אני מתחיל את הפרק בהערה, שאני מקבל את הביקורת של גונן על אדן, את ביקורתו של אדן על גונן ועל אלעזר, את ביקורתם של דיין, אלעזר, שרון וטמיר על גונן ועל אדן, ואת ביקורתו של חיים עדיני על צה"ל ועל חבורת המפקדים הבכירים ב-1973. מדרך הטבע את עצמם הם לא מבקרים. כלל הביקורות הללו מלמדות שב-8 באוקטובר קרסה תרבות צבאית שלמה, תרבות המיתוס אותה אני חושף ומבקר כבר שבעים שנה כקול קורא במדבר. מדובר לא בצבא מקצועי כפי שהמליץ זאב ז'בוטינסקי במאמרו המפורסם "קיר הברזל" מאה שנים לפני הטבח בעוטף עזה. מדובר במיליציה שנועדה לשרת את האליטות השולטות, ולבלום כל אפשרות לביקורת עצמית ולשם הטעיה היא מכונה "צבא העם". יחד עמה קרסה הפרדיגמה הצבאית, הפלמ"חאית של מדינת ישראל, שהייתה מבוססת על ערך הרֵעוּת ועל נורמת הנאמנות כעיקרון שגובר על הצורך בהודאה במחדלים ותיקונם על-מנת למנוע כישלונות נוספים. ברגע של אמת התברר לראש הממשלה גולדה מאיר, ולחבריה בקבינט הביטחוני, ישראל גלילי ויגאל אלון, שנאמנותו להם של דוד אלעזר השפיעה באופן שלילי על הפעלת צה"ל ולא רק שלא סייעה לשרידותם הפוליטית, אלא הובילה במישרין למפלתם בבחירות 1977. בסתר לבם אולי הרהרו שצדק שר הביטחון משה דיין שביקש למַנּות לרמטכ"ל אחרי פרישת חיים בר-לב את ישעיהו גביש. כדי להרגיע את מורשתם, סביר להניח ששום דבר לא היה משתנה כי מדובר בתרבות ולא באדם זה או אחר. דוד אלעזר, אורי בן-ארי ושמואל גונן – ששֵרתו במלחמת העצמאות בגדוד הרביעי של הפלמ"ח בחטיבת "הראל", ובניגוד לכל הגיון ובניגוד לאמת העלו על נס את מחדלי הגדוד הזה בקרבות הקסטל, נבי סמואל וסן-סימון בקטמון כאילו היו קרבות אלו פסגת הגבורה והחוכמה הצבאית שעל מורשתם יש להדריך את הצוערים בקורסים לקצינים בבה"ד 1 ¹– נחשפו במלוא מערומיהם עשרים וחמש שנים לאחר מכן. לוּ היו מסתפקים במחדליהם מ-1948, לוקחים הביתה את תהילת "מגש הכסף" ופורשים מצה"ל – ניחא. אבל הם כפו את עצמם על צה"ל בראשיתו, ובמשך עשרים וחמש שנים התאמצו לבנות צבא לפי המודל של חטיבת "הראל" בפיקודו של יצחק רבין, ושל הגדוד הרביעי בפיקודו של יוסף טבנקין. בכך הם הזיקו למדינת ישראל יותר מגדולי אויביה, ואת המחיר נאלצנו לשלם ב-1973 וב-1982, ולאחר מכן מתחילת האינתיפאדה הראשונה ועד הסכם רבין-ערפאת, ולבסוף גם בשמיני עצרת תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023. כמו שבבוקר יום שישי, ה-23 באפריל 1948, תקפה את נבי סמואל פלוגה יחידה מן האוגדה שנלחמה במבצע "יבוסי", ורוב חייליה נהרגו, כך ב-8 באוקטובר 1973 תקפו שני גדודים מכל אוגדת אדן את הארמיה השנייה, ורבים מחייליהם נהרגו. דבר לא השתנה למרות שב-1948 תקפו חיים פוזננסקי ("פוזה") ופקודיו בתת-מקלעים, ואילו ב-1973 תקפו חיים עדיני, אסף יגורי ופקודיהם בטנקים. ההבדל הגדול בעוצמת האש ובכלי הנשק לא שינה כלום כי הסיבות לא נלמדו, הלקחים לא הופקו וב-7 באוקטובר לא היו התקפה והגנה – צה"ל לא תפקד כלל, ועל כך כבר זעק הנביא: "אבות אכלו בוסר, ושיני בנים תקהינה!"².

הקרב והלחימה הם מעשה המלחמה, ומקומָם בקו הדם. הדרג הטקטי, שהוא בשר-התותחים של הצבא, הורג ונהרג. מי שלא הורג או לא נהרג אינו שַׁיָּך לקרב ואינו לוחם אבל הוא עשוי להשפיע עליהם. הדרג הפוקד הבכיר, האסטרטגי, אינו הורג ואינו נהרג ולכן אינו שותף ישירות למעשה המלחמה. מעשיו הם תוצאה של תובנות הבאות לידי ביטוי במִלים חסרות משמעות כמו "מעשיהם" של עיתונאים והיסטוריונים,³ למרות העובדה שאנשי צבא בכירים מתפארים בכך שהם "עושים", בעוד שהיסטוריונים ועיתונאים רק כותבים ומדברים. יהיו הדברים כאשר יהיו, הדרג הפוקד אכן נבחן באיכות המלל שלו: התוכניות והפקודות שהם מורידים לקו הדם. איכות התובנות של המפקדים נקבעת על-ידי המידע שיש להם משדה הקרב, יכולתם להבין את המידע הזה, ויכולתם להסיק את המסקנות המעשיות שיביאו למעשים צבאיים יעילים בקו הדם. ההסתברות שאנשי הדרג הפוקד יֵדעו ויבינו מה מתחולל בקו הדם הִנה קלושה, גם בגלל האופי האנטי-אינטלקטואלי של המסגרת הצבאית, וגם בגלל השוני בין הלוגיקה השלטת בקו הדם והלוגיקה הקיימת במקומות כמו החפ"ק של אברהם אדן, הרחק מהטנקים של פקודיו, בחמ"ל, באום-חשיבּה, בקריה בתל אביב, למעשה בכל מקום בעולם שם יושבים אנשי הפיקוד הצבאי. אנשי הדרג הפוקד חושבים, כשהם חושבים, במונחים של לוגיקה קלָסית, בּוּלְיָנִית,⁴ המתגלה בדקדוק של שפת היומיום, וכוללת את מכלול החוקים של המחשבה האנושית, כפי שנוסחו בתהליך האבולוציוני של ה"הוֹמוֹ-סַפְּיֵנְס". ואולם בקו הדם שולטת לוגיקה קְוַּנְטִית, כָּאוטית ובלתי-ליניארית, היא "לוגיקת משחק הקוביות של אלוהים, תוך שימוש בשיטות טלפתיות", כדברי אנשי תורת הקְוַּנְטִים. את התופעות הללו מכירים רוב בני-האדם מניסיונם האישי, ומאבולוציַת תקופת הצַיִד והליקוט הארוכה מאוד. שדה הקרב הוא יותר מדי כָּאוטי, מחותחָת, מפורט, מסובך מכדי שבני-אדם יוכלו להחיל עליו את הדימויים היומיומיים שלהם. הפעילות בשדה הקרב הוכשרה על-ידי האבולוציה של "קרבות" עם בעלי חיים בעידן הציד והליקוט הפּרֵה-היסטורי, אבל שדה הקרב בתרבות המודרנית של ייצור המזון והטכנולוגיה הינו הרבה יותר מורכב, כך שהפרימיטיביות של הצַּיָּד הקדמון אינה מתאימה לה כפי שאפשר להבין ממשל פרי עץ הדעת, בספר בראשית.⁵

רוב המפקדים הבכירים לא היו בכלל בשדה הקרב, וכשהיו, נמצאו במצב של הלם ולא הבינו מה מתרחש סביבם, כפי שזה המצב ביחס לרוב הלוחמים. וכיוָן שעד היום לא פותחה דיסציפלינה מדעית להבנת שדה הקרב, אין אפשרות להכשיר בני אדם להבינו. אם מישהו הבין את שדה הקרב כמו אברהם אבינו, יהושע בן נון, יהודה המכבי,⁶ אלכסנדר מוקדון או נפּולֵיאון, הייתה זו הבנה אינטואיטיבית, חסד אלוהי. הבנה זו היא אחד המאַפְיְנים של הגאוניות⁷ בקרב ה-8 באוקטובר בחזית תעלת סואץ לא היה לדרג הפוקד (דיין, אלעזר, גונן, אדן) מידע אמיתי בזמן אמת, ומידע כזה לא יכול היה להיות. גם אילו היה לאנשי הדרג הזה מידע עדכני ונכון, לא היו להם הכישורים להבינו; ואפילו הבינו – לא היו יכולים להגיע למסקנות מתאימות כדי להפעיל את הדרג הטקטי ביעילות, כי איש מהם לא הבין את הֲוָיַת הצבא ואת הֲוָיַת המלחמה, ולא הייתה להם לשון צבאית לדבּר זה עם זה על המתחולל במחוזות הלחימה. הפרדיגמה האנטי-אינטלקטואלית של צה"ל מנעה תקשורת אינטליגנטית בקֶרֶב אנשי הדרג הפוקד גם ב-1973, וגם 50 שנה לאחר מכן ב-2023. ללא תקשורת כזאת תגיע כל מערכת חברתית-התנהגותית לרמת שגיאות בלתי נסבלת; במקרה הטוב היא לא תתַפקד ביעילות ובמקרה הגרוע היא לא תתפקד כלל, או שהיא תפעל בניגוד למטרותיה שלה ותאיים על שרידותם של חבריה. כך תהיה המערכת האויב של הפרטים המצויים בה,⁸ והאינטרס השׂרידותי שלהם יהיה להָרסָהּ. גם לוּ היה אז צדיק אחד בסדום בקֶרֶב אנשי הפיקוד הבכיר של צה"ל, עם הכישורים לקלוט מידע, להסיק מסקנות חכמות וליישׂמן – הוא לא היה יכול להקיף לבדו את כל הבעיות, ולא היה לו עם מי לדבר דיבורים של טעם. התקשורת בין אנשי הדרג הפוקד של צה"ל במלחמת יום הכיפורים התאַפְיְנָה בדיבורים בעלמא, שביטאו צורך נפשי, מעֵין נהמות של בעלי חיים, ולא חילופי מידע ורעיונות. לפיכך, לא היה סיכוי להגיע לתקשורת-על – אסטרטגיה יצירתית – שרק היא עשויה הייתה להעניק לצה"ל את התוכנית המבצעית האופטימלית בנסיבות ההן, ולהפוך את הקערה על פיה. הדרג הפוקד קִיים תקשורת אינסטינקטיבית ואמוציונלית של פחדים, ורצונות של שרידות אישית. לתקשורת שכזו לא היה כל סיכוי להפעיל בהצלחה את הקרבות הקשים של ה-8 באוקטובר. הכישלון היה בלתי נמנע.

אך טבעי הוא שתוך כדי המלחמה, ומיד לאחריה, יצאו המפקדים הבכירים של צה"ל למלחמת גנרלים אכזרית, זה נגד זה. במלחמה הזאת, בניגוד למה שקרה בשדה הקרב, הם התגלו בכל הדרם. לחוקרי מלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמת הגנרלים נקודת אור, שסייעה לכולנו להבין מה קרה בעלטה. הדרג הפוקד פעל במלחמת יום הכיפורים, ובקרָב ה-8 באוקטובר, על-פי תוכניות מגֵרה, שהם פתרונות בית-ספר שלא נוסו מעולם, ונוסחו על-ידי פקודיהם הזוטרים של המפקדים הבכירים למצבים שונים ממה שנתקלו בשדה הקרב. היה זה שִכפול ויישׂום בלתי מבוקר של מיתוסים חסרי תוכן על קרבות ומערכות אמיתיות שגבו מחיר דמים כמותו טרם חָוִינו אז. כשיש תוכניות מגֵרה מיתולוגיות אין צורך לומר דברים של טעם, אלא לדקלֵם את מה שכתוב בתוכניות. רוב המפקדים ממֵילא לא מבינים את תוכן הדברים המדוקלמים. דִקלום רהוט נחשב לפיקוד ולמצביאוּת. לא אגזים בדבָרַי אם אומר שמשחקן תֵיאטרון, האָמוּן על דִקלום, נדרשים כישורים גבוהים יותר. אבל, ב-8 באוקטובר היו תוכניות המגֵרה כה רחוקות מהמציאות של שדה הקרב עד שלא היה די באומץ לב ובאִלתורים של אנשי קו הדם כדי לחפות על אִוֶּלֶת הקברניטים, שהובילו את ספינת צה"ל הַיְשֵׁר אל השִׂרטון, כאילו זאת הייתה מטרתם מלכתחילה, וכשהבינו אנשי הדרג הפוקד שדִקלומיהם אינם רֵלֶבַֿנטיים, והיה עליהם לדבֵּר לעניָן – התברר שאינם יודעים לחשוב, ואינם יודעים לדבּר. המלים שהפיקו אלעזר, גונן ואדן היו רחוקות מהמציאות עוד יותר מהדקלומים שלמדו. הם המשיכו לומר דברי הבל,⁹ תוך ביטחון שאיש לא יעיר להם על אִוַּלְתָּם, שהרי הם קצינים בכירים בצה"ל ומיתוס הביטחון מגן עליהם. לחלופין, הם ברחו מן התפקיד האסטרטגי שאליו נקלעו, ונתנו פקודות טקטיות, כאילו היו מפקדי פלוגות ומפקדי מחלקות. בכך הוסיפו חטא על פשע. גונן, למשל, ניסה להדריך את שרון, בעוד שהוא, גונן, יושב באום-חשיבּה, בעניָן איזו גבעה שיש עליה שלושה טנקים מצריים, ואיך רצוי לחסל אותם. בשעה שלוש אחרי הצהרים איבד גונן לחלוטין את הקשר עם המציאות, ופנה במכשיר הקשר לקלמן מגן, כדי שמגן יסביר לו מה קורה. וכשנודע לגונן שאוגדתו של אדן הובסה ולא הייתה שום צליחה, הוא פנה לשרון שיבוא מיד לאום-חשיבּה, למרות שמאז שהגיע שרון לסיני ב-7 באוקטובר בבוקר, ובמשך כל יום הקרב, השקיע גונן מאמצים מיוחדים להתעלל בשרון ובאוגדתו. זה היה רגע של אמת לגונן, כמו שהחלטתו של אלעזר להטיל על שרון לצלוח, כעבור יומיים, היה רגע של אמת לרמטכ"ל. שרון התחמק מלדבר עם גונן במכשיר הקשר, וגונן איים על ראש המטה של האוגדה, גדעון אלטשולר, שיבולע לו אם לא יקשר אותו מיד עם שרון. כאשר לבסוף התפנה שרון אל גונן, לא אמר לו גונן דבר. המַנְיָה הייתה להלם.

תבונת קו הדם, הטקטיקה, היא תבונה מעשית, ואבולוציונית היא נשענת על האבולוציה של שִׂכְלו הישר של הצַיָד והמלקט הקדמון לאורך מיליוני שנים. בקו הדם התבונה הזו דורשת הכשרה בסיסית, תִרגולת ואימונים רצופים המתוכננים על-ידי אנשים המכירים לעומק את האויב ועוקבים יום יום אחר התפתחותו; על ניסיון אישי, על מוטיבַציה, על דחף פנימי ועל הכישרון להפוך מקריוּת כָּאוטית למכת הפתעה באויב. אולם המקריות הכאוטית תקֵפה בתחום המעשים, ולא בתחום הדיבורים המובילים למעשים, אלא אולי אצל גאונים, ואלה נדירים מאוד וגם אלה נכשלים ומכשילים, כמו חניבעל בימי קדם ונפולֵיאון במאה ה-19. הבעיה הקשה היא שבכירים רבים חושבים את עצמם לגאונים, ואינם מבינים שדרגה אינה תודעה. הדרג האסטרטגי והאופרטיבי אינו יכול לסמוך על כך שדיבורים לא רלבַנטיים ואינטואיציות של גאונים נדירים יולידו תוצאות חיוביות בתנאים של מקריות כאוטית, למרות העובדה שיש איזו שהיא הסתבּרות נמוכה שדבר כזה אפשרי. ליצחק רבין זה קרה פעמיים. גם בהיותו רמטכ"ל וגם בהיותו ראש ממשלה ושר ביטחון. זה מקרה חיובי נדיר לרבין והרסני מאין כמוהו למדינת ישראל ולמערכת הביטחון שלה, כפי שכל העם נוכח בשנתיים פלוס מאז 7 באוקטובר 2023, במלחמה הארוכה בתולדות ישראל שעדיין לא תמה. ב-8 באוקטובר 1973 צה"ל הובס בגלל דיבורים לא רלוונטיים של אנשי הדרג הפוקד, שגרמו לשגיאות בשיעור הגבוה מן הנסבל ומן הטבעי בקו הדם, ולהתערערוּת ההוֹמֵאוֹסטָזָה¹⁰ של מערכת הביטחון של ישראל. כך היו פני הדברים גם ב-7 באוקטובר 2023, אחרי חמישים שנה, כי צה"ל לא מסוגל היה ללמוד את מה שקרה באמת במלחמת יום הכיפורים ובשאר המלחמות והמבצעים מאז, וממילא לא היה מסוגל להפיק לקחים. גם בעת כתיבת שורות אלה, צה"ל אינו מסוגל ללמוד את שהתרחש במטה הכללי ב-7 באוקטובר כשהתובנות של הרמטכ"ל הרצי הלוי ושל חברי המטה הכללי קפאו וממילא המלים נָדַמּוּ. בלא פקודות רלוונטיות של מקבלי ההחלטות השתלט הכָּאוס על עוטף עזה וכָשַל לנטרל את התכנון המדויק והחכם של החמאס. מאז הקדישו הלוי ואלופי המטכ"ל את מֵרב מאמציהם להסתיר את אשר אֵרע בַּקִרְיָה בתל אביב כי להם חשובה שרידותם האישית יותר משרידות צה"ל ומדינת ישראל ולא רק להם אלא לכל ישראל, נושא שאותו פיתחתי ב"עקרון השׂרידוּת".¹¹ בפרק זה הסתיים שער ה' של ספר זה, "הַצְּלִיחָה שֶׁלֹּא הָיְתָה", ובפרק הבא מתחיל שער ו': "נטישַת אופּצִיַת ההכרעה", שאת פירותיה הבאושים אכלנו ב-7 באוקטובר 2023. _______________________ בשבוע הבא: "חור שחור" ביטחוני שורשי האידֵאולוגיה הקפלניסטית-ביטחונית; ימין שמאלני בישראל; דילוג מדרגה אבולוציונית בתחום הביטחון בישראל; מקבלי החלטות ביטחוניות אינם מבינים את הֲוָיַת הצבא והמלחמה; הנזקים התודעתיים שגרם הניצחון במלחמת ששת הימים; חולשת הימין הישראלי; תפיסות הביטחון של יצחק רבין ושל משה דיין; שלוש הכרעות צבאיות בארץ ישראל.

1. בעצמי השתתפתי בהדרכות מורשת כאלה עד שהוחלט להחרימני, כי סֵרבתי לשחק את המשחק המיתולוגי הזה ואמרתי לצוערים את האמת. על תפקוד דומה נשפט למוות באתונה העתיקה אבי הפילוסופיה המודרנית, סוקרטס, בפסק הדין: "השחתת הנוער"! 2. ירמיהו לא, כח. וראו גם יחזקאל יח. 3. וגם שלי, למרות שאני לא שירתי בגלי צה"ל ובשבועון "במחנה" אלא בחובה ובמילואים בגדוד 890 ובחטיבה 35 של הצנחנים בשלוש מלחמות: ששת הימים, התשה, ויום הכיפורים כחובש קרבי, ובין המלחמות כהיסטוריון של הצנחנים. 4. ענף שפיתח ג'ורג' בּוּל, מתמטיקאי ופילוסוף אנגלי, העוסק בפסוקים שערכיהם אמת או שקר בלבד ומיוצגים על 1 – אמת ו-0 – שקר. לענף שימוש רב במדעי המחשב. 5. ראו מאמרי, "נבואת החטא הקדמון", ג'וקופוסט 11 (כתב-עת ברשת האינטרנט), בינואר 2020. 6. על שלושתם, ראו להלן בפרק הבא. 7. לפי דוד בן-גוריון בראיון אִתי ב-1970, היחיד שהבין זאת בצה"ל עד אותם ימים היה אריאל שרון. 8. חיים עדיני, אסף יגורי ופקודיהם חווּ זאת על בשרם וחוו זאת בנפשם. 9. אינדקס דברי ההבל הוא הפער בין מה שנאמר לבין ההתרחשויות העובדתיות. 10. מנגנון בקרות כימיות ומעגלי משוב, המבטיחים שכל מין מולקולרי בתא יְיוּצַר בפרופורציה המתאימה בדיוק. מנגנון זה שומר על שיווּי-משקל כימי יציב וקבוע. 11. ראו ספרי, "תורת הביטחון הכללית – עקרון השרידות", הוצאת שרידות, מהדורה רביעית 2025.