מעודד מצליחת האופנוענים, הגיע האוגדנר הגרמני ארווין רומל ברגל לשפת נהר המאז בדינאן שבצרפת בשלוש לפנות בוקר, אור ל-13 במאי 1940. כל האזור היה מוכה באש תותחים ומכונות-ירייה של הצרפתים, שהמשיכו לירות מעמדותיהם בגזרת הצליחה העיקרית של רומל, שבה הוא היה אמור להעביר את הטנקים שלו, למרות התקלה שהייתה להם בהוּי (Huy): סירות הגומי של אנשי החי״ר הגרמנים היו נקובות כדורים, ואנשים רבים נפגעו. רומל הורה להבעיר בתים בעמק, ולצלוח את הנהר בחסות מסך העשן. הוא קידם מאחור טנקים וארטילריה, כדי לפגוע באופן שיטתי במקורות הירי הצרפתיים. מפקד מחלקת טנקים גרמנית, קפטן קאניג: ״הפלוגות יורות כמעט כמו היו באימונים ושום מטרה מזוהה, שום תנועה חשודה של האויב לא נעלמת מעיניהן. אש האויב מתחילה להתרופף בבֵרוּר, אולם בכל-זאת נשארת צליחת סירות הסער הראשונות, צליחת הפַּלָּסִים, משימה קשה, משימה שממנה אין רבים חוזרים... גנרל רומל נמצא בכל מקום. הוא בין הפלסים, הוא מדלג אל טנק דגם-4 כדי לציין לו את המטרה. הוא איננו מפקד נוח לקציני מטהו״. רומל נטל את הפיקוד הישיר על גדוד חי״ר. הוא כתב: ״צלחתי את המאז באחת הסירות הראשונות ומיד הצטרפתי לפלוגה שנמצאה שם מעלות השחר. ממוצב הפיקוד הפלוגתי יכולנו לראות את פלוגות אנקאפורט וליכטר מתקדמות במהירות. לאחר-מכן נעתי צפונה לאורך ערוץ עמוק אל פלוגת אנקאפורט. בהגיענו נשמעה אזעקה: ׳טנקי אויב לפנים׳. לפלוגה לא היה נשק נ״ט, לפיכך הוריתי לפתוח באש מנשק קל על הטנקים, במהירות האפשרית״. הטנקים הצרפתיים נסוגו וחיילים צרפתים רבים נכנעו. רומל חזר לגדה המזרחית. עד הצהריים כבר הועברו עשרים תותחי נ״ט לגדה המערבית, והוקם גשר דוברות. ״ברגע שהושלמה הדוברה הראשונה העברתי את רכב הקשר שלי לגדה המערבית״, כתב רומל. כשחזר שוב לגדה המזרחית פקד על מפקדי השריון להתכונן למרדף אחרי הצרפתים: ״אנו נצא מיד בעקבותיהם ואפילו היום נגיע למרחק 18 קילומטר מדינאן״. מרדף לא היה, אך עד למחרת היה ראש הגשר בגזרה הזאת מבוסס למדי. תפקודו של מפקד הדיביזיה (אוגדה), ארווין רומל, בגזרת הלחימה ממש, במקום שבו הורגים ונהרגים, כמפקד גדוד למעשה, כמפקד פלוגה, כמפקד חוליה וכלוחם בודד, אִפשר לו לחלוף על-פני התהום שבין הפיקוד האופרטיבי, על חטיבות מאחור, בסגנון שפיקד האלוף הישראלי אברהם אדן ("ברן") בקרב ההכרעה ב-8 באוקטובר 1973 (ראה להלן), לבין פיקוד טקטי. לכן הדיביזיה של אדן הובסה, גורל הצד הישראלי באוקטובר 1973 נחרץ, דר הביטחון שינה בערב את תורת הביטחון של ישראל מהכרעה להכלה ולהסדר והואצה הדרדרותו של צה"ל. הדיביזיה של רומל, לעומתה, השיגה ניצחון-יתר, וצרפת נפלה. בסגנון הפיקוד הזה היה רומל יכול לקבוע את תוצאות מעשה הלחימה. רק כך היה רומל יכול לבטא את תבונת מעשה הלחימה שלו. לא היה שום דרג שחצץ בינו לבין העשייה, שעלול היה, בהסתברות כמעט ודאית, לעוות את פקודותיו. לא דיבוריו בקו הדם הם שעשו את רומל למפקד עילאי, אלא עצם נוכחותו היעילה בנקודת ההכרעה. נוכחות זו היא אופן דיבור עתיק יותר מן הדיבור המילולי. זה דיבור בשפת הגוף, הנהוג גם בין בעלי-חיים. זה דיבור של מנהיג בעל כריזמה. זה דיבור שהסמיוטיקה שלו היא הדוגמה האישית כי שנהג מפקד האוגדה הישראלי ב-1973 אריאל שרון במבצע לצליחת תעלת סואץ ששינה את פני המלחמה ההיא אך לא את תוצאותיה. לא הייתה זאת הדוגמה האישית המיתולוגית, שלא הייתה ולא נבראה, של מפקדי גדודים וחטיבות בפלמ״ח שהיו ברובם הרחק מקו הדם, ונטשו את חייליהם (כמפקד חטיבת ״הראל״, יצחק רבין, בשיירת הדמים ב-20 באפריל 1948, כשנקלעו לאש). הדוגמה האישית של רומל בקרב דינאן ב-13 במאי 1940, היא מעשה המופת של הפיקוד הקרבי.

המפקד הצרפתי של חזית המערב, הגנרל ז׳ורז׳, הִקצה להתקפת-נגד על ראש הגשר של רומל את דיביזיית השריון הראשונה המעולה של צבא צרפת, בפיקודו של הגנרל ברינו. ב-12 במאי היא הגיעה לבסיס קדמי במרחק של ארבעים קילומטרים מדינאן, אך היא לא הופעלה, למחרת, ב-13 במאי. לעומת זאת, הִקצה באותו יום מפקד הארמיה הצרפתית התשיעית, הגנרל קוראפ, שדינאן נמצאה במרחבו, את הדיביזיה החמישית הממונעת להתקפת-נגד. מטוסים גרמניים, ששלטו ללא מצרים בשמיים, מנעו תנועה של הדיביזיה הזאת, ואנשיה תפסו מחסות במשך רוב היום, מפוחדים עד מוות. שרידותם האישית של אנשי קו-הדם הצרפתים, לוחמים ומפקדים, הייתה חשובה להם הרבה יותר מביצוע המשימה הלאומית שהוטלה עליהם. הם לא היו מודעים לכך שבתפקודם שלהם תלוי אולי גורל צרפת, אך בגלל איכותם הלקויה כלוחמים, בגלל היותם צבא של אספסוף חמוש, ומפני שהפיקוד הצרפתי העליון הטיל לגזרה הקריטית במערכה עוצבה מליגה ז׳, נפלה צרפת. מאותה סיבה עצמה נטבחו תושבי עוטף עזה ב-7 באוקטובר. אנשי הדיביזיה החמישית הממונעת של צרפת הגיעו לגזרת דינאן רק לפנות ערב, וכוח שריון צרפתי פיזר את מתחם האופנוענים הגרמני על רמת וסטיה. אבל חי״ר צרפתי לא הגיע, והטנקים הצרפתיים נסוגו. בבוקר ה-14 במאי היה גודלו של ראש הגשר הדיביזיוני של רומל ממערב למאז בסביבות הכפר בובין, שמונה על שמונה קילומטרים. הדיביזיה הצרפתית החמישית נפרסה שלוש פעמים להתקפת-נגד. פעמיים דחה קוראפ את ההתקפה, ובפעם השלישית ביטל אותה והורה לדיביזיה החמישית שלו לסגת לקו הגנה. דיביזיית השריון הצרפתית לא פעלה גם ביום זה. למחרת, ב-15 במאי, השמידו אותה הדיביזיות של רומל ודיביזיית פנצר מספר 5, בפיקודו של הגנרל מכס פון הרטליב.

הצלחותיו של רומל, ושל הקורפוס בפיקודו של הות בדינאן, הוציאו את המערך הצרפתי בחזית הזאת כולה משיווי המשקל, ודבר זה סייע לצליחת הקורפוס של גודריאן בסדאן ולהקמת ראש הגשר העיקרי של התקפת רונדשטט שם. הצליחה בסדאן התחילה ב-13 במאי אחר-הצהריים, ונתקלה בהתנגדות צרפתית חזקה בהרבה מן ההתנגדות שנתקלה בה הדיביזיה של רומל, בין היתר בגלל שזריזותו של רומל הפתיעה את הכוחות הצרפתיים בגזרתו ויחד עם זה היה בה משום התראה לכוחות הצרפתיים בסדאן. אבל הסיבה העיקרית להתנגדות הצרפתית החזקה בסדאן הייתה שגִזרה זאת נחשבה גם על-ידי המפקדים הבכירים הצרפתים וגם על-ידי המפקדים הבכירים הגרמנים כיעד החיוני של המתקפה ושל ההגנה כולה, והוקדשה לה תשומת-לב רבה יותר. הכוחות הצולחים נפגעו בעיקר מאש ארטילרית של הדיביזיה הצרפתית מספר 55. הגרמנים שברו את ההתנגדות הזאת בעזרת סיוע אווירי מאסיבי. הכנת קווי ההגנה של הצרפתים בסדאן הייתה לקויה. אחד החיילים הגרמנים העיר: ״מדהימים הצרפתים הללו! היו להם כמעט עשרים שנה כדי להקים את קווי ההגנה שלהם״. אותם דברים אמורים ל"לקו ההגנה" המגוחך בין רצועת עזה לעוטף. תותחנים צרפתים נטשו את עמדותיהם הפגומות ונמלטו משדה הקרב, בטענה שטנקים גרמניים עולים עליהם, וזאת עוד לפני שצלחו טנקים גרמניים את המאז. בעקבותיהם נסוגו יחידות נוספות של הדיביזיה, והנסיגה הפכה לבריחה מלווה בדיווחי שקר ובכזבים. הונציגר העביר למפקדיו דיווח שקרי, ובו הודיע, חד וחלק, שהדיביזיה שנמלטה בולמת את הגרמנים. מערך ההגנה הצרפתי התמוטט כולו בסדאן, מבלי שהמפקדים הצרפתים הבכירים הבינו זאת. אותם דברי אמורים לגבי הרמטכ"ל הרצי הלוי ובריו הבכירי ב-7 באוקטובר שלא למדו ולא הפיקו לקחים ממה שאירע לצרפתים 84 שנים לפני כן. כמו רומל בדינאן, צלח גודריאן את המאז באחת הסירות הראשונות, ופיקד מקרוב על המבצע. ב-8 באוקטובר 1973, נמצא הישראלי המקביל לו, האלוף שמואל גונן, במרחק עשרות קילומטרים מקו הלחימה, מתעלת סואץ ומגשר פירדן, שעליו הייתה אמורה לעבור אוגדת אדן לגדה המערבית של תעלת סואץ. ב-7 באוקטובר 2023, מפקד האוגדה הישראלי מול רצועת עזה ואלוף פיקוד הדרום לא תפקדו כלל. בארבע לפנות בוקר, אור ל-14 במאי 1940, הושלם גשר דוברות בסדאן, וטנקים גרמניים התחילו לצלוח את המאז מערבה. הונציגר הצרפתי, שהיה הרחק משדה הקרב, דיווח לגמלאן באותה שעה עצמה: ״הפירצה בסדאן נסתמה״. באותו יום אחרי הצהריים פינה הונציגר בבהילות את מפקדת הארמיה שלו לאחור. הוא ברח להציל את חייו כפי שמפקד חטיבת "הראל", יצחק רבין, ברח מבאב אל-וואד ב-20 באפריל 1948. הבריגדיר הבריטי פיטר יאנג כתב, בספרו על מלחמת-העולם השנייה, כי ה-14 במאי ״היה אחד הימים השחורים ביותר לבעלות-הברית בכל המלחמה כולה״. להונציגר היה בכך חלק לא מבוטל.

בעוד שהפיקוד הצרפתי העליון היה מבולבל ב-14 במאי, תמונת המערכה שעמדה בפני הפיקוד הגרמני העליון באותו יום הייתה בהירה וקרובה למציאות. על-פי התפיסה הגרמנית של חיזוק הכוחות שהצליחו, פקד היטלר בהוראה מספר 11 של המלחמה מאותו יום: ״1. מהתקדמות המתקפה עד כה עולה, שהאויב לא השכיל להעריך בזמן את הרעיון הבסיסי של המבצעים שלנו. הוא מוסיף להטיל כוחות חזקים על קו נאמוּר–אנטוורפן, ונראה שהוא מזניח את הגזרה שמול קבוצת הארמיות".¹ "2. בזכות זאת ובזכות הצליחה המהירה של המאז בגזרה של קבוצת הארמיות A, עתה הקרקע כשרה לחדור במלוא העוצמה מצפון לאן לכיוון צפון-מערב, כפי שנקבע בהוראה מספר 10.² חדירה שכזאת עשויה לנחול הצלחה רבתי. משימתם של הכוחות הפועלים מצפון לקו ליאז׳–נאמור היא להונות ולרתק כוחות רבים ככל האפשר של האויב בהתקפות המבוססות על משאביהם שלהם. ״4. כל הדיביזיות הממונעות שבהשג-יד יועברו לאזור המבצעים של קבוצת ארמיות A מהר ככל האפשר... ״5. משימתו של חיל האויר היא לרכז כוחות מתקפה ומגננה חזקים, לפעולה בשילוב עם מרכז הכובד של קבוצת הארמיות A, על-מנת למנוע העברת תגבורות אויב לחזית, ולהעניק סיוע ישיר לכוחותינו...״. ב-15 במאי הצליח גם קורפוס פנצר מספר 41 של ריינהרט להקים ראש גשר במונטרמה. הקורפוס של ריינהרט נתקל, עד שהקים את ראש הגשר, בהתנגדות עיקשת של הקורפוס הצרפתי מספר 41 בפיקוד הגנרל א. ליבו. אחרי התמוטטות הצרפתים מדרום למונטרמה ומצפונה, והתמוטטות המורל בפיקוד הצרפתי העליון (ראה הפּיסקה הבאה), לא יכלו ליבו ופקודיו להחזיק מעמד, ונסוגו. כך הושלמה הצליחה לכל אורך החזית. עוד באותו יום של הקמת ראש הגשר התחילו דיביזיות השריון של רונדשטט, בסיוע מטוסי ״שטוקה״, להתקדם במהירות מערבה לתעלת למאנש, כשהן משמידות כל כוח אויב שניצב על דרכן. התחיל ה״בליץ קריג״ המודרני המתוכנן, והראשון בהיסטוריה.

בבוקר ה-15 במאי טלפן ראש ממשלת צרפת, פול רינו, לראש ממשלתה החדש של בריטניה, ווינסטון צ׳רצ׳יל, והודיעו: ״הובסנו, הפסדנו בקרב״. למחרת טס צ׳רצ׳יל לפריס כדי לעמוד מקרוב על מצבה של בעלת-בריתו. כשנסע לפגישה עם רינו ועם גמלאן, היו גודריאן ופקודיו כמאה קילומטרים ממערב לסדאן. שום כוח צבאי לא עמד ביניהם ובין פריס, או ביניהם ובין תעלת למאנש, והיה עליהם להחליט לאן יפנו. צ׳רצ׳יל לא ידע זאת, ושאל את ראש הממשלה הצרפתי ואת הרמטכ״ל: ״היכן העתודה האסטרטגית?״. גמלאן: ״אין בכלל״. צ׳רצ׳יל כתב: ״נדהמתי. לא נשמע כדבר הזה שצבא גדול לא ישמור על חיילים בעתודה בשעת התקפה. זאת הייתה אחת ההפתעות הגדולות בחיי״. הגורם העיקרי להפתעה הזאת הייתה צליחת הסער המוצלחת של הגרמנים את המאז³ בזכרונותיו כתב פול רינו אחרי המלחמה: ״קיבלתי במעוני הפרטי גלויה שנמצאה על גופתו של קצין מן הארמיה של קוראפ, שזה עתה התאבד בתחנת הרכבת בלה-מאן. הוא כתב: "אני מתאבד, אדוני הנשיא, כדי שתדע שכל אנשי היו אמיצים. אך אי-אפשר לשלוח אנשים להילחם בטנקים בעזרת רובים״. ביום שבו דיווח רינו לצ׳רצ׳יל בטלפון על התבוסה, התחולל משבר ביחסי גודריאן עם מפקדו פון קלייסט. האחרון הורה למפקד הקורפוס לא להתקדם מערבה, ולהמתין לעתודות מהעורף. גודריאן לא ידע על שיחת ראש ממשלת צרפת עם ראש ממשלת אנגליה, אבל הבין יותר ממפקדו מה קורה בשטח, שהרי הוא היה אינטלקטואל של לחימה והסמיוטיקה של קו-הדם הייתה מובנת לו, והוא המשיך להתקדם במהירות בעקבות מטוסי הצלילה. הקצין האנגלי, מייג׳ור א. אינגליש, שהיה בכוח המשלוח הבריטי באותה גזרה, סיפר, אחרי שנים, על השפעת מטוסי הצלילה על חבריו: ״הבחורים היו מזדעזעים. הקצינים והסמלים ניסו להזיז אותם, אבל הם ישבו, בהלם מוחלט. המפקדים בעטו בהם, אך ללא הועיל. זאת הייתה פגישתנו הראשונה עם מפציצי הצלילה. השפעתם הייתה פנטסטית״. כשנודע לפון קלייסט שגודריאן הפר את פקודתו, הוא הגיע בטיסה למטה של גודריאן, סמוך למונקרנה. חילופי הדברים היו נרגזים, וגודריאן ביקש מפון קלייסט לשחררו מתפקידו. ב-17 במאי זימן פון קלייסט התייעצות מפקדים והודיע שהוא אוסר עליהם להתקדם. הוויכוח היה לוהט, וגודריאן ביקש שוב להתפטר מתפקידו⁴ דיביזיית רומל התקדמה, גם היא, במהירות מערבה. בארבעת ימי התקדמותם הראשונים שבו רומל ופקודיו עשרת אלפים חיילים צרפתים, והשמידו מאה טנקים, שלושים שריוניות ועשרים ושבעה תותחים. במסע הזה נהרגו שלושים וחמישה חיילים גרמנים, וחמישים ותשעה נפצעו. המסע הדיביזיוני של רומל הכריע את המערכה בגזרה, מוטט את רוח מקבלי ההחלטות הפוליטיים והצבאיים הצרפתים, והיה אחד הגורמים העיקריים לכניעתה של צרפת אחרי חמישה שבועות של לחימה. ב-21 במאי אמר ראש ממשלת צרפת: ״תפיסת המלחמה החדשה מוטטה את הקונספציה הקלאסית שלנו״. נכון יותר היה לומר שחוסר הבנת הוויית הצבא והמלחמה הוא שהכריע את צרפת.

תפקוד הפיקוד העליון הצרפתי במאי 1940 דומה לתפקוד העליון הישראלי באוקטובר 1973 ו-2023: הפתעה עקב חוסר הבנה, טראומה עקב הפתעה וקפיאה פוסט-טראומטית שהמיטה אסון מכל הבחינות על צרפת ועל ישראל. הלקחים האסטרטגיים לאומיים:

• מכיוָן שצבא הוא הזרוע האלימה של המדינה באשר היא ומכיוָן שכל מדינה מוקפת איומים פוטנציאליים ואקטואליים, על מנהיגי המדינות לדאוג שהוויית הצבא והמלחמה, המשתנים ללא הרף, ייחקרו באופן שוטף, ברמה הגבוהה ביותר. ממצאי מחקרים אלה צריכים להיות "לימודי ליבה" בכל מערכות החינוך ברמה המתאימה.

• על הצבא לסמן את המוכשרים ביותר מקרב מתגייסים, כפי שהיה נהוג בצבאות פרוסיה וגרמניה, להכשיר אותם בנושאים צבאיים לפחות ברמה של תואר שני אוניברסיטאי, באחת האוניברסיטאות המובילות בעולם, לדאוג שישרתו ויפקדו בכל זרועות הצבא ולקראת מינויָם לדרגות בכירות מאוד ולהעביר אותם שוב לקראת מינוים לאלופים, הכשרה מעמיקה ברמה של תואר שלישי באוניברסיטה איכותית. המעולים שבמעולים ישתלבו במטכ"ל, ואחרי השחרור במערכת הפוליטית.

את הלקחים האלה ניסח כבר בימי הביניים, במאה ה-12, הרמב"ם, גדול חכמי ישראל בכל הדורות, שעליו נאמר: "ממשה עד משה לא קם כמשה",⁵ באגרתו לחכמי קהל העיר מארשילייא: "וזו שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם... לא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות... ודאי סכלים ואווילים היו ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו".⁶ כך גם חברי ממשלת ישראל ומפקדי צה"ל ב-7 באוקטובר 2023, וכל קודמיהם מהקמת המדינה בה' באייר תש"ח, 1948, לרבות ראש הממשלה, שר הביטחון ורמטכ"ל-העל של מלחמת העצמאות, דוד בן-גוריון, שלא הבין מה שהבין משה רבנו 3300 שנים לפניו, שבמשך 40 שנה בנה במדבר צבא מקצועי, יחסית לאותם ימים, לכיבוש הארץ והכשיר כמפקד-על את יהושע בן נון. לדיוק ההיסטורי אין כאן כל חשיבות אלא לתובנה שנרשמה בספר הספרים. מקבלי ההחלטות היום אינם מודעים לה ובוודאי אינם מבינים אותה. _______________________ בשבוע הבא: נקודת מפנה מכרעת במלחמת העולם השנייה; הכרעה במבצע "אבחת המגל" לא היתה; מחיר הסתרת הליקויים בצה"ל; סוד התאוששותה של בריטניה מן המפלה בצרפת; מקצועיות בריטית וחובבנות ישראלית; התעלמות מתפיסותיהם האסטרטגיות של מרקו ברוך ושל זאב ז'בוטינסקי

1. כוח רונדשטט. 2. מ-18 בפברואר 1940. 3 . ואצלנו, ב-7 באוקטובר 2023 לא הייתה לצה"ל שום עתודה כדי להשמיד את הארגון הקיקיוני החמאס שתקף בהפתעה את היישובים בעוטף עזה. 4. ויכוח דומה התקיים באוקטובר 1973, בחזית סיני, בין מפקד החזית, חיים בר-לב, שדרש לעכב את התקדמות אוגדת הצליחה, לבין מפקד האוגדה, אריאל שרון, שביקש להתקדם ולמוטט את המערך המצרי הנדהם. שרון היה ממושמע יותר מגודריאן ורומל, וצליחת תעלת סואץ לא הביאה לישראל השג דומה למה שהביאה צליחת המאז לגרמניה. 5. יוסף יעבץ, אור החיים, פרק ט', 1499. 6. רבי משה בן מימון, איגרת לחכמי קהל העיר מארשילייא, אתר מכללת הרוג, דעת -לימודי יהדות ורוח. [קישור]