אחרי מלחמת ששת הימים, ובייחוד אחרי מלחמת ההתשה, חיפש מטכ"ל צה"ל פתרונות לשאלה איך להגן על מערב סיני מפני מלחמת התשה ו/או מפני מחטף ו/או מפני צליחה מצרית את תעלת סואץ ומלחמה כוללת.¹ כשהיה חיים בר-לב רמטכ"ל, התקיימו שלושה דיונים בנושא זה והשתתפו בהם כל חברי המטה הכללי, קציני-חַיִל ראשיים ואנשי אג"ם/מבצעים. לדברי אלוף עמוס חורב,² היו אלה דיונים חובבניים: "הוויכוח לא תורגם לנתונים כמותיים. לא את כל הנושאים אפשר לפתור בסרגל חישוב, אבל לפני החלטה גורלית יש לנתח כראוי את האלמנט הכמותי. הדיונים היו במושגים איכותיים כלליים, על קונספציות".³ למתדיינים לא הייתה הכשרה אסטרטגית ולא כושר הפשטה גבוה כדי לפתח קונספציות. בדומה לכך, הקצינים הבכירים בכל המטכ"לים אחרי הבריחה מגוש-קטיף ב-2005, דנו בשאלה איך להגן על היישובים ב"עוטף עזה" – שתושביה נטבחו ב-7 באוקטובר 2023. באחד הדיונים על הגנת מערב סיני תיארו אלוף פיקוד הדרום, ישעיהו גביש, ומפקד השריון הבכיר, אברהם אדן ('ברן'), את יתרונות השיטה שהם היו אבותיה – שיטת המעוזים, "קו בר-לב". גביש ואדן טענו, שהמעוזים ישלטו על תעלת סואץ בתצפית ובאש. רוחבה של תעלת סואץ, קצת פחות ממאתיים מטרים, יהיה שטח-הריגה של קווי אש שטוחת מסלול. הקצח"ר רפאל איתן הציע לבנות מנהרות מהמעוזים לקו המים, להציב בהן צינורות בטון ולירות מהן במקלעים על המצרים שינסו לצלוח את התעלה. הרמטכ"ל בר-לב התלהב מהרעיון. הוא אמר: "פה יהיו צופים, פה יעמוד חייל עם משקפת וידווח, ׳המפקד, אני מרגיש משהו מסריח מתנועע', ואז מה׳פיסטינים׳ יראו קבוצה גדולה, זה יהיה סימן שהמצרים באים. ואז שני חבר׳ה יזחלו בעמדות אליהן ויירו".⁴

האלוף ישראל טל, התנגד להצעות של גביש ואדן במלים חריפות. עברו הימים של קו מאז׳ינו, אמר טל, והרי קו מאז׳ינו אִכזב.⁵ קו קבוע לא יעצור את המצרים, וגם אם תתקבל הקונספציה של גביש ואדן, יהיה צורך למקם כוחות רבים מאוד בקו המעוזים כדי לעצור התקפה מצרית כוללת. המרחק בין המעוזים יהיה כמו המרחק בין תל אביב לראשון-לציון, ולכן "לא רק שלא תעצרו אותם; לא תדעו שהם עוברים. מי יודע מי עובר בלילה בין תל אביב לראשון-לציון?". המעוזים יהיו מטרות קבועות לארטילריה המצרית, ויהיה עלינו להביא אליהם אספקה, להחליף את האנשים בהם, להכניס ולהוציא פטרולים. "אם המצרים יפעילו אש ארטילרית מרוכזת, הקו יקבור את מגיניו תחתיו", כפי שאכן קרה במלחמת יום הכיפורים אחרי שש שנים. טל הציע להניח שדות מוקשים וגדרות-תיל, ולהגיע לתעלה בסיורים לא-שגרתיים מעומק סיני.

ראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל, האלוף אריאל שרון, שהשתתף בדיונים, ביקר גם הוא בחריפות את התוכנית להקים את קו בר-לב. סיפר שרון: "באחד הדיונים כיניתי את תפיסתו של בר-לב, ׳תפיסת המם-כף מג׳וערה׳.⁶ הוא רצה לבנות קו של מעוזים עם חרכי ירי למקלעים 0.5 ו-0.3 שישלטו לאגפים במרחק של שניים-שלושה קילומטרים וימנעו את צליחתה של תעלת סואץ על-ידי זה שיירו לאגפים. בתוכנית הראשונה ביקשו בר-לב וברן לבנות כל חמישה קילומטרים מעוז אחד, בסך הכל שלושים ושניים מעוזים. אמרתי: זאת איוולת שאין דוגמתה. אנחנו הבקענו את קווי המצרים במלחמת ששת הימים מול עשרות מקלעים שירו כמו מטורפים, מול תותחים רבים, מול טנקים מחופרים. עשינו זאת בעזרת ריכוז מאמץ בגזרת הבקעה מסוימת. למקלע 0.3 אין שום תועלת מול מאמץ צבאי מרוכז וחרכי הירי יחזיקו מעמד שעתיים בדיוק. ואמנם המצרים הרסו את חרכי הירי בשבוע הראשון של מלחמת ההתשה. הם הציבו מולם תותחי לא-רתע ותותחים נגד טנקים ופוררו אותם. בחרכים שלא נהרסו לא היה אפשר לפעול בגלל גזים רעילים הנפלטים ממכונת הירייה. זאת הייתה תפיסה בלתי ׳מבוגרת׳". בתגובה על דברי טל ושרון השתמש חיים בר-לב במלים מעליבות והמשתתפים האחרים בדיון מחאו לו כפיים. טל העיד: "בר-לב היה אז אלוהים. הוא נתן את האות, התיר את דמנו וכולם לעגו לנו. אריק ואני היינו גיבורי מלחמת ששת הימים; האחרים במטה הכללי, שלא לחמו בששת הימים, קינאו בנו. זה היה כמו אונס קבוצתי. הגמדים הרגישו שהגיע תורם, הם דופקים את גיבורי המלחמה. "באותו זמן התחיל בצה"ל העיסוק בתורת הצליחה. אריק ואני הסתמכנו על סרט של הצבא הרוסי בנושא צליחת מכשולי מים. בר-לב אמר לנו בלעג: ׳אל תהלכו עלי אימים, אנחנו לא נלחמים נגד היפנים ולא נגד הגרמנים, בסך הכל אנחנו נלחמים נגד ערבושים (הקונספציה – א.מ.). גם אנחנו ראינו סינמה. אל תבואו להכריע בנושא כל-כך חשוב עם ארגומנט של סינמה. יצחק מי שיצחק אחרון. תהיה מלחמה, ואז נראה׳. בזה הוא סיכם שלושה ימי דיונים". בר-לב אמר לי בראיון ארוך על נושא זה: "שני הג׳נטלמנים האלה, טליק ואריק, היו אז בתקופת-מעבר, ורצו להוכיח אופוזיציה כדי לקבל תפקידים אחרים. שרון היה שלוש שנים ראש מחלקת ההדרכה ורצה לקבל את פיקוד הדרום; טליק הספיק לבקש שחרור ולהתפטר בשבוע האחרון שרבין היה רמטכ"ל, ואני לא ידעתי מה הוא רוצה. שניהם לא היו שבעי-רצון ממצבם, וחיפשו נושאים להיאחז בהם. כל האחרים היו בעד ישיבה על התעלה והתבצרות,⁷ כדי למנוע נפגעים. אם אריק התנגד כל-כך לקונספציה הזאת, מדוע הוא קיבל את פיקוד הדרום עם הקונספציה הנוראה הזאת?⁸. אחרי שהשתחררתי טליק היה סגן רמטכ"ל ואריק המשיך להיות אלוף פיקוד הדרום. שניהם כבר לא היו תלויים בי, מדוע הם לא שינו את הֵערכוּת צה"ל בסיני? ומדוע הם לא ביססו את הגנת קו התעלה על פטרולים ניידים? כאשר אריק היה אלוף פיקוד הדרום היה עליו להרוס את המעוזים או להתפטר, ולא לקבל על עצמו את הגנת החזית העיקרית בקונספציה שאינה מתאימה. ואשר לקו במלחמת יום הכיפורים, הוא לא נכשל אלא לא הופעל בין היתר כי אריק סֵרס אותו".

ב-1970, בשיאה של מלחמת ההתשה, פיקד אלוף-משנה (מיל׳) דני וולף-רהב על סיירת "שקד", שפעלה בחזית תעלת סואץ.⁹ סיפר וולף-רהב: "בעזרת הרוסים העצימו צבאות סוריה ומצרים את יחידות הארטילריה שלהם. ידוע שהתותח הוא האויב העיקרי של האדם בשדה הקרב. הרוסים ניצלו את הנשק הזה בהצלחה במלחמתם נגד הגרמנים. במלחמת ההתשה הנחיתו המצרים אלפי פגזים על המעוזים הישראלים לאורך תעלת סואץ, ותִמרנו את צה"ל לאחד ממהלכיו המחפירים: הקמת קו בר-לב. הרוסים נהנו למראה הקמת הקו: הישראלים אינם כל-כך חכמים, למרות המוניטין העולמיים שלהם. הרוסים והמצרים נִטרלו את המרכיב האנושי של צה"ל. חיילים ישבו במעוזים, חטפו הפגזות, נהרגו, ולצה"ל לא הייתה תשובה למצב הזה. החיילים נקלעו לדיכאון ורצו רק לגמור מהר את התעסוקה המבצעית. פחתה מאוד הנכונות להסתער במלחמה הבאה (כך התחיל "מרד בשר-התותחים" בצה"ל – א.מ.). מפקדי צה"ל הפעילו את חיל האויר על כל סוללת תותחים ועל כל משגר טילים, תִמרנו אותו למלכודת טילים וגרמו לו אבדות כבדות.¹⁰ "בסוף מלחמת ההתשה גרמו המצרים אבדות רבות לסיור של צנחנים בגזרה הצפונית של התעלה. באותו שבוע היו תחקירים רבים עם הרמטכ"ל, חיים בר-לב. כמפקד סיירת ׳שקד׳ השתתפתי בתחקירים. היה ניסיון להטיל את כל האשמה על מפקד גדוד הצנחנים יעקב חסדאי. אמרתי: ׳אתם משלים את עצמכם שאפשר למנוע את זה. תוציאו את זה מהראש׳. דיברתי נגד הקונספציה של הקו ושל הגנת סיני, והרמטכ"ל התחמם. אחרי יומיים התקיים דיון של כל המפקדים בסיני עם שר הביטחון והרמטכ"ל. אלוף הפיקוד אריאל שרון ביקש ממני להביע את דעתי. בר-לב אסר עלי לדבר, ואמר: ׳את הדעות של דני אני מכיר, ולא רוצה לשמוע אותן׳. בהפסקה ביקש ממני משה דיין שאומר לו מה אני חושב. אמרתי שהפתרון הוא פעולות מיוחדות בעורף האסטרטגי והאופרטיבי המצרי. אחר-כך סיירו דיין ושרון בקו המעוזים, וכך נולד מבצע ׳ויקטוריה׳ של סיירת ׳שקד׳ בפיקודי.¹¹ בניגוד לדעתי, הייתה זאת פשיטה רק על העמדות המצריות בקו החזית. שוב התברר לי שצנחנות אמיתית אין בצה"ל. "באוגוסט 1970, אחרי הפסקת-האש, התקיים דיון במטה של שרון, בנוכחות שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל חיים בר-לב. אני אמרתי שהמעוזים יהיו מכשלה במלחמה הבאה. הנוחות של האחיזה בקו המים היא אשליה: ׳במלחמה הבאה תשעבד כל יחידה קרבית את מהלכיה לעשרים הבחורים היושבים בכל מעוז, ורק את השאריות ממה שיוקצה להגנה על חיילי המעוזים ישלחו להתקפה על האויב. אני מציע לפוצץ מחר את המעוזים שלנו׳. הצעתי שנצא מתחום השפעת הנשק הארטילרי והטילי של המצרים, ושנגיע לכך שכל קרב אויר יהיה מחוץ להשפעת הטילים שלהם. אמרתי: ׳אם תהיה מלחמה, תנו למצרים להיכנס עמוק לסיני, ואז תהיה לנו עמדה טובה להשמיד אותם ולהגן על מדינת ישראל. זה הלקח העיקרי ממלחמת ששת הימים. תנו להם להיכנס והשמידו אותם. אתם רוצים להחזיק תצפיות ליד התעלה? בבקשה, שתהיינה תצפיות ניידות, שתתפנינה כשתתחיל מלחמה'. הלקח ממלחמת ההתשה הוא שליהודים יש עוזי ולמצרים יש תותח. העוזי יכול לעשות צרות לתותח, אם נביא אותו אליו. כדי להביא את העוזי לתותח נדרשו פעולות מיוחדות ראויות לשמן, וצה"ל בחר אז באופציה השמרנית: אוגדות משוריינות רבות ולא יעילות. "מפקד גייסות השריון ואבי המעוזים של קו בר-לב, האלוף אברהם אדן, תקף אותי קשה בדיון ההוא. אני מקווה שהוא זכר את התקרית ההיא כשהיה מפקד האוגדה הצפונית בגזרת התעלה במלחמת יום הכיפורים. הוא לא טרח לבקש ממני סליחה בספר שכתב".

בימי מלחמת ההתשה סֵרב ישראל טל לקבל את המינוי לאלוף פיקוד הדרום, אלא אם תבוטל הקונספציה של קו בר-לב. שרון קיבל את הפיקוד, וטל עבר למשרד הביטחון ופיתח את טנק ה"מרכבה". אחרי מלחמת ההתשה סבר טל שקונספציית בר-לב נכשלה ושכוחות היבשה של צה"ל הובסו ורק חיל האויר הציל אותם. הוא סיפר: "אמרתי לראש לשכת הרמטכ"ל שאני מתכוון לתת לו תזכיר בעניין קו המעוזים, ושאני מציע לו ללמוד את הנושא. הרל"ש אמר לי שהרמטכ"ל יקבל ברצון את התזכיר, בתנאי ששר הביטחון לא יידע על כך (כי ידיעתו של דיין תפגע בשרידותו של בר-לב – א.מ.). עניתי לו שאני כפוף לשר הביטחון, וחייב לתת לו העתק של התזכיר. בר-לב הודיע לי בתגובה שאינו מוכן לקבל את התזכיר שלי (שהרי בין כה וכה ספק אם היה קורא אותו, בוודאי שלא היה מתחשב בו – א.מ.). שלחתי את התזכיר למשרד הביטחון, ופירטתי את התנאי שהעמיד בר-לב לקבלתו. אמרתי שאינני מקבל תנאי זה, לכן אני מעביר את הנושא לטיפולו של דיין, ומושך את ידי ממנו".¹² הלקח העיקרי של פרשת קו בר-לב שהוקם תוך כדי מלחמת ההתשה בשנות השבעים, וגדר המערכת סביב רצועת עזה שהושלמה ב-2021, שהפיקוד העליון של מדינת ישראל נוהג כגן ילדים וחבריו המעצבים את האסטרטגיה הביטחונית של ישראל אינם מבינים באסטרטגיה. לפני 200 שנה בדיוק כתב הפילוסוף הצבאי המפורסם ביותר בהיסטוריה, גנרל-מיור קרל פון קלאוזביץ, בספרו "על המלחמה": "המצב הגרוע ביותר שבו יכול צד לוחם למצוא את עצמו הוא להיות חסר הגנה לחלוטין... כל זמן שאני לא מכריע את יריבי, אני חייב לחשוש שהוא יכריע אותי". גם ב-6 באוקטובר 1973 הכריעו אותנו המצרים וגם ב-7 באוקטובר 2023 הכריע אותנו החמאס בשלבי ההגנה והשיגו את מטרותיהם. אילו בכירי מערכת הביטחון, קצינים ואזרחים, היו מתעמקים בקלאוזביץ, היה סיכוי סביר שלא היינו משלמים את המחיר הגבוה ששילמנו. בשבוע הבא: התזכיר של האלוף ישראל טל; שר הביטחון משה דיין הסיר מעצמו אחריות; הרמטכ"ל חיים בר-לב משמיץ את האלופים אריאל שרון וישראל טל; הרמטכ"ל דוד אלעזר מחליט שלא להחליט; רמטכ"ל שאינו מבין את המציאות; עדותו של אריאל שרון; חוות דעת של מומחה; דרושה מהפכה תרבותית; ועדת חקירה.