחמה איזורית במערב אירופה שהתפתחה למלחמת עולם; לקחים.

1. שיירר ו., ״עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי״, 1976. 2. בזכרונותיו, סיפר הפילדמרשל פון פאלקנהיין, שהגנרל אריך לודנדורף העיר בזמן מלחמת העולם הראשונה: ״החיילים האנגלים נלחמים כאריות״. השיב לו מיור-גנרל מאקס הופמן: ״אמת, אלא שכידוע לנו היטב, את האריות הללו מנהיגים חמורים״. בספרו, ״החמורים״, מותח אלן קלרק ביקורת חריפה על מצביאיה של מלחמת העולם הראשונה. רוב מצביאי צה״ל במלחמת יום הכיפורים ראויים לאותו כינוי. 3. 1987, Citino R., “The Evolution of Blizkrieg Tactics”. 4. את אסטרטגיית מתקפת הבזק המוצלחת ביותר בהיסטוריה פיתחו וביצעו המונגולים במנהיגותו של ג'ינגיס חאן במאה ה-13. בעזרתה הוא הקים את האימפריה השנייה בשטחה בתולדות האנושות אחרי האימפריה הבריטית והגדולה ביותר מבחינת שטח יבשתי רציף. 5. הגֵּנֵאָלוֹגְיָה של המונח הזה מצויה במונח התורכּי ״יִילדֶרים״) Yilderim – ברק), שהיה כינויו של השולטן באיאזיד שחי בסוף המאה ה-14 ופעל במלחמותיו במהירות הברק. ב-15 ביולי 1917 הקים הצבא הטורקי מפקדת ״יִילדרים״ כדי להדוף את ההתקפה הבריטית על בגדד. מפקדת יִילדרים פעלה גם בחזית ירושלים. קצינים גרמניים ששרתו כיועצים בצבא הטורקי במלחמת-העולם הראשונה, ייבאו את המונח לגרמניה. את המונח ״בליץ קריג״ טבע, כנראה, היטלר ב-1936. הביטוי הזה נשמע בשיחות שניהל הנספח האווירי בשגרירות צרפת בברלין, עם הגנרל הגרמני בודנשץ, אחרי ועידת מינכן וקודם שפרצה מלחמת-העולם השנייה. ב-25 בספטמבר 1939 פורסם הביטוי הזה בכתבה שהתפרסמה ב״טיימס״ הלונדוני, בעניין פלישת הצבא הגרמני לפולין. איש הצבא הצ׳כי הגולה, פ. מיקשה, כתב את הספר הראשון בשם זה: ״בליץ קריג״, שפורסם בלונדון עוד ב-1941. עד היום פורסמו ספרים רבים באותו שם. 6. היטלר, צריך להודות, היה אחד המעטים שאיתרו את חולשתה הפנימית של צרפת. ב-5 בנובמבר 1939 הוא אמר למפקד העליון של צבא היבשה, גנרל ולטר פון בראוכיטש, שהתנגד אז לתקוף את צרפת: ״אני מעריך את רצון הלחימה של הצרפתים כידיד. כל צבא הוא בבואה של עמו. העם הצרפתי מהרהר רק בשלום ובחיים טובים, והוא שסוע ומפולג במאבק פרלמנטרי. לפיכך, אף שקציניו אמיצים ומאומנים, אין הצבא מפגין החלטיות לחימה, כמצופה ממנו. אחרי הנסיגות הראשונות הוא יתמוטט עד מהרה״. (אליסטר הורן, ״כך נפלה צרפת״, 1987). מדינת ישראל לא הפיקה לקחים מתבוסת צרפת במלחמת-העולם השנייה. הגורם לכך שתוצאות מלחמת יום הכיפורים בישראל לא היו דומות לתבוסת צרפת הוא ההבדל שבין גרמניה – שהייתה בה חברה טכנולוגית מתקדמת, צבא יעיל ואסטרטגיה של הכרעה – לבין מצרים, בעלת החברה המפגרת, צבא בלתי יעיל ורדוף פחדים, ואסטרטגיה שמטרתה הייתה הנעת מהלך מדיני. 7. ניר דבורי, הכרעה מהירה, 12N, 13.02.2020.