ישראל טל: "גשר הגלילים היה שילוב בין הרעיון של דוד לסקוב¹, לחבר גשר ארוך מחלקים גליליים שיש עליהם מצופים, לרעיון שלי, שהגליל יהיה גם מצוף. יחד פיתחנו את הרעיון הזה, ולכן קיבלנו את פרס ביטחון ישראל. את תקני הניסוי קבעו היחידה למחקר ופיתוח של מערכת הביטחון (מו"פ), מחלקת הגישור בחיל ההנדסה ומחלקת תורת הלחימה בגייסות השריון. מעולם לא השתתפתי בישיבות שבהן נדון נושא זה. בכל שלבי הפיתוח והניסויים היה תפקיד מרכזי לגייסות השריון, ולברן (אברהם אדן). הניסויים והבחינות היו בתנאים קשים מאוד, וביצענו תנועות של הגשר לאורך עשרות קילומטרים. מאות טנקים עברו על הגשר במהלך הניסוי. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הגשר לא היה מוכן לפעולה מבצעית. בגלל הזנחה רבת שנים כל מערך הצליחה לא היה מוכן. הציוד היה חדש, היחידות המבצעיות עדיין לא קלטו אותו ולא פיתחו תורות וטכניקות הפעלה. הרבה אבזרי עזר היו חסרים. תהליך פיתוח הגשר החל בשנת 1972, והמלחמה פרצה לפני שהושלם. בתקופה קצרה, שנה ועשרה חודשים, קידמנו את מערך הצליחה, ובמלחמת יום הכיפורים הייתה צליחה. זה השג עצום, לפי כל קנה-מידה. אחרי המלחמה ניסו ברן ואחרים לנצל את גשר הגלילים (ולא רק אותו) כדי לתרץ את ליקויי התפקוד שלהם בשדה הקרב".² גרסה שונה לחלוטין יש למהנדס המכונות, פרידריך לויכטר, שרבים ראו בו את מהנדס המכונות הטוב ביותר בישראל. לזכותו נזקפים, בין היתר, תכנון מצפה הכוכבים במצפה רמון, תכנון העגורן הגדול ביותר במזרח התיכון באורך של 110 מטרים, המסוגל להרים מאה טון, ותכנון גשר נחל צין באורך של 400 מטר וגובה של 45 מטרים מעל שפת הוָּאדי. בשנות החמישים עבד לויכטר שנים אחדות בתעשיה הצבאית, ואחר-כך, כאזרח, הזמין אותו דוד לסקוב למקצת מן הפרויקטים המיוחדים שלו. כך התגלגל לויכטר לגשר הגלילים. הרי סיפורו: "בשנת 1972 עבדתי עם דוד לסקוב על כל מיני פטנטים שלו. יום אחד הוא אמר לי בעברית העילגת שלו: 'לויכטר, יש תעלת סואץ, יש טנקים, יש חולות ותעשה משהו שיתגלגל ויגשר את תעלת סואץ׳. השבתי: ׳אינני מבין מה אתה בדיוק רוצה?!׳. לסקוב: ׳אתה מוכשר, קח רעיונות גולמיים אחדים שלנו על גשר המתגלגל על גלילים, איך לנסוע על החולות, ללא דרכים, משום שהדרכים תהיינה חסומות, ולהגיע לתעלת סואץ. לא תקבל בהתחלה תשלום. זה מבצע בשביל מדינת ישראל. אם יצליח, ישלמו לך בעין יפה ואם לא, עשית משהו למען צה"ל׳. "התחלתי לעבוד. עוד לפני זה תכננתי עבור לסקוב גשרים אחרים, ידעתי מה זה גליל ואיך לפתֵח מערכות כאלה. בהתחלה תכננתי גשר ׳פילוט׳ עבור זחל"מים. רק אחרי שהוא עבר בהצלחה על הירדן הופיע טליק, והוא אמר: ׳נו יש גשר, אנחנו עושים גשר לטנקים?׳. ביקשתי כסף והוא השיב שאין, ואת התמורה אקבל רק אחרי שאשלים את כל העבודה.³ הייתי כבר עמוק בפנים ולכן ניגשתי לתכנן בתנאים האלה את גשר הגלילים הגדול. הרעיונות היו כולם שלי, ומדי פעם דיווחתי ללסקוב. לא נעזרתי באיש כי המבצע היה סודי ביותר. הביצוע הטכני נעשה במתקן של לסקוב. אחרי שסיימנו את כל השרטוטים, ועשינו את כל הניסיונות, פיזרנו אותם בבתי-חרושת בארץ שייצרו חלקים שונים של הגשר, מבלי שהם ידעו למה נועד הייצור. "במקורו נועד הגשר להיות במשקל של 500 טון. טליק לחץ מאוד להוריד את המשקל, ובעזרת מומחים של הטכניון הורדנו אותו ל-400 טון. זאת הייתה טעות קריטית, ואחת הסיבות לתקלות שהיו בזמן המלחמה. טעות נוספת היתה, שעל-פי הנתונים שקיבלתי הגשר יהיה מוכן במרחק של כמאתיים מטר מהתעלה, וצריך יהיה לגרור אותו משם בדרך נוחה שהוכנה מראש, ולהשיקו במים, והוא ייכנס לפעילות מיד. הוא לא תוכנן מעולם להיגרר במלוא אורכו ומשקלו לאורך 30 ק"מ, כפי שהיה במלחמה. כדי לגרור אותו באורך כזה ובדרך מאוד לא נוחה צריך היה, בנקודות מסוימות, לתכנן אותו אחרת. "אחרי שסיימתי לתכנן ולפתח את הגשר, הוזמנתי פעם לישיבה בלשכתו של טליק. היו שם שנים-עשר אלופים. דוד לסקוב ישב ליד טליק. סגן הרמטכ"ל קם ואמר: 'עכשיו אני אספר לכם על הגשר שלי׳. דוד לסקוב לא הניח לו להמשיך, קם ואמר שהוא מתפטר מן הצבא, וביקש לעזוב את החדר. טליק קרא ללסקוב להישאר ואמר לכולם: ׳זה הגשר של שנינו׳. אותי הם לא הזכירו. התרגזתי מאוד. טליק תֵאר לאלופים את תכונות הגשר. זה היה די מסובך, והוא טעה. קמתי ואמרתי: 'אתה אומר דברים לא נכונים׳, והתחלתי להעמיד דברים על דיוקם. הוא קטע אותי ואמר: ׳לויכטר, צא החוצה׳. אחד האלופים שישב על-ידי אמר לי: ׳אתה גמור סופית׳. יצאתי. "למחרת התקשר אלי הרל"ש של טליק ואמר שסגן הרמטכ"ל רוצה לדבר אתי. הפופיק שלי היה לגמרי למטה. מה הוא רוצה להגיד לי. ואז שמעתי אותו: ׳לויכטר, חשבתי על מה שאמרת ואתה צדקת. אני מבקש סליחה׳. למרות זאת טליק ולסקוב קיבלו את הפרס לביטחון ישראל על פיתוח הגשר הזה, ואותי, האזרח הקטן שעשה את עבודת התכנון והגה את רוב הרעיונות, לא הזכיר איש. אני אומר זאת מבלי לזלזל בתפקידם ובאישיותם של דוד לסקוב ושל ישראל טל, שכלפיהם יש לי הערכה רבה מאוד, וברור לי שבלעדיהם לא היה גשר הגלילים, אך גם בלעדַי הוא לא היה".⁴ אחרי שהתפרסמה הגִרסה הראשונה של פרק זה בספר "הצליחה שלא היתה", באוקטובר 1992, התקשר אלי אריה יערי ומסר לי, כאמור, עדות כתובה וחתומה (שקטעים ממנה הבאתי לעיל) על גשר הגלילים ואחרי זמן קצר הוא הרצה, כאמור, על נושא זה, בשיעורים שלי, באוניברסיטת בר-אילן. אינני קובע עמדה לגבי עדות זאת ואני מביא אותה כיתר העדויות והגרסאות. אף-על-פי-כן אני סבור שזאת אחת העדויות המרתקות ביותר על מלחמת יום הכיפורים, והיא לבדה יכולה להסביר מה אֵרע בצה"ל בין יוני 1967 באוקטובר 1973. על השאלה של מי היה רעיון גשר הגלילים, כתב יערי: "גשר הגלילים היה המשך של גשר מצוֹפים שפותח ביחידת לסקוב שנים אחדות לפני-כן. גשר המצופים היה בנוי משרשרת גמישה של מצופים קטנים שנדחפה מן החוף ושימשה אמצעי גישור לחי"ר. המצופים היו בלתי-יציבים במים ועל החיילים היה לרוץ ולדלג מעליהם. באחד הדיונים שבהם השתתפתי, הרבה לפני שישראל טל נכנס לתמונה, הציג דוד לסקוב בהתלהבות את הגשר בגלל תכונת הסער שלו. יחידת לסקוב בנתה דגם מוקטן וקצר של גשר גלילים שבו הגלילים שימשו כמצופים. הם גם בנו גלילים אחדים בגודל מלא, אותם ראה כנראה ישראל טל כשנכנס לנושא. גם לויכטר נכנס לתמונה רק אחר-כך, לתכנון הגשר הגדול. ההבדל בין הגשרים היה מכני ולא מהפכני, ולויכטר מגזים בחשיבות של עצמו לפיתוח הגשר. "צה"ל לא הִקצה כסף להמשך פיתוח גשר הגלילים. יחידת לסקוב הפיקה סרט על הגשר המוקטן וניסתה לעניין בעזרתו גורמים שונים בצה"ל להקצות לו תקציבים. כאשר מונה טל לסגן רמטכ"ל הוא לא התעניין בנושאי צליחה, כטענתו. הוא נתפס לרעיון רק אחרי שהבין שבגלל חדשנותו הוא יוכל לקבל את פרס ביטחון ישראל. היות שרק מעטים בצה"ל הכירו את הנושא, הוא לא התקשה להציג את רעיון צליחת הסער על גשר גלילים כרעיון מקורי שלו".

אריה יערי: "כפי שהעיד שמחה מעוז, טל דחף חזק את פרויקט גשר הגלילים כפי שרק סגן רמטכ"ל יכול לדחוף. הוא המשיך במאמציו עד שהיה ברור שהוא יקבל את הפרס לביטחון ישראל. לפיכך הוא לא פעל, בתקופה הראשונה, לפיתוח הטכני של הגשר, לשכלול תכונותיו, לאיתור ליקויים, לניתוחם ולמציאת פתרון להם, כדי לוודא שגשר הגלילים ותפיסת הסער יהיו מעשיים ביום פקודה. הוא קבע, כהוראה מחייבת של סגן הרמטכ"ל, ששיטת ׳צליחת הסער' היא השיטה הטובה ביותר ושגשר הגלילים הוא הפתרון היעיל. הוא פעל בכל כוחו להכנסתם לצה"ל עוד בזמן שמדובר היה ברעיון בלבד ובפיתוחים ראשוניים שאינם אומרים כלום. רק אחרי שקיבל את הפרס הוא אִפשר לאנשי מקצוע להתחיל לחשוב, לבדוק, לאתר בעיות, לנסות פתרונות ולמצוא דרכים לענות על הצרכים. זה היה מאוחר מדי וגם חסר משמעות, כי את הגלגל לא ניתן היה להשיב אפילו היו אנשי המקצוע טוענים, כאיש אחד, שלא ניתן ליישם את הרעיון בתנאי אמת של שדה הקרב. "לחיל חימוש, שבו שֵרַתּי, היו הכלים המקצועיים הטובים ביותר במדינה לבצע את הבדיקות. כבר בשלב התֵאורטי בדקנו את נושא ניידוּת גשר הגלילים והגענו למסקנות ברורות – הגשר נידון לכישלון כיחידה שלמה, עקב משקלו הגדול וקשיחותו הרבה ולא ניתן יהיה להובילו למרחק גדול על היבשה. רק אחרי שקראתי את המחקר שלך התברר לי שזאת הייתה גם דעתו של פרידריך לויכטר ושהיא הוסתרה על-ידי טל ועושי דברו, כפי שהסתירו ליקויים רבים אחרים. לכל מי שראה את הסרט שהופק על-ידי יחידת לסקוב על המודל הראשוני, והייתה לו הכשרה טכנית, היה צריך להיות ברור שהגשר גמיש מאוד בתוך המים והנסיעה עליו קשה, עקב גליליותו. לפתרון בעיות אלה נדרשו תכנונים מסובכים מאוד ואולי אפילו פריצות דרך טכנולוגִיות. אם היה בכלל סיכוי להפוך את רעיון גשר הגלילים לגשר-סער בשדה הקרב, היה צריך להקצות סכומי כסף גדולים להמשך הפיתוח ולהתאזר בסבלנות למשך זמן רב. הפתרון של טל היה: להסתיר את הקשיים, שהרי לפי טל, מה שאינו ידוע אינו קיים. "על-מנת לשכנע את ועדת פרס ביטחון ישראל להעניק את הפרס לטל וללסקוב, בוצעה הונאה מתוחכמת על-ידי יחידת מחקר ופיתוח באגף המבצעים, שהייתה כפופה ישירות לטל, על-ידי אנשי גייסות השריון ועל-ידי יחידת לסקוב. אנשי הוועדה הובאו לסכר הרוואפה ושם הציגו בפניהם תפקוד גשר באורך של כחמישים מטר, כאילו הוא הגשר המבצעי שבעזרתו נכריע את האויב ללא בעיות במלחמה הבאה. הגשר נגרר למים באורך לא רב, ובקו ישר, והורד למים מגבעה שליד האגם. הגשר התגלגל למים ללא סיוע וגישר בין שתי הגדות של האגם. כל דמיון בין מה שהוצג לפני חברי הוועדה לבין צרכים מבצעיים, כפי שהתבררו במלחמת יום הכיפורים, היה מקרי בלבד. "אנשי הוועדה לא ידעו שבאותו יום, לפני ההצגה הפומבית, נשבר הגשר ארבע פעמים בגרירה לאורך עשרה קילומטרים, ובניסיון להסתובב ברדיוס של ארבעה קילומטרים. במהלך התיקונים בנסיעה זאת הוא איבד רבע מאורכו. החלקים נשארו זרוקים בשטח. איש לא טרח להזכיר באוזני חברי הוועדה את עבודת התיקון העצומה באותה נסיעה קצרה. "כאיש חיל חימוש היה עלי לבדוק את גרירת הגשר באותו אֵרוע ולהגיש דו"ח. מפקדַי דרשו ממני לאשר שהגרירה הייתה תקינה בלא להזכיר את מה שהתרחש באמת. רבים בצה"ל ידעו על ההונאה הזאת: קצינים שעבדו עם טל, קצינים מגייסות השריון, קצינים מיחידת לסקוב וגם מפקדַי בחיל חימוש. ׳הצלחת׳ גרירת הגשר נפוצה בצה"ל. הצגתי בפני מפקדַי צילומים של חלקי הגשר שנותרו בשטח אחרי ההצגה. אף אחד מהם לא העז לפצות פה. אחד מהם אמר לי: ׳אינני רוצה להיזרק מן הצבא׳. אחרים שתקו בגלל אינטרס יחידתי למרות הנזק הוַּדָּאִי שייגרם לכלל הצבא ולעם ישראל. אבי זוהר, שהיה ללא עוררין המומחה הגדול ביותר בצה"ל לצליחה, רמז על ארועים אלה, בעדות שפרסמת מפיו".

"אחרי שמפתחי הגשר קיבלו את הפרס, ואחרי ש׳הוכחה אמינותו', אימץ צה"ל באופן רשמי את שיטת צליחת הסער והיא הוצגה בפני כל הצבא, כפתרון בלעדי לצליחת-סער. מקצת מאנשי חיל חימוש, ואני בתוכם, טענו שהגשר לא נוסה כלל, שלא הוכחה אמינותו ושהוא לא ימלא את ייעודו כאשר יותקן במלוא אורכו. איש לא האזין לנו וקיבלנו תווית של מטורפים. "את גשר הגלילים ׳המבצעי׳ הרכיבו לפי הוראת טל מדרום לרומני, בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. משם ניתן היה לגרור אותו לתעלה בקו ישר. כאשר העירו לטל שלא ניתן יהיה להעביר את הגשר הקבור שם, במהירות, מגזרה לגזרה, כפי שעשויים להיות הצרכים המבצעיים, הוא התפרץ וצעק: ׳המצרים לא יקבעו לנו היכן לצלוח׳. זאת הסיבה שב-8 באוקטובר 1973 לא ניתן היה לצלוח בעקבות גדודו של חיים עדיני, שהתקדם לכיווּן גשר פירדן, כמו שכתבת ב'הצליחה שלא היתה׳ (ראה להלן); חלקי הגשר היו קבורים אז בחולות ליד רומני. הוא לא היה מורכב ולא נייד. "לפני מלחמת יום הכיפורים חיו גייסות השריון וחיל ההנדסה באשליה שקיים גשר גלילים, שהוא תקין ושמיש, שניתן לסמוך עליו וצריך רק לתרגל את הכוחות כיצד עוברים עליו. כֵּיוָן שהגשר עוד לא היה בנמצא, נעשה התִרגול כאילו עוברים עליו בסגנון ה׳כאילו׳ של הגשש החיוור (ישראבלוף). היו אומנם כאלה שתהו מדוע אין משתפים את הגשר בתרגילים. תהיות אלה הושתקו. "מסקנה: האלוף ישראל טל, סגן הרמטכ"ל ו׳מר שריון׳, גרם לאישור גשר הגלילים, ממניע אישי, בלי שהגשר עבר תהליך פיתוח והוכחה מסודר. טל הציג את המצב בפני מפקדי צה"ל כרצונו ויצר אשליות ללא בסיס ומבלי שאף אחד הֵעֵז לערער על קביעתו. הוא הִטעה את צה"ל לחשוב שגשר הגלילים הוא הפתרון הקיים היחיד לצליחת התעלה והציג אותו כפתרון מושלם – ׳גשר סער׳; גשר שמעולם לא תִפקד כפי שקיווּ וטענו שיתַפקד בהצגות ובהדגמות; גשר שלא היה לו סיכוי לתפקד, כפי שנמצא בבדיקות חיל חימוש; גשר שבעיות הפיתוח שלו לא נגמרו, ולא יכלו להיגמר אפילו במהדורה מקוצרת; גשר שנכשל במלחמה. "בהחלטותיו ובפעולותיו אלה גרם טל ל׳מהפך׳ מהיר מדי במערך הצליחה ובשיטות הצליחה המתוכננות והבדוקות של צה"ל. הוא ביטל הצטיידות בציוד טוב ומוכּר וכפה על הצבא קפיצה נחשונית לציוד חדש, לא מוכח ולא מוכר. כך עבר טל על כלל עיקרי בתורתו השריונאית – התקדמות תוך הסתמכות על בסיס מוצק. הוא זלזל בתכנונים שקדמו לו וזלזל באויב. על טעויות כאלה מדיחים קצינים זוטרים, אבל לָרַבִּי מותר".

המשך עדותו של אריה יערי: "פרשתי מצה"ל בתום החוזה שלי, לפני פרוץ המלחמה, אחרי שנוכחתי שאלה הם פני הדברים. זאת הייתה מחאה על דיווחי השקר בצמרת צה"ל, על מינוי מקורבים ללא קשר עם יכולתם, על ניהול הצבא ופיתוח תורת הלחימה שלו בהתאם לאינטרסים אישיים של מפקדים בכירים. הגעתי למסקנה שאינני יכול לשנות תופעות חמורות ומושחתות אלה והחלטתי לא לתת יד לַמַּעַל. מפקדַי ביקשו ממני להמשיך ולשרת ולהֵאבק בתופעות האלה מבפנים. דחיתי את הבקשה כי היה לי ברור שטל, עם אגף המטה שהוא עמד בראשו, מוביל את צה"ל לאסון בעזרת חיל הנדסה. "במשך עשרים שנה שתקתי. לא הייתי מעלה את הדברים לולא כתבת על מקצתם בספרך.⁵ אין כמו נושא זה להוכיח כי אסכולת טל וממשיכיו, שמאפיינים אותה פולחן אישיות, כפיית ציות עיוור לבוס, ללא זכות ערעור, והגבלת החשיבה ויוזמה בדרגי הביניים, היו הגורמים לעיוורון ששרר במלחמת יום הכיפורים. למעשה היה נגרם אסון כבד אף יותר אילו איחרה המלחמה, וטל היה מתמנה לרמטכ"ל, ואלמלי נשארו כמה אנשים שפויים בצה"ל שהתחנכו על ערכים של מנהיגות ויוזמה אישית. נוסף להיותי מהנדס מכונות, אני בוגר קורס מפקדי פלוגות בשריון ואני יכול להעיד כי פגשתי בקורס קצינים מצוינים אלא שהשיטה שחקה אותם. "למזלנו, לא התמנה טל לרמטכ"ל אחרי המלחמה, אבל את שלו הוא עשה ועם ישראל שילם את מחיר חמדנותו. אסור שהדברים יישכחו. עם כל גדולתו כמפַתח ה'מרכבה׳ יש להראות כיצד יש להתייחס לעצותיו ולניתוחיו. כדאי גם לבדוק כיצד הוא פיתח את טנק ה'מרכבה', והאם יש לו הידע והכישורים לכך. גונבו לאוזני שמועות שמעוררות מחשבות נוגות גם בקשר לפרויקט זה".⁶ מאידך ולמען שלמות התמונה חשוב לציין את דבריו של אלוף-משנה בדימוס משה פרנקל, שהיה עוזרו של דוד לסקוב ואחראי על ייצור גשר הגלילים. לדבריו: "מה שכותב אריה יערי זה קשקוש. היו בעיות בניסויים, אך לקראת המלחמה הכל עבד פיקס. ניסינו את הגשר לא על תעלה של חמישים מטרים אלא על תעלה של מאתיים מטר, בדיוק כמו בתעלת סואץ. מעולם לא הסתרנו פגמים. אין פיתוח בלי תקלות. הגשר לא הגיע בזמן לתעלת סואץ במלחמה לא בגלל בעיות טכניות אלא משום שהיה עליו לעבור דרך מתחם מצרי והטנקיסטים שגררו אותו נטשו את הגשר והלכו להילחם. כשהגיע הגשר בסופו של דבר לתעלה הוא מילא את כל המשימות".⁷

לפני שפרסמתי ב-1993, עשרים שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים את המהדורה הראשונה של ספרי "קריסה ולִקחהּ – מסאדאת לערפאת" (שפרקים אלה, המתפרסמים ב"News1" מדי שבוע הם המהדורה הרביעית שלו), שלחתי את כל מִמצאַי על גשר הגלילים – לרבות את עדותו של אריה יערי – לישראל טל. הוא שימש אז בתפקיד עוזר שר הביטחון. את ישראל טל הכרתי במחצית הראשונה של שנות השִשים כשלמדתי באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר שני בפילוסופיה והוא למד לתואר ראשון בפילוסופיה ומדע המדינה. התיידדנו מאוד. עד כדי כך היינו מיודדים שב-1984 הוא תכנן בביתי ברמת אפעל, בהשתתפות ידיד משותף, שלמה באום, לרצוח את הרמטכ"ל לשעבר מרדכי גור, לפני שייכנס לכנסת לאחר הבחירות, על שלדעתו גור מנע ממנו לקבל את תפקיד הרמטכ"ל לאחר מלחמת לבנון הראשונה. טל ניתק את קשריו אִתי לאחר שב-1992 פרסמתי את מחקרי על מערך הצליחה בצה"ל לפני מלחמת יום הכיפורים בספרי "הצליחה שלא היתה". לקראת פרסום "קריסה ולִקחהּ" שלחתי ללשכתו במשרד הביטחון את עוזרת המחקר שלי, ארית יקיר, עם תמלול הראיון עם אריה יערי והמסמכים שיערי נתן לי. ב-8 בספטמבר 1993 טילפן אלי ישראל טל, דחה את כל טיעוניו של אריה יערי כקשקוש מבלי להפריך שום פרט, והסתפק באמירה: "אני הזזתי את כל פרויקט הצליחה של צה"ל ונתתי לו מנהיגות טכנולוגית". לאחר שתיקה הוסיף: "תקעת לי סכין בגב! במערכת הביטחון כולם מפחדים ממך. אני לא מפחד. פרסם מה שאתה רוצה ואל תיצור איתי יותר שום קשר". פגישתנו האחרונה התרחשה בבית קברות צבאי באחד מימי השנה לפטירתו של האלוף שמואל גונן (גורודיש). ישראל טל תלה בי עיניים עצובות ולא אמר מלה. גם אני לא.

פרשת גשר הגלילים על כל הֶבֵּטיה שהוצגו לעיל, מאפיינת את רמתם הנמוכה של מקבלי ההחלטות הבכירים בצה"ל מאז הקמתו ועד כתיבת שורות אלה, כפי שהיא מאפיינת את התרבות הישראלית כולה, עם מעט יוצאים מהכלל – שאיפה לתהילה ששכרה בצִדה והסתרה קנאית של ליקויים. הטעם לכך הוא שאת מדינת ישראל הקימה מפלגת פועלי ארץ-ישראל בצלמהּ וכדמותה. המערכת הפוליטית, שלא ניתן ל"פוליס" – מדינה, לשרוד בלעדיה, היא המסואבת והמושחתת ביותר שיש לאורך כל ההיסטוריה. בנושא זה בדיוק, של תרבות פוליטית מסואבת ללא תקנה וללא אפשרות לשפּרהּ, עסק שמואל הנביא לפני כ-3000 שנה, וכדאי להיזכר באותו אירוע חשוב בתולדות עמנו: על-מנת לנטרל איומים חיצוניים החליטו ראשי השבטים להשלים את המהפכה העברית של משה רבנו, ולהמליך עליהם מלך "ככל הגויים".⁸ הרצון למלך מלמד שהם לא הפיקו את לקחי העבר שסוכמו במשל יותם,⁹ והם: א. שליטים פוליטיים אינם בהכרח אנשי המעלה, אלא הם לעתים קרובות, בהתנהגותם, משפל המדרגה. במלים אחרות, הם לא יעמדו בתנאים שנוסחו בתורה; ב. שליטים פוליטיים דווקא יפגעו בתורת משה, יזיקו לעם ולא יושיעו אותו. מכאן שהשליט מאיים על הציבור שעליו הוא שולט יותר מכל איום אחר, בגלל רצונו לשרוד על חשבון המערכת. למרות זאת, "ויאמרו לו (לשמואל) כי מלך יהיה עלינו והיינו גם אנחנו ככל הגויים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו".¹⁰ מכאן שנִטרול איומים חיצוניים ומלחמות הם המניע העיקרי לכינון שלטון פוליטי, המסכן אומנם את שלטון התורה (החוק), אך מסייע לנטרול איומים חיצוניים. מחבר ספר שמואל ביטא את משמעות כינון מלכות לישראל בדברי ה' לנביא: "לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם".¹¹ לפרשת גשר הגלילים קדמו בצה"ל פרשיות דומות וכיוָן שלא הפיקו לקחים והסתירו ליקויים, חזרה פרשת הגדר המתוחכמת והיקרה בין רצועת עזה ליישובי עוטף עזה ב-7 באוקטובר 2023, שבאמצעים פרימיטיביים החמאס מוטט. הגדר, כמו גשר הגלילים, יצרה קונספציה, שלא עמדה במבחן, והתוצאה: מלחמה ארוכה, הרוגים פצועים וחטופים רבים. אבל הלקח לא נלמד, כי לימוד מַקרו-לקחים, המחייבים שינוי פרדיגמה, הִנו תהליך שכרוך בתשלום מחיר כבד ולאורך זמן. ומכאן גם למסקנה הבלתי נמנעת, שעַם חפץ חיים חייב ללמוד ולשנן: לאורך כל ההיסטוריה ועוד יותר מכך בזמנים המודרניים, אלו הם ראשי המדינות וראשי מערכות הביטחון אשר מסכנים את המדינות ואת מערכות הביטחון שבראשן הם עומדים יותר מכל גורם אחר, ולעתים אף יותר מאויבים חיצוניים. הגיע הזמן להבין את התופעה הזו ולהֵערך בהתאם. דמוקרטיה איננה דבר חיובי במלוא מובן המלה, אלא הרע במיעוטו, והתהליך הדמוקרטי של מסירת מוסרות השלטון לידי קומץ אנשים שזכו בפריימריז, וכיוצא באלו תהליכים פוליטיים, אסור שתוביל לאמון עיוור באלו שנבחרו להנהיג. זה היה נכון ב-1973 וב-2023 וזה נכון בעת כתיבת שורות אלה כשמתרחשת עסקת השבויים עם החמאס. ___________________ בשבוע הבא: תורת הקרב של צה"ל שכשלה גם במלחמת יום הכיפורים וגם ב-7 באוקטובר 2023 בגלל רמה נמוכה של פיקוד בכיר ושל מנהיגות לאומית; הרס הקרב המשולב של השריון; הרבה קנאה והרבה הכפשות בצמרת צה"ל; זלזול באויב; תרגיל "עוז" לפני מלחמת יום הכיפורים; שורדת תרבות ביטחון פגומה.

1. דוד לסקוב היה איש צבא בדרגת תת-אלוף, מהנדס וממציא ישראלי, חתן שלושה פרסי ביטחון ישראל, בין השאר עבור פיתוח "גשר הגלילים". בנוסף הוא גם היה החייל המבוגר ביותר בעולם. לפני מלחמת יום הכיפורים לסקוב היה סגן קצין הנדסה ראשי בצה"ל, בדרגת אלוף-משנה, מחוץ לתקן - כיוָן שבחיל ההנדסה דרגה זו הייתה שמורה רק למפקד החַיִל. (ויקיפדיה) 2. ראיונות עם ישראל טל. 3. חוסר נכונותם של מדינת ישראל, של מערכת הביטחון ושל צה"ל לממן תכנון גשר-גלילים, שעליו התבסס שדה הקרב היבשתי של העתיד, ואילוץ מהנדס מכונות לתכנן את הפרויקט הביטחוני המרכזי הזה בהתנדבות, מלמדים על אופיו המיליציוני של צה"ל, על אווילות אנשי המטה הכללי, ועל חובבנותה עד כדי פשע של מערכת הביטחון. על-פי הפתגם העממי, "מה שלא עולה כסף לא שווה כסף", ניתן לשער שאם פרידריך לויכטר היה מקבל את כל האמצעים הכספיים הראויים, הוא היה מקדיש את כל זמנו לתכנון הגשר, שוכר את כל השֵרותים הדרושים, והיה מבצע תכנון אופטימלי, מגיע לפתרונות טובים יותר וגשר הגלילים עשוי היה למלא את ייעודו. במקרה כזה מלחמת יום הכיפורים הייתה שונה, לפחות משלב נטילת היוזמה על-ידי צה"ל בחזית תעלת סואץ; קריסת תפיסת הביטחון של ישראל לא הייתה עמוקה כל-כך, וההיסטוריה של עשרים השנים שלאחר-מכן הייתה שונה. 4. ראיונות עם פרידריך לויכטר, ב-24 וב-31 ביולי 1992. 5. "הצליחה שלא היתה", הוצאת ירון גולן, אוקטובר 1972. 6. ראיונות עם אריה יערי. 7. ראיון עם משה פרנקל, 9 בספטמבר 1993. 8. דברים, יז, יד-טו. 9. שופטים, ט. 10. שמואל א, ח, כ-כא. 11. שמואל א, ח, ז.