להלן אציג שני דיונים, "התייעצויות צבאיות-מדיניות", שהתקיימו ב"מטבח של גולדה" והתבטאויות אחדות ביניהן. המתכנסים היו אנשי הפיקוד העליון האמיתי של העם היושב בציון. תוכנם של דיונים אלה מבסס את התזה שלי על סיבות הֶעדר קונספציה ביטחונית בישראל:
ב-18 באפריל 1973, כשהגיעו הידיעות שתיתכן מלחמה בקרוב (לפי ספרו של זעירא מדובר בהונאה מצרית), התכנסו בביתה של ראש הממשלה גולדה מאיר בירושלים: שר הביטחון, משה דיין; השר בלי תיק ויועץ-הסתרים של ראש הממשלה, ישראל גלילי; הרמטכ"ל, דוד אלעזר; ראש אמ"ן, אלי זעירא; ראש "המוסד", אלוף (מיל׳) צבי זמיר; השליש הצבאי של ראש הממשלה, תת-אלוף ישראל ליאור; המזכיר הצבאי של שר הביטחון, תת-אלוף י. רביב; השליש הצבאי שלו, סגן-אלוף א. בראון; וראש לשכת הרמטכ"ל, סגן-אלוף אבנר שלֵו.
אלי זעירא העריך את סבירות המלחמה כ"פחות מחמישים אחוז ואולי עשרים אחוז", ואמר שיש לאויב שלוש דרכי-פעולה אפשריות (דפ"א): "א. פשיטות, ב. הפגזה, ג. התקפה גדולה. פשיטות והפגזות הם יכולים לבצע ללא התראה מוקדמת. כדי להכין התקפה גדולה יעשו דברים, ואנחנו נדע... אין היגיון שיפתחו במלחמה. בפועל הסבירות נמוכה. האמריקנים, יש (ביניהם) כאלה שישמחו שנכה את הערבים ויובסו בעלי-ברית של הרוסים, אבל בדרך-כלל (הם) לא מעוניינים במלחמה. הרוסים נגד, כי הם יפסידו מתבוסה מצרית. אסד, כמפקד חיל האויר הסורי, הוא מפוכח ונבון, ויודע שמבחינה אסטרטגית אין לו שום סיכוי".
זעירא הניח שלא רק מנהיגי ישראל ומדינות ערב יודעים שצבאות ערב יובסו בכל מלחמה בעתיד הקרוב, אלא שגם מקבלי ההחלטות במעצמות-העל סבורים כך, ולכן לא תפרוץ מלחמה. הוא לא ביסס את הנחתו זו, ואף אחד מהמשתתפים בדיון לא ערער עליה. זאת הייתה "הקונספציה" האמיתית: בכל מלחמה שתפרוץ בעתיד הקרוב במזרח התיכון, יובסו הערבים בגלל עליונותו הבלתי-מעורערת של צה"ל, ובעיקר בגלל עליונותו המוחלטת של חיל האויר הישראלי. הייתה זו קונספציה מבצעית ולא מודיעינית באופיה.
המשתתפים האחרים בדיון היו פחות בטוחים באי-סבירותה של המלחמה, אך לא ערערו על ההנחה הבסיסית של זעירא. זמיר העריך: תהיה הסכמה בין מדינות ערב על מתקפה מתואמת, תיתכן מלחמה ואולי גם ירדן תשתתף בה. אלעזר אמר: "יש להביא בחשבון התקפה, ואז אנחנו נכה אותם" (הקונספציה).
גולדה מאיר, שנושאים צבאיים לא היו בתחומי הבנתה, שאלה אם מטוסים ערביים מסוגלים להפציץ יישובים אזרחיים ולהגיע לתל אביב, ואלעזר ענה לה: "מטוס או שניים יכולים להסתנן". זעירא התפאר: "טייסים שיגיעו אלינו יכולים לכתוב צוואה". דיין העריך: "טייסים יקבלו בעד שתי גיחות וילה ואפשרות להתחתן, טייסים מדרום אמריקה, ויש גם צפון-קוריאנים, אם יחדרו, יטילו פצצה או שתיים על תל אביב".
"המקלטים מלאים רהיטים", אמרה גולדה מאיר. "חוששים שניקוי מקלטים יזרה בהלה בציבור, ואם תתפרסם (ידיעה זו) בעולם, (היא) תציג את ישראל כמתכננת מלחמה".
אנשי הפיקוד העליון הסכימו שעל ישראל להתכונן למלחמה ולנקות את המקלטים, אך לא מיד. הם החליטו לא לדווח על אפשרות המלחמה לחברי הממשלה האחרים ולחברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. גלילי אמר: "ברל (כצנלסון) היה מתכונן לפני נאום מה לומר, וזעירא, בישיבת הממשלה האחרונה, התכונן מה לא לומר".
גולדה מאיר: "אני נתתי לו הנחיות כאלה. (לעומת זאת) יש לספק לממשלה פרטים, אחרת לשם מה נחוצה ממשלה?".
משה דיין: "כדאי לקיים דיון בשאלה זו (לשם מה נחוצה ממשלה)".
גולדה מאיר: "במקרים כאלה מפסיקים את הרומנים בהמשכים".
המשתתפים בדיון הזכירו ששליט לוב, מועמר קדאפי, המנסה להשיג נשק גרעיני, הבטיח שישלם הרבה כסף בעד היכולת לייצר פצצות גרעיניות, אבל גם ציינו שהוא מתנגד למלחמה מיד. "הוא בעד התכוננות לטווח הארוך, לשם חיסול ישראל. לו היו מקבלים את דעתו, סאדאת ואסד היו מצמצמים את צבאותיהם, ולא מחזיקים אותם באופן קבוע בהֶקף כה גדול".
דיין: "החזקת צבאות כה גדולים ורכישת הנשק מוכרחות להתגלגל למלחמה בשלב זה או אחר".
9