מינויו של המהולל בפילדמרשלים של גרמניה, באותה עת, לפיקוד על ״החומה האטלנטית״ הוא עדות אחת, מני רבות, להתפוררות הפנימית של מערכת הביטחון הגרמנית, אחרי ארבע שנות מלחמה, ולהתעצמות האיומים הפנימיים על קיומו של הרייך השלישי, שיביאו, בהכרח, לניצחון של האויבים המאיימים מחוץ. הזרם ההומוגני היה למערכת מחותחֶתֶת שאיימה להטביע במערבולותיה את תת-מערכותיה. מבלי שמנהיגי בעלות הברית ומפקדיהן הבכירים הבינו זאת, שֵרת המינוי הזה את מטרותיהן של בעלות הברית, שכן רומל היה מפקד שדה באופיו. הוא הצטיין בקרבות תנועה, שבהם היה צורך בהעזה אישית ובכושר אלתור בתנאי לחץ תחת אש, אך תפיסתו האסטרטגית הייתה מוגבלת והוא היה פוליטיקאי גרוע. יישום אסטרטגיה אפשרי רק אם הקברניט ניחן בטקטיקה פוליטית. טקטיקה כזאת לא נמנתה עם תכונותיו של רומל. הוא היה מסוכסך עם רוב אנשי המטה הכללי הגרמני, שקינאו בו על פרסומו ועל חיבתו של היטלר אליו, וגם זלזלו בהבנתו הצבאית. הם לא הבינו אינטלקטואליות מעשית מהי, ושתבונתו העמוקה של רומל באה לידי ביטוי בלחימה עצמה. הוא לא התאים להכין את הזירה המערבית להגנה, ולא התאים לפקד על קרבות הגנה, שבהם התכנון המוקדם והתֵאוּם בין כל היחידות המגינות חשוב לא פחות מיוזמת המפקד המוביל בראש, ומכושר האִלתור שלו.
תובנה זאת נסתרה מעיניהם של ראשי הממשלות ושרי הביטחון של ישראל שמינו צנחנים ואנשי סיירת מטכ"ל לרמטכ"לים. כל העם ראה כיצד תפקד מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, הרמטכ"ל הרצי הלוי, ב-7 באוקטובר כאשר משימתו הייתה להגן על תושבי "עוטף עזה".
בסוף 1943 היה רומל אדם מריר, משום שהמטה הכללי הגרמני לא קיבל את תפיסתו האסטרטגית לגבי אפריקה, ומשום שהעומדים בראשו השליכו את יהבם על החזית הרוסית. הייתה לו תחושה שזרקו אותו לאפריקה על-מנת להיפטר ממנו ולהכשילו, ושבכך תומרן הקורפוס האפריקני שלו לכישלון, מול מפקד בריטי מליגה ב׳, ברנרד מונטגומרי, שלא היה לו מושג בלוחמת שריון ובקרב משולב.
2 רומל האמין כי אילו קיבל סיוע רב יותר היה יכול להתקדם דרך חצי-האי סיני, ארץ ישראל ואסיה הקטנה, ולהתחבר עם הכוחות הגרמניים בדרום רוסיה.
מפקדו של רומל ב״אבחת המגל״, הפילדמרשל גרד פון רונדשטט – שפיקד בתקופה הנדונה על זירת המערב ומפקדתו הייתה בפריס – סבר שיש לסגת מצרפת ולרכז את כל הכוחות להגנה על גרמניה. הוא הגיע למסקנה הזאת אחרי ניתוח הגיוני של הנתונים הצבאיים. רומל הנלהב הבטיח להיטלר, מיטיבו, שהוא ישבור כל נחיתה צפויה של בעלות הברית, בעזרת ״החומה האטלנטית״, וישליך את הפולשים לים לפני שיקימו ראשי חוף. היטלר, שפיקד על המלחמה ועל המהלכים הצבאיים והקרביים העיקריים באמצעות הפיקוד העליון שלו, השאיר את פון רונדשטט בתפקידו, למרות שהאחרון התנגד לאסטרטגיה שלצורך ביצועה מונה רומל. דומה שבמינויים האלה היה סממן להסתאבות המכונה הצבאית הגרמנית ו/או להידרדרות תפקודו של היטלר כמפקד עליון: היטלר נקט אסטרטגיה שסיכוייה קלושים; אנשי הצבא הבכירים התנגדו לה, אך התקרנפו ולא נאבקו נגדה; הם רצו לסכל אותה ולכן דחפו למינוי רומל לביצוע התוכנית; כמו שעשו באפריקה, הם לא סיפקו לרומל את האמצעים להצליח במשימתו, והכשילו אותו ובסופו של דבר גם את עצמם. בעלות הברית, שלא עמדו על תהליכי ההסתאבות הארגונית האלה בזמן אמיתי, ניצלו אותם עד תום בצליחה לנורמנדיה, ממנה הם חששו כל-כך.