למרות ההצלחה בהכרעת צרפת במאי 1940 עצרו הדיביזיות הגרמניות את התקדמותן, הגרמנים לא השמידו את כוח המשלוח הבריטי, ואִפשרו לו לסגת לדנקרק ולחזור לאנגליה. כידוע, הילל ושיבח ראש ממשלת בריטניה וינסטון צרצ׳יל את הפינוי הבריטי מצרפת, והיטלר החמיץ את הסיכוי לסיים אז את המלחמה בניצחון אדיר, שיבסס את כל הֶשֵׂגיו הקודמים. ראש המטה של גודריאן, הגנרל הגרמני ולתר נהרינג, כתב ב-1979, ש״הפקודה של היטלר לעצור, אִפשרה לבעלות-הברית לפַנות את צבאותיהן לאנגליה, ולבסס עליהם את צבא הפלישה ב-1944. במעשהו זה, דימה היטלר החובבן, כי הוא מבסס את מעמדו כמפקד העליון של הצבא, בעוד שלמעשה סיכלה הוראתו את תוכניותיו המדוקדקות של הפיקוד הצבאי ואִפשרה השגת ׳ניצחון רגיל׳ בלבד, ולא את התוצאות המכריעות שהיו מושגות, לוּ נלכד חיל המשלוח הבריטי. זו הייתה נקודת המפנה המכרעת במלחמה בין בריטניה לגרמניה". בכך נמנע מן ה״בליץ קריג״ להביא לתוצאותיו שלהן קיוו ממציאיו, מפתחיו ומְאַמציו. שהרי במלחמה מנצח מוח האדם ולא שדרות טנקים והפצצות מן האויר. ולתר נהרינג: ״לאחר שחצו את המאז והשיגו את הפריצה הראשונה, היו הכוחות הגרמניים חייבים להסתער במהירות קדימה, ולא להניח לכוחות הברית לארגן את מערכי ההגנה שלהם. לוּ היה הצבא הבריטי לכוד, בעוד הצבא הצרפתי במנוסה, ניתן היה לסיים במהירות את המלחמה במערב״. בריטניה קיבלה פסק-זמן להתארגן למערכת בלימה אסטרטגית; היטלר סייע לה בכך שתקף את ברית-המועצות, ולא מנע מהיפנים לתקוף את ארצות-הברית. יחד עם ברית-המועצות וארצות-הברית עלה בידי בריטניה להכריע, בסופו של דבר את הצבא הגרמני.¹ אחרי שמונים ושש שנים ניתן לסכם ולומר על ניצחונו של היטלר בראשית המלחמה: עוד ניצחון כזה ואבדנו. בניגוד לגנרלים המקצועיים שלו שהיססו מול כל מהלכיו מתחילת המלחמה, "השתן עלה להיטלר לראש" והוא כנראה האמין כי גילה את סוד ההכרעה, כפי שאנחנו האמנּו אחרי מלחמת ששת הימים. לכן הוא יכול היה להניח לבריטניה להציל את גרעין צבא היבשה שלה, כפי שאנחנו הִנחנו למצרים להציל את גרעין צבא היבשה שלה אחרי שהוכרע ביום הראשון של מלחמת ששת הימים. אבל לא לעולם חוסן, לא להיטלר ולא לנו. הוא ועמו שילמו את המחיר אחרי חמש שנים ואנחנו אחרי שש שנים במלחמת יום הכיפורים ואחרי חמישים ושש שנים בטבח בעוטף עזה. היטלר חוסל, והנאציזם הוכה מכה אנושה. אבל המחיר ששילמו המנצחים היה איום. ״מחיר כה יקר נדרש לניצחון, עד שכמעט לא ניתן להבדילו מתבוסה״, כתב צ׳רצ׳יל על מלחמת-העולם הראשונה, ודברים אלה נכונים גם לגבי מלחמת-העולם השנייה וגם לגבי מלחמת יום הכיפורים ומלחמת טבח שמחת תורה. שני הגורמים העיקריים למחיר הנורא של הניצחון היו חוסר הבנת הוויית הצבא והמלחמה – בצד המנצח; האינטלקטואליות הצבאית הגרמנית, צליחת המאז וה״בליץ קריג״ בעקבותיו שהיטלר הגביל – בצד המנוצח.² הסתרת ליקויי צה"ל במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים וממילא אי-הפקת הלקחים, הביאה להידרדרותו כפי שהדבר בא לידי ביטוי במלחמת לבנון השנייה ב-2006 ולטבח ובעוטף עזה ב-2023.

למרות הברק של ה״בליץ קריג״, צליחות הסער המוצלחות של הגרמנים וההלם שהיכה את הפולנים והצרפתים, הובסו גרמניה ובעלות-בריתה במלחמת-העולם השנייה. התרבות האנגלו-אמריקנית העשירה (עם כל מגרעותיה וליקוייה), המצטיינת בתקשורת אינטליגנטית בתנאֵי שוויון ובפתיחות, יותר משיש בתרבויות אחרות, מצאה תשובות לאתגר הגרמני. התרבות הזאת הוכיחה שבני התרבות חזקים יותר מהברברים. בסופו של דבר, הזיותיהם של ניטשה, היטלר ואחרים, על הגשמה של מיתוס העוצמה והחיוניות, הגרמני-ברברי הקדם-נוצרי, התגלו כהרות-אסון, קודם כל לגרמנים עצמם. כל הצבאות שהשתתפו במלחמת-העולם השנייה, בכל החזיתות, צלחו הרבה מכשולי מים. תאום סיאמי כמעט לצליחת המאז, אף כי שונה ממנה בהרבה פרטים, היה פינוי דנקרק: שלוש-מאות שלושים ותשעה אלף חיילים, שרידי כוח המשלוח הבריטי בצרפת (ובו מעט אנשי צבא צרפתים), פונו דרך תעלת למאנש מן ה-26 במאי עד ה-3 ביוני 1940. ראש ממשלתה הטרי של בריטניה, ווינסטון צ׳רצ׳יל, כינה את המילוט הזה ״נס דנקרק״. הצליחה-בריחה הזאת מנעה מן הגרמנים את האפשרות להשיג הכרעה במלחמה כולה, שכן בדנקרק נלכד וחולץ השלד המקצועי של צבא היבשה הבריטי, שהיה חיוני להגנת האי הבריטי, וכן לארגונו ולאימונו של הצבא הבריטי להמשך המלחמה. בין הלכודים היו מפקד קורפוס, הגנרל אלן ברוק, שמונה במהלך המלחמה לרמטכ״ל, ומפקד דיביזיה, המייג׳ור-ג'נרל ברנרד מונטגומרי, שעתיד היה להביס את אחד מגיבורי ה״בליץ קריג״ הגרמני בצרפת – ארווין רומל, גם באל-עלמיין וגם בנורמנדיה, ושהיה לסמלהּ³ של בריטניה המתאוששת, המכה שוב ומנצחת במלחמת-העולם השנייה. הרצון לגמול לגרמנים על הביזיון בצרפת היה אחד מסודות כוחו של מונטגומרי. ב-15 באפריל 1943, בהיותו מפקד הארמיה השמינית ב"מבצע לפיד״, הוא כתב מתוניס לרמטכ״ל הבריטי, הפילדמרשל אלן ברוק, שהיה מפקדו הישיר בבריחה מצרפת: ״בלילה אחד אני יכול לחזור לאנגליה מן המבצר שבו אני נמצא. אחרי שאמלא את חלקי בסיום העסק הזה אשוב. אבל ראשית, עלי לשלם חוב מימיה הראשונים של המלחמה, ממאי 1940, בחופי לה-פן, ברי-לה-דונס ובדנקרק. את החוב אשלם״. והוא שילם. בין הנמלטים האחרים מדנקרק היו מילס דמפסי, ג׳ון קרוקר, נייל ריצ׳י ובריין הורוקס, שבפלישה לנורמנדיה ב-1944 מילאו תפקידים בכירים מאוד: הראשון פיקד על ארמיה, שלושת האחרים פיקדו על קורפוסים. במאי 1940 פיקד קרוקר על חטיבת השריון הבריטית השלישית, שניסתה לבלום את הגרמנים על הנהר סום, בצפון-מערב צרפת, כשהחזית הצרפתית התמוטטה, כדי לאפשר את פינוי דנקרק. אחרי שהושלם הפינוי נמלטו קרוקר וחטיבתו דרומה. דיביזיית הפנצר השביעית של רומל דלקה בעקבותיהם. המרדף נמשך עשרים וארבע שעות, על פני שטח של כשלוש-מאות קילומטר. הבריטים חצו את נורמנדיה,⁴ והסתלקו באוניות מנמל שרבורג, שעות אחדות לפני שרומל ופקודיו הגיעו לנמל. גם לקרוקר היה חשבון לשלם. לכאורה, לא היה סיכוי סביר לבריטים להצליח במשימת מילוט הכוחות, ולהיטלר היה סיכוי טוב להתעלל בגרעין הקשה של הצבא הבריטי, כהתעלל בעכבר הנתון במלכודת. אך ״שַׁלּיטת הימים״ הצליחה להתגבר על מכשול מים בלתי עביר זה. כפי שנס צליחת ים סוף מסביר את התגבשותם של השבטים העבריים לעם אחד בעל תרבות ייחודית; כפי שנס צליחת הפרת והחידקל מסביר את קריסתה של פרס בפני אלכסנדר מוקדון ואת הניצחון של המערב על המזרח, ונס צליחת המאז מסביר את נפילתה של צרפת ואת התפתחות מלחמת-העולם השנייה – כך מסביר נס צליחת הלמאנש, אחרי פינוי דנקרק, את עמידתה האיתנה של בריטניה. אלן ברוק, מנמלטי דנקרק ומבוניו הראשיים של צבא בריטניה בזמן המלחמה תחת מנהיגותו של צ׳רצ׳יל, כתב ביומנו: ״לולא חזר כוח המשלוח לבריטניה, קשה לראות איך היה צבאה מתאושש מהמהלומה שקיבל. שיקום צבא היבשה שלנו היה נדחה עד כדי הסתכנות בתבוסה במלחמה כולה". (1983, ״Decision in Normandy״Carlo D'Este,). בפינוי דנקרק אותתו הבריטים לגרמנים שהם מסוגלים לבצע שוב צליחת-סער של תעלת למאנש, הפעם לצד השני. הכתובת שנרשמה על הקיר במאי-יוני 1940 הייתה לעובדה ולמציאות, לאחר ארבע שנים בדיוק, בנורמנדיה.

הבריטים הכריעו את גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה משום שהייתה להם מסורת צבאית; משום שבניגוד לצרפת, הפוסט לאומית לא חדר עמוק לשורותיהם, משום שמפקדי צבאם קיבלו הכשרה גבוהה והיו מקצוענים, ומשום שמנהיגם ווינסטון צ'רצ'יל הבין את הוויית הצבא והמלחמה. מצרים השיגה את מטרות המלחמה שלה במלחמת יום הכיפורים ויחיא סינוואר השיג את מטרותיו ב-7 באוקטובר 2023 משום שלבן-גוריון וחבריו שהקימו את המדינה לא הייתה מסורת צבאית, היסוד הסוציאליסטי-פוסט לאומי שהיה נטוע בתודעתם השתלט על ממשיכיהם אחרי מלחמת ששת הימים; משום שכל ראשי הממשלות ושרי הביטחון של ישראל לא הבינו את הוויית הצבא והמלחמה; ומשום שבניגוד לרוב הצבאות בעולם, למפקדים הבכירים של צה"ל אין הכשרה מתאימה והם בלתי מקצועיים. את הליקויים האלה חזה יוסף מרקו ברוך, שהגיע לברלין ב-1893, ארבע שנים לפני שהרצל כינס את הקונגרס הציוני הראשון. שם נפגש, במועדון "ישראל הצעיר", עם הסטודנט לכימיה חיים ויצמן, שדיבר בשבח הציונות האבולוציונית-התיישבותית, כלקח מן המפלה הצבאית היהודית במרידות נגד רומי. דבריו של ויצמן הוכיחו עד כמה הוא קשור לתרבות הרבנית-גלותית של בן-זכאי, למרות ציוניותו. לדעת ברוך, ויצמן לא השתלב במהפכה העברית ונותר גלותי. הוא כינה את תפיסתו של ויצמן ילדותית, ודיבר בשבחה של הציונות הצבאית-מהפכנית. הוא קרא לאמץ את דרך המלחמה ולא את דרך ההתיישבות הציונית והשתדלנות המדינית, כדרך להשגת ריבונות עברית. הוא חזה, בדבריו באוזני הסטודנטים, את פרוץ מלחמה עולמית, בגלל אינטרסים מנוגדים של עמי אירופה, ובגלל שאיפתה של בריטניה להשתלט על המזרח התיכון. לדבריו, יש לארגן מחתרת צבאית יהודית שתתארגן במבנה היררכי ברור, כדי שתפעל כצבא שיכבוש את ארץ ישראל. לצורך זה הוא הציע להקים בברלין אקדמיה צבאית יהודית, שבה יוכשרו מפקדי הצבא העברי. סיסמאות האקדמיה יהיו: "חזק ואמץ", "רק לעזי נפש תשחק השעה", "אחרי האפלה – האור!".

במועדון סטודנטים יהודים בברן בשנת 1897 פגש מרקו ברוך את זאב ז'בוטינסקי בן ה-17 ומאז עד שהתאבד אחרי שנתיים, עיצב את תפיסתו הביטחונית של ז'בוטינסקי כפי שהוא עצמו סיפר זמן קצר לפני מותו. בשנת 1903, בהיותו בן 23, ניסח ז'בוטינסקי באודסה תוכנית ליצור בעצמנו את כל האמצעים לכיבושה מחדש של ארץ ישראל שלנו. ואמצעים אלה דורשים לא רק כספים ומושבות, כי אם גם – נשק, צבא, אימונים והקרבה עצמית – שבלעדיהם לא תהיה לנו מדינה לעולם. "וכך עלינו לגשת להקמתו המדורגת של הכוח הצבאי שלנו. עלינו הציונים דווקא, אם רוצים אנו באמת ובתמים בתקומתה של ממלכת יהודה, תחת דגל הגנתן העצמאית של הקהילות המקומיות, יש ליצור יחידות קרביות ממש. יש לחנך את הנוער הציוני שלנו ברוח צבאית, מתוך בינה, לא רק לביטחוננו המקומי, כי אם להגשמתו הסופית של הרעיון הציוני".⁵ אחרי עשרים שנה ניסח ז'בוטינסקי את רעיונותיו במאמרו המכונן "קיר הברזל – אנחנו והערבים". מסיבות אידיאולוגיות ופוליטיות, דחו בן-גוריון וחבריו וממשיכיהם את התובנות של מרקו ברוך וזאב ז'בוטינסקי, הקימו את מיליציית ארגון ה"הגנה" ואחרי הכרזת העצמאות שינו את שמו לצה"ל. ב-7 באוקטובר 2023 "כל העם ראה את הקולות" – צה"ל המשיך להיות מיליציה ולא צבא מקצועי כפי שמפקדיו בעבר ובהווה מתפארים. המחיר היה כבד מאוד והתחיל בקרב הישראלים תהליך של הבנת המציאות. _____________________ בשבוע הבא: צליחת תעלת למאנש; נתניהו אחראי להתעצמות החמאס מבלי שדאג לחזק את היכולת לנטרל אותו; בן-גוריון הוא הגיבור הראשי של מלחמת העצמאות ובין המנהיגים היחידים בהיסטוריה שהבין שאין הוא מבין את הוויית הצבא והמלחמה והתפנה ללמוד אותה; האמריקנים ביקשו להקדים את הפלישה ליבשת אירופה; הבוז של צ'רצ'יל למדינאים ולמפקדי הצבא; האסטרטגיה הפאביאנית של דחיית הכרעה של צר'צ'יל ושל בן-גוריון; יש לפתח תודעות ביטחוניות גבוהות במערכות השרידות של מדינת ישראל; איך לעצור את ההידרדרות.

1. בדומה לכך, ויתר אנוואר סאדאת על ניצחון-יתר ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים, ופקד על צבאו לא להתקדם אל מעֵבר לעשרת הקילומטרים שכבש ממזרח לתעלת סואץ. כך גם גולדה מאיר, שלא הרשתה לצה״ל להשמיד את הארמיות השנייה והשלישית המצריות ולהתקדם לקהיר, בימים האחרונים של אותה מלחמה. לכל אחד ממקבלי ההחלטות היו טעמים משלו להחלטה הזאת. אחת הסיבות לכך שגולדה מאיר מנעה ניצחון-יתר של צה״ל בסוף המלחמה, הייתה נטישת אופציית ההכרעה מצד הפיקוד הישראלי העליון, אחרי תבוסת צה״ל בניסיון ההכרעה שלו ב-8 באוקטובר (ראה להלן). סיבה נוספת: לחצים מצד ארה"ב ובייחוד מצד שר החוץ הנרי קיסינג'ר לסיים את המלחמה, כי באותו שלב השיגה ארה"ב את מטרת המלחמה שלה – להעביר את מצרים מחסות סובייטית לחסותה. ניצחונות-יתר היו תוצאות של מבצעים של אבירים צבאיים מעטים בהיסטוריה כאלכסנדר מוקדון, למשל. מנהיגים פוליטיים ואנשי הזרוע האידיאולוגית שמנגד פוחדים מניצחונות כאלה: הודות לניצחונות-יתר ביטלו יוליוס קיסר ונפוליאון את המשטרים הקודמים בארצותיהם. פחדוֹ של מנהיג פוליטי מפני אביר צבאי במחנהו אינו נופל מחששו מפני צבא האויב. זאת הסיבה ליחס המסויג של ממשלות מפא"י והמערך כלפי אריק שרון למרות שבעצמו היה חבר מפא"י. 2. מקורות לצליחת המאז: גינסבורג ג׳., ״התקפת פתע - 10 במאי 1940״, מערכות״ מס׳ 291, ינואר 1984, ו״תורת לחימה במבחן האש״, ״מערכות״, מס׳ 300–301, נובמבר-דצמבר 1985; דה-גול, ״המאבק לחרות״, תשכ״ב-תשכ״ה; דייסון ל. א., ״כך נפלה צרפת״, 1971; יאנג פ., ״מלחמת העולם 1939–1945״, 1969; פולר ג'., ״מלחמת העולם השנייה, 1939–1945", 1969; ״בליצקריג״, 1987; צ׳רצ׳יל וו., ״מלחמת העולם השנייה״, 1957–1961; שיירר ו., ״עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי״, תשל״ו. Goutared, A., ״The Battle of France׳ 1940 1958 ׳״; Guderiaiv H., ״Panzer Leader״, 1952; Jackson, R., ״Air War Over France 1939-1940״, 1975; Lewin, R., ״Ronunel as Militaiy Commander 1968, ״; Macksey, K., Guderian": Panzer General", 1975; Manstein, E., ״Lost Victories 1958, ״; Messenger, C., ״Hie Art of Blitzkrieg״, 1976; Miksche F., “Blitzkrieg”״, 1941; Rogers, H., ״Tanks in Battle״, 1972. 3. תהילתו של מונטגומרי הייתה בנויה, במידה רבה, על מיתוסים שטופחו על-ידו, על-ידי אלן ברוק ועל-ידי ראש הממשלה, ווינסטון צ׳רצ׳יל. ראה להלן. 4. בפלישה לנורמנדיה היה קרוקר מפקד קורפוס. 5. שם, עמ' 173. 6. זאב ז'בוטינסקי. עורך ראשי: אריה נאור, ארץ-ישראל: כתבים /, מרכז מורשת מנחם בגין (ירושלים), מכון ז'בוטינסקי (תל אביב), תשע"ה 2015, עמ' 192–199.