נחזור שנה וחצי אחורה. בספטמבר 2009 למכרז הראשון מזה ארבע שנים לרכש צי רכבות חדש, בעיקר כמענה לעלייה הצפויה של כ-20% בביקושים - בשל פתיחת הקווים החדשים בין ראשון־לציון לתל־אביב בסוף 2011 ובין לוד לבאר שבע בתחילת 2012.
בגלל לוחות הזמנים הצפופים והדחיפות הרבה, הרכבת אף החליטה כי תרכוש עבור הקרונות החדשים קטרי דיזל ולא קטרים בהנעה חשמלית, אף שלא תהיה בהם תועלת כשתחשמל הרכבת את המסילות המרכזיות בארץ ב-2016.
בתום עבודה ממושכת שכללה חוות דעת של חברות ייעוץ זרות, הוחלט לבסוף לרכוש במסגרת המכרז המיוחל קרונות דו־קומתיים (Double Deck) ולא חד־קומתיים, כמו אלה שנרכשו במכרז האחרון ב-2006. הקרונות הדו־קומתיים אומנם מיוצרים בידי מספר יצרניות מצומצם יותר, אך הבחירה בסוג זה נומקה בהתאמתם לאורך הרציפים הקצר יחסית בישראל, כמות הנוסעים בתחנות הגדלה והולכת ובשל שביעות הרצון היחסית מן הקרונות הדו־קומתיים שכבר בשימוש. את 147 הקרונות האלה, סיפקה בשנים האחרונות לרכבת חברת בומברדייה הקנדית.
המכרז שאליו יצאה הרכבת כלל, לפיכך, אספקת 74 קרונות דו־קומתיים שישמשו להפעלת 12 רכבות נוסעים. הקרונות יסופקו בתקופה של עד חמש שנים והמכרז, כך נקבע, יכלול אופציה לרכישת שמונה מערכי רכבת נוספים (שישה קרונות למערך). זאת, בתנאי שתחזוקתם תוצא למיקור חוץ בידי הספק - ולא תבוצע בידי עובדי
רכבת ישראל. במפרט הטכני שפירסמה הרכבת צוינו תקנים מתקדמים של בטיחות, אמינות וטכנולוגיה - בהתאם לתקנים שבהם עומדות רכבות באירופה ובעולם.
אבל למרות החשש ממיעוט משתתפים כללו תנאי הסף במכרז סעיף מעורר מחלוקת במיוחד. סעיף זה חייב את המתמודדות במכרז בהוכחה כי סיפקו בעבר קרונות ללקוחות באירופה. הסעיף חסם למעשה את השתתפותן של יצרניות הרכבות מסין - הפועלות בהיקפי ענק במזרח הרחוק, אך מתקשות בדריסת רגל ביבשת האירופית.
אחת הפונות לרכבת ישראל הייתה CNR הסינית, יצרנית הרכבות הגדולה בסין ואחת הגדולות בעולם. CNR הביעה עניין בהשתתפות במכרז, וביקשה להקל בתנאי הסף הדורש את אספקת הקרונות לאירופה - אך נדחתה. בין היתר, נומקה הדחייה גם בכך שתקני הרכבות האירופיים (EN) נחשבים מחמירים הרבה יותר מאלה של איגוד הרכבות הבינלאומי (UIC) וברכבת ישראל, כידוע, לא מתפשרים על בטיחות.
ברכבת הטיחו בתקן הבינלאומי כי הוא מיושן ומסוכן בטיחותית - וכי אימוצו יביא לנסיגה באיכות צי הרכבות. זאת, משום שהקרונות האחרונים שרכשה הרכבת עוד ב-2006 כבר התבססו על תקנים מודרניים יותר.
פסילת החברות הסיניות הותירה למעשה במרוץ רק שתי חברות מערביות: בומברדייה וסימנס הגרמנית. אלא שעם התקדמות המכרז, עלה החשש כי גם סימנס תתקשה לגשת למכרז בשל חוסר התאמה לקווי הייצור שלה - וכך תיוותר הרכבת מול מציע בודד.
חודש לפני התאריך האחרון להגשת ההצעות במכרז, במארס 2010, חשף TheMarker כי הרכבת הפחיתה את תנאי הניסיון המוקדם שדרשה במכרז. זאת, לבקשת חברת פירמה (Firema) הצנועה יחסית מאיטליה - שלא מכרה רכבות בהיקף המינימלי שדרשה הרכבת. תנאי הסף הופחתו ופירמה ניגשה למכרז. סימנס, לעומת זאת, לא הגישה לבסוף הצעה, אלא רשימת הצעות לתיקונים במפרט.
ביולי האחרון נודע כי הצעת פירמה האיטלקית נפסלה במכרז כבר בשלב המוקדם של בדיקת תנאי הסף, בשל ליקויים בהוכחת הניסיון המוקדם ובהצהרות הפיננסיות שהגישה. לפיכך, עברה רק הצעת בומברדייה לשלב הבא במכרז.
כך, נותר למעשה המכרז הגדול והחשוב פתוח בפני מתמודדת אחת בלבד - בומברדייה. הצעתה אמורה הייתה להיבדק לפי המפרט הטכני שנדרש במכרז, ובמבחן סבירות המחירים שהציעה ביחס לאומדן הרכבת. אלא שבדיוק בשלב זה חלה תפנית מפתיעה בהליכי המכרז. ממסמכים חסויים של אגף הרכש ברכבת עולה כי שישה ימים בלבד לאחר שנפתחה הצעתה הכספית של בומברדייה - החליטה במפתיע ועדת המכרזים העליונה ברכבת לשנות את תנאי המכרז ולהקל בהם.