העיתונאי שהפעיל ליברמן נהרג בנסיבות מסתוריות

חקירת המשטרה החלה בעקבות פרסום תמים כביכול במוסף הכלכלי של ידיעות אחרונות, לפיו ליברמן – שהיה אז איש עסקים פרטים לאחר פרישתו מלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו – קיבל שכר טירחה בסכום כולל של 3.3 מיליון דולר מבנק באוסטריה, תמורת פעילותו לצמצום הפסדיו של הבנק, הפסדים שנגרמו כתוצאה מרכישת חוזים עתידיים וקריסת הרובל הרוסי. זמן קצר לאחר הפרסום החלה משטרת ישראל בחקירה. ולא בכדי: באותה תקופה היה ליברמן קליינט כבד של המשטרה, וזו התעניינה בפעולות שביצע, גם אלה שנראו לכאורה עסקיות למהדרין. גם פרשה זו הופקדה בידי היחידה הארצית לחקירות הונאה. חוקרי המשטרה, ובראשם שאול גולמן, פעלו בכמה מדינות בניסיון לגלות את העובדות. בשנים שלאחר מכן (נזכור נא: אנו היום ב-2008) בוצעו חיקורי דין הן באוסטריה והן בקפריסין.

אלה הממצאים הבסיסיים שהתגלו בדבר תנועות הכספים:

1) ביום 12.09.98 נחתם הסכם בין ליברמן לבין יו"ר בנק אוסטריה, גרהרד רנדה, לפיו יפעל ליברמן לצמצם את הפסדי הבנק כתוצאה ממשבר הרובל והפסדי הבנק בחוזים העתידיים שנאמדו ב-300 מיליון דולר, ובתמורה ישלם לו הבנק 5% מההפרש שבין הפסדי הנייר (300 מיליון דולר) ובין ההפסד בפועל (הפסד שיתברר עם מימוש החוזים העתידיים). 2) ביום 28.09.98 הוציאה חברת "נתיב אל המזרח" שבבעלות ליברמן, דרישת תשלום אל הבנק האוסטרי. נאמר בה כי נכון לתאריך הקובע (אמצע ספטמבר 1998), ההפסד הופחת בגין חלק מהחוזים שמומשו מסכום של 88.57 מיליון דולר (על הנייר), לסכום של 29.7 מיליון דולר בלבד (בפועל). העמלה שנדרשה בגין זאת הינה 2,943,500 דולר. 3) ביום 15.10.98 העביר הבנק את הסכום הנ"ל לחשבונה של נתיב אל המזרח שבקפריסין. 4) ביום 30.10.98 נמשך במזומן סכום של 1.2 מיליון דולר. חוקרי המשטרה לא מצאו ראיות לשימושים שנעשו בסכום שנמשך. 5) ביום 13.05.99 הועבר לחשבונה של מפלגה 'ישראל ביתנו' סכום של 350 אלף דולר. בימים 05.11.98 ו-05.01.99 הועבר סכום כולל של 650 אלף דולר לחשבונו האישי של ליברמן. סכום זה הועבר מאוחר יותר כערבות אישית של ליברמן לטובות מפלגת ישראל ביתנו. מבקר המדינה התייחס בהרחבה לערבות זו, ובעקבות ממצאיו נפתחה החקירה הקודמת נגד ליברמן (ראו: פרשת הערבות, שבה לא נמצאו ראיות חותכות לעבירות).

חיקורי הדין שבוצעו באוסטריה ובקפריסין לא הביאו לפיצוח התעלומות. אחת מהן, הבסיסית: מדוע שבנק באוסטריה יזדקק לשירותיו של ליברמן, דווקא, כדי להביא לתנודות בשער הרובל; ואם אכן כך הדבר, ויש בכוחו של ליברמן להביא לידי כך – עולה השאלה האם פעל כדין, או שמא ניצל לרעה את קשריו בשלטון בישראל ו/או ברוסיה. כמו-כן עלתה השאלה, האם ההסכם שנרקם, לכאורה, אינו כסות בלתי-חוקית להעברת כספים שהובטחו לליברמן בגין פעולות אסורות, כביכול, שביצע בעת שכיהן כפקיד בכיר בממשלת ישראל. על שאלות אלה ניסו החוקרים לענות. לכן, הם מסבירים, ומחמת זאת שחלק מהכספים לפחות שימש למימון מפלגת ישראל ביתנו, הוחלט על ביצוע חיקור דין נוסף באוסטריה כדי "לנסות לברר את מהותה של העסקה". חקירת חברי הדירקטוריון של בנק אוסטריה, נאמר בדיווח שנמסר למפכ"ל המשטרה דאז (קראדי), "העלתה כי אף אחד אינו יכול להסביר את פעולותיו של ליברמן לטובת הבנק [מלבד שניים, י.י.], ואף אחד אינו יכול לומר כיצד חושב שכר טירחתו ועבור מה שולם". יחד עם זאת נאמר, כי בחיקורי הדין נמצא (ציטוט):

• האדם היחיד שיכול להשיב על השאלות הללו הינו רנדה, שבעקבות קידום העתיק את מקום מושבו לגרמניה;

• פרנק זויקל, דירקטור בבנק אוסטריה, היה חבר הדירקטוריון היחידי שדיבר על הפעולות שליברמן היה אמור לבצע ומדבריו עלה, כי תפקידו של ליברמן היה לדאוג לכך שהבנקים הרוסים יעמדו בהתחייבויותיהם לבנק אוסטריה.

משפע החקירות המתנהלות נגד ליברמן, פרשת בנק אוסטריה היא אחת הסנסציוניות ביותר ולא בכדי. ליברמן נחשב בישראל לאיש רב פעלים ומעללים. באוסטריה הוא שידרג את מומחיותו וקשריו, ואם נקבל את גרסתו - לפיה בזכות מעמדו המיוחד נשכרו שירותיו - הרי ששם הוא נחשב לאיש בעל עוצמה אדירה, שיכול בתחכומו להביא לשינויים קיצוניים בשער הרובל הרוסי. בזכות זאת, אמר ליברמן, ביצעו עמו את עסקת המיליונים. בדיווח שנמסר למפכ"ל קראדי הוצגה, בתמצית, גרסתו של ליברמן להלך הרוחות וגם להתנהלות הדברים. הנה חלק מהשאלות שהועלו, כפי שדווחו (ציטוט, הכותרות הוספו):

• כיצד נשכר והופעל העיתונאי ארטיום בורוביק

ליברמן סיפר שהיועץ המשפטי של בנק אוסטריה פנה אליו בסתיו 1998, אמר לו ששמע עליו וביקש להיפגש עימו. הפגישה נערכה בוינה, ולאחריה נערכו עוד שני מפגשים, בעקבותיהם חתם על חוזה עם הבנק "על חתיכת מפית". ליברמן טען שלא ידע שמי שיצר את הקשר בינו בין הבנק היה חברו מרטיף שלאף, וכי הוא סבר שהבנק פנה אליו בשל המוניטין שלו, מוניטין עליו הרבה ליברמן לספר. בעקבות פניית הבנק, יצר ליברמן קשר עם עיתונאי רוסי בשם ארטיום בורוביק, עיתונאי שהיה נגיש לשלטון, בעל גישה לכלי תקשורת רבים. לגירסתו, ארטיום בורוביק הפעיל את קשריו וכלשונו: "העסק עבד". ליברמן טען שאינו יודע לפרט את התהליכים שהפעיל אותו ארטיום בורוביק על-מנת לגרום להעלאת שער הרובל (במיוחד לאור העובדה כי ממשלת רוסיה והבנק המרכזי של רוסיה באותה תקופה נאבקו נואשות על-מנת לגרום לאותה תוצאה), וכי לא התעניין בכך אלא בתוצאה הסופית.

• מדוע ויתר ליברמן על 10 מיליון דולר שכר טירחה

לגבי שכר טירחתו, טען ליברמן, כי חישוב השכר התבסס על נתונים שסופקו על-ידי הבנק. כלומר: אומדן ההפסד הפוטנציאלי מול ההפסד בפועל. ליברמן לא הצליח להסביר מדוע קיים הפרש בין סכום ההפסד הפוטנציאלי בהסכם שנחתם עם הבנק ובין ההפסד הפוטנציאלי שמופיע בחשבונית שניפק לבנק בסופו של דבר, הפרש ממנו עולה כי ליברמן ויתר על כ-10 מיליון דולר. לטענתו, הוא סמך על חישובי הבנק ושמח שקיבל שכר טירחה מבלי שהשקיע מאמצים.

• העיתונאי שנשכר נספה בתאונת מטוס מסתורית

ליברמן טען מצד אחד שלא שילם שוחד, וכי לא היו לו הוצאות בפעולתו עבור בנק אוסטריה. עם זאת, כאשר הוא נשאל על משיכת המזומן בסכום של 1.2 מיליון דולר, מתוך הכסף שהועבר מאוסטריה, השיב שמסר אותו בקפריסין לבחור בשם סרגיי תמורת פעולותיו של ארטיום בורוביק. ליברמן לא הצליח להסביר מדוע לא נכללה הוצאה זו במסגרת ההוצאות אותן הוא הגיש לבנק, ומדוע הוא ספג אותה. מיותר לציין, שאותו ארטיום בורוביק אינו בין החיים, ונספה בתאונת מטוס מסתורית.

• ליברמן טען: לא ידעתי שבנק אוסטריה שותף עם שלאף בקזינו ביריחו

ליברמן טען שלא ידע שבנק אוסטריה שותף בקזינו ביריחו יחד עם מרטין שלאף, וטען שמעולם לא היה שותף, או נטל חלק בעניינים הקשורים לקזינו ביריחו. הוא הכחיש שהכסף הועבר אליו מבנק אוסטריה בעקבות בקשה של מרטין שלאף מיו"ר בנק אוסטריה, רנדה, על-מנת שהכסף ישמש אותו בסופו של דבר לפעילות פוליטית, תמורת קידום ענייניו של שלאף.

• ליברמן: עירוב הכספים אירע מחמת בלבול

ליברמן אישר כי הערבויות שהעמיד לטובת המפלגה מקורן בשכר הטירחה מהבנק האוסטרי. ליברמן הודה בחקירתו ש'נתיב אל המזרח' שילמה עבור שירותים שקיבלה מפלגת ישראל ביתנו, וכי הכסף הוחזר לחברה ביום 05.07.99, לאחר הבחירות. לדבריו של ליברמן, עירוב התשלומים אירע כתוצאה מהבלבול הרב שנבע בשל ההחלטה החפוזה לגשת לבחירות. [עד כאן הציטוט מתוך המסמך. הכותרות הוספו]

כל הפרשה דלעיל, על-אף שהיא מרתקת ומותירה פתוחות שאלות רבות, אינה מגלה עבירה מצד ליברמן. מכל מקום, לא עבירה על חוק מימון מפלגות, חשד בעטיו נפתחה החקירה. חלק מהשאלות, אגב, נותרו פתוחות, מחמת הימנעותו של מרטין שלאף מלבקר בישראל ומלהתייצב לחקירה. בפרק המסקנות קובע צוות החקירה מפורשות: "בשלב זה נראה כי מועד קבלת הכספים קודם הן להפיכתו של ליברמן ל"מועמד" והן ליום הקובע לפי חוק מימון מפלגות". בשורה התחתונה, כאמור: בידי המשטרה אין גם מפרשה זו ראיות חותכות לעבירה פלילית מצד ליברמן. השאלה היא מדוע נמנעת המשטרה ממסירת הודעה כדבעי לציבור.

כך או כך: הממצאים הנ"ל מדאיגים, דווקא בשל התמשכות החקירה במשך עשר שנים (!!), תקופה ארוכה מאוד, שבה הספיק ליברמן לכהן בתפקידים בכירים, לרבות שר במעמד בכיר ביותר: השר לעניינים אסטרטגיים. מעלה מכל ספק: גם אם אין במעשיו של ליברמן משום עבירה, הרי שזכות הציבור לדעת במה עוסק ליברמן, במיוחד כשזה יוצא ובא בממשלות ישראל ומשמש כשר בכיר.