כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה אלוף-משנה מנשה גור (ג׳ורג׳י), עוזר קצין ההנדסה הראשי לגישור. לדבריו: "לשום צבא בעולם אין פתרון טוב לצליחה תחת אש ארטילרית חזקה. שום צבא אינו מסוגל לצליחת-סער ממש. אחרי מלחמת יום הכיפורים, בדצמבר 1973, ראיתי תרגילי צליחת מכשולי מים של הצבא הגרמני ושל הצבא ההולנדי. לגרמנים היה חיקוי ל'תמסח'. שאלתי: ׳איך תצלחו תחת אש?׳, והם ענו: ׳אנחנו עולים צפונה ויורדים לנקודת הצליחה עם זרם המים׳. גשר הגלילים של ישראל טל ודוד לסקוב אִפשר צליחת-סער בתנאֵי קרב, תחת אש חזקה מאוד, בקצב ההתקדמות של הגייסות. הוא ביטל את ׳מכשול׳ המים. צה"ל היה הצבא הראשון בעולם שניסה להתמודד עם הבעיה הזאת"¹. תת-אלוף אבי זוהר – שאחרי מלחמת ששת הימים הקים ופיקד על גדוד הצליחה הראשון של צה"ל (605) – פיקד במלחמת יום הכיפורים על גדוד הדוברות, ואחריה היה קצין הנדסה של פיקוד הצפון: "גשר הגלילים מבוסס על רעיון רוסי ישן. ברוסיה השתמשו בגשרי גלילים לצליחת נחלים שרוחבם עשרה מטרים, ודוד לסקוב רצה לצלוח בגשר גלילים מרחק של מאה ושמונים מטרים. רוב אנשי ההנדסה התנגדו לרעיון הזה. קצין ההנדסה הראשי, יצחק בן-דב, שהיה בעיקר פוליטיקאי, תמך בטליק, שנתן לו תקציבים. בגלל גשר הגלילים הופסק שיקום ה'תמסחים', ולא הייתה השקעה מספקת בגשר ה'יוניפלוט׳. כל המאמץ הושקע בגשר הגלילים, והוא נכשל במלחמה. טליק ראה בדמיונו העברה של הגשר אל התעלה בקו ישר, בלי עליות ומורדות, בלי דיונות. נכון, היה ציר כזה בגִזרה הצפונית של התעלה, באזור קנטרה, אבל לא בציר הזה צלח צה"ל את התעלה. לפני המלחמה לא היו ניסויים מבצעיים בגשר הגלילים. היו רק הצגות, שבהן טיפלו בגשר בעדינות. היה קשה לגרור אותו ביחידה אחת, והחלטנו לגרור אותו בארבע חתיכות, והיה עלינו לייצר מַחבָּר בין הקטעים, וחלק מתפיסת הסער הלכה לאיבוד. לסקוב וטל קיבלו את פרס ביטחון ישראל על פיתוח הגשר, לפני שהמוצר שלהם הוכיח את יעילותו. זה מעמיד בספק את מניעי הענקת הפרס"².

אלוף אברהם אדן, שבמלחמה פיקד על אוגדה משוריינת 162 שכשלה בכל מהלכיה גם במהלך ההכרעה הכושל של ה-8 באוקטובר וגם בקרבות הנֵּפֶל בעיר סואץ, כתב בספרו: "סיירתי אצל יחידות ההנדסה בשטח עם האלוף טל... הצגתי לפניו את אמצעי הצליחה שבפיתוח, מצוֹפי הנגמ"שים והדוברות שנוידו בכמה דרכים. טל חזר אז לצה"ל ממשרד הביטחון. התפתחות הנושא הייתה חדשה לגביו. אמרתי לו כי ניוד הדוברה על גלגלי ענק נראה לי כפתרון הטוב ביותר. הוא יאפשר לגרור דוברה למרחקים גדולים בטנק אחד בלבד, ויַקנה לנו גמישות לבחור את גִזרת הצליחה, ולהניע לשם את הציוד בקלות יחסית. טל הבטיח לסייע בדחיפות בפיתוח הנושא... לשם כך נפגש עם אלוף-משנה דוד לסקוב מחיל ההנדסה. לסקוב הוא טיפוס מיוחד במינו, הקצין הקשיש ביותר בצה"ל, שהתקרב לגיל שבעים. הוא ידוע בצה"ל כאדם בעל דמיון, ההוגה ושופע רעיונות הנדסיים טכניים לבעיות אקטואליות. לסקוב הציג בפני טל רעיון אשר בעבר הציגוֹ לפָנַי, לייצר גשר גלילים. "בשעתו לא התלהבתי מן הרעיון, כי ראיתי בו חסרונות השקולים כנגד מעלותיו. זה אכן רעיון יפה, יש בו משום גישת-סער בשיאה, אך רק בשלב ההשקה, שכן גשר כזה ניתן לדחוף למים ללא צורך בהכנות במעבר מגרירה להשקה ולגישור... חסרונו היה בעינַי הסרבול וחוסר הגמישות הכרוכים בהבאתו אל קו המים. משקלו הכולל עתיד היה להיות ארבע מאות טונות, בקֵרוּב. הרכבת הגלילים לכדי גשר מוכן תצריך ימים מספר, דבר שיחייב לקבוע מראש את גזרת הצליחה, לרכז שם את הגלילים על עשרות סמיטריילרים. משיחובר גשר כזה שוב אין יכולת לשנות את גִזרת הצליחה. חייבים לגרור אותו במסלול ישר אל התעלה. משקלו הרב ואפס היכולת לשנות כיווּן עלולים ליצור חיכוך רב, ויחייבו גרירתו על-ידי חמישה-עשר טנקים בקֵרוב, דבר שיצריך אימון ותֵאוּם רב ביניהם. הכנות מוקדמות אלה גרעו, בעיני, מהגמישות הנדרשת בתנאים העלולים להיוָצר בזמן מלחמה. דעתי הייתה כי עדיף לפתח את הדוברות, ובעיקר לפתח שיטה לחיבור המהיר, וכך לחבר אחת-עשרה דוברות בכחמש-עשרה דקות. ולקבל גשר רצוף. חשבתי שכדאי לייצר דוברות בכמות גדולה, שתאפשר הפעלתן הגמישה, הן כדוברות והן כגשרים. אולם הרעיון של גשר הגלילים מצא חן בעיני טל, והוא נרתם לפיתוחו בתנופה בלתי-רגילה. "טל עקב אחרי פיתוח הגשר, זה היה ל׳בייבי׳ שלו. התקציבים נפתחו והמלאכה החלה. הניסויים נוסו והפיתוח נמשך. טל לא זנח עשיית נפשות לרעיונותיו. הוא דאג שיצלמו ויסריטו את הגשר ויקרינו אותו סרט, שוב ושוב, בפני אח"מ, חברים, שרים ומפקדים, שגם הזמינם לראות את ׳הגשר שלו׳ בפעולה. הצרה הייתה שפיתוחם של שאר אמצעי הצליחה פיגר, שכן המפתחים מחיל ההנדסה היו עסוקים בראש וראשונה ב׳גשר של טל'. גם התקציבים שהוקצו לאמצעי הצליחה האחרים צומצמו, והועברו לייצור גשרי גלילים. בתקופת הכוננות, עקב חשש למלחמה שעלה באפריל-מאי 1973, החליט טל להקצות כספים להצטיידות בעגלות שנועדו לנייד את דוברות ה׳יוניפלוט׳, אולם ההצטיידות צומצמה לניוד עשרים דוברות בלבד, ושיקום הז'ילואות הופסק לאחר ששוקמו שמונה-עשר כלים. "בחורף 1973-1972, כשנה לאחר תרגיל ׳עוז',³ שוב התמלא סכר הרוואפה⁴ במי גשמים והיה לאזור שוקק פעילות. נערכו בו ניסויים מתקדמים של גשר הגלילים. הצעתי למטכ"ל לבצע הצגת אמצעי צליחה לצמרת צה"ל, במטרה להציג את מִגוָן האמצעים ואת השילוב ביניהם בהפעלה גמישה, נוכח תקלות ומכשולים הצפויים בשדה הקרב. הייתה זו הצגה טובה ומרשימה, ששיקפה את ה-'State of Art' שאליו הגענו. היא הצביעה על שפע יחסי של אמצעים מגוונים, ועל טכניקות שפותחו, ביניהם מַחבָּרים מהירים וגשר דוברות רציף על גלגלים, שכושר הנשיאה שלו, חוסן עמידותו בתנאי אש וכושר הגמישות שלו עלו על אלה של גשר הגלילים. לדאבוני, לא יוצרו כל האמצעים עד המלחמה. "גשר הגלילים, ש(ב)עבורו קיבל טל (יחד עם דוד לסקוב) את פרס ביטחון ישראל, הרשים את הצופים, אך למעשה פיתוחו לא הושלם. ליתר דיוק, לא ניתן לנסותו כהלכה. הנוהג שבעולם שמפרידים בין ׳המפַתח׳ לבין ׳הצרכן׳, שהוא גם הבוחן ציוד חדש. כדי לוודא שציוד חדש לא יכשילם בעת מלחמה, מעמידים הבוחנים את הציוד בניסיון קשה יותר, ומנסים אותו בתנאים קשים יותר מאותם שצפויים לו בשדה הקרב. אך במקרה הזה ראה סגן הרמטכ"ל את עצמו כ׳המפתח׳ ו'הבוחן׳ גם יחד. הוא שקבע מה לנסות, מתי לנסות ועם מי לנסות. הגשר נוסה בכפפות משי. הוא לא הועמד בניסיון גרירה במסלול ארוך בן עשרות קילומטרים של שטחים קשים ומגוונים, אלא במסלול של שמונה מאות מטרים, שיושר בטרקטור. לאחר שהושק למים ניתנו הוראות להקפיד שהתעבורה תתנהל עליו בקצב איטי בלבד. הוסבר, שמטרת הניסוי הזהיר היא לוודא שהגשר היחיד שנמצא בידינו לא ייצא משימוש, מחשש שניזקק לו למבצעים"⁵.

קצין ההנדסה הראשי בימי מלחמת יום הכיפורים, תת-אלוף (צחק בן-דב, העיד: "גשר הגלילים היה גשר הסער היחיד בעולם, שהשימוש בו מונע עצירת שריון על קו המים (כרעיון שבמלחמה לא הצליחו לממשו – א.מ.). אדן התלהב ממנו מאוד וטען שמעתה אין צורך בחי"ר כדי להקים ראש גשר בגדה המערבית של התעלה. הוא אמר: ׳טנקים יעברו על גשר הגלילים ויקחו ראש גשר'. עד המלחמה הוסכם על הכל שהגשר יעמוד שלוש דקות אחרי השקתו במים, ושטנקים יהיו מעֵבר לתעלה תוך חמש דקות. ב-29 במאי 1973 הצגנו, במתקן שבגשר הרוואפה, צליחה של חטיבה 7 על הגשר, בפני המפקדים הבכירים של צה"ל ובפני שר הביטחון. ברן היה המארח ונאם בפני המוזמנים. גם אני נאמתי. ברן עשה צנזורה על הנאום שלי, והשתמש בנאום שלו במשפטים שצנזר מהנאום שלי. הוא שיבח מאוד את גשר הגלילים. באותו יום הכיר צה"ל רשמית בגשר הגלילים. ברן הזמין אותי לארוחה לציון ההֶשֵׂג הזה".⁶

הענקת פרס ביטחון ישראל בשנת 1973 לאלוף ישראל טל ולמהנדס והממציא תת-אלוף דוד לסקוב על פיתוח גשר הגלילים, מבלי שעבר ניסוי בתנאים מבצעיים, הייתה אמורה להיות "הכתובת על הקיר" שלא נלמדה, ואמורה הייתה להוכיח שצה"ל איננו ארגון מקצועי ברמה גבוהה כפי שהוא התיימר, ועדיין מתיימר להיות. גשר הגלילים היה הג'וֹקר של צה"ל לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים והוא אמור היה לאפשר לצה"ל לצלוח בכל מצב את תעלת סואץ, להשמיד את הצבא המצרי, להשיג ניצחון מַקרו-אסטרטגי ולכפות על מצרים הסכם שלום כאשר חצי האי סיני בידי ישראל. במלחמת יום הכיפורים לא רק שהגשר לא סיפק הכרעה, אלא המאמצים להניעו לתעלת סואץ עלו בעשרות הרוגים בקרבות "החַוָּה הסינית". הכתובת המקרו-אסטרטגית הזאת לא נקראה, שהרי רוב רובם של הישראלים אינם מבינים את הוויית הצבא והמלחמה. הראָיה: בשנים 2017–2021 הקים צה"ל גדר מערכת הגנה סביב רצועת עזה שהורכבה מגדרות-תיל רגישות למגע וחיתוך, חיישנים, מצלמות, אזורי חיץ ומקלעים בשלַט-רחוק המאפשרים השבת אש מתוך מרכז הבקרה. העלות: 3 מיליארד ש"ח. המערך המתוחכם הזה, המכונה "בני קשת", נוטרל באמצעים פרימיטיביים בידי החמאס בשחר 7 באוקטובר 2023 ולא מנע את הטבח ביישובים בנגב המערבי, את חטיפת 251 בני הערובה ואת המלחמה הנמשכת מאז ועד כתיבת שורות אלה, כבר 15 חודשים. בגין מחדל הגדר המתוחכמת שיצרה את קונספציית ההרתעה המַקרו-פרימיטיבית, נהרגו, עד כתיבת שורות אלה, למעלה מ-2500 חיילים ואזרחים ונפצעו כעשרים אלף. ספק אם הישראלים, חסרי התרבות הצבאית, יקראו עכשיו את הכתובת הזאת שעל הקיר. ואף אם יקראו, הם לא יֵדעו מה לעשות, כי ליקויים תרבותיים לא ניתן לשנות בהרף-עין ואפילו לא בשנות דור, כפי שניתן להיוָכח מחֵקֶר התנועה הציונית ותולדות מדינת ישראל. ____________________ בשבוע הבא: פיתוח גשר הגלילים לא הושלם עד מלחמת יום הכיפורים; הוויכוח על השאלה מי ראוי קבל את פרס ביטחון ישראל; אסור היה לחשוף את ליקויי הגשר; פולחן אישיות וכפיית ציות עוור לבוס; "במערכת הביטחו כולם מפחדים ממך", ליקויי תרבות פוליטית וביטחונית; סיכון שלטון התורה (החוק); מיטוט הגדר ב-7 באוקטובר; ראשי מדינות ומערכות ביטחון מסכנים את המדינות ואת מערכות הביטחון שבראשן הם עומדים יותר מכל גורם אחר.