"אם עפר עיני היה פונה אליי לפני עשרות שנים ושואל אותי במה כדאי לו לעסוק, הייתי ממליץ לו, ללא היסוס, להיות מתווך דירות", אומר אדם שהכיר את יו"ר ההסתדרות עוד משחר נעוריו בבאר-שבע. "הסיבה פשוטה: לעפר יש כישרון יוצא דופן לזהות בזמן אמת את האינטרסים המרכזיים של שני הצדדים, ולהבין איך ובמה ניתן להשביע את רצונו של כל צד". אבל עיני הצעיר לא הלך לשאול בעצתו של אותו חבר. גם אילו שמע את דעתו, לו כבר היו תוכניות אחרות. חבר אחר זוכר את עיני מצהיר מיד אחרי שירותו הצבאי, כשרק החל לעבוד כפקיד פשוט במס הכנסה: "אני אגיע כאן מהר מאוד לתפקיד יו"ר ועד העובדים". ואכן, את הקריירה שלו כמנהיג עובדים החל עיני כיו"ר ועד עובדי מס הכנסה בבאר-שבע. בהמשך כיהן כיו"ר הוועד הארצי של עובדי מס הכנסה וכמזכיר הסתדרות עובדי המדינה. ב-2004 קיבל את התפקיד שהציב אותו בעמדה השנייה בחשיבותה בהסתדרות – יו"ר האגף לאיגוד מקצועי. היה זה יו"ר ההסתדרות דאז, עמיר פרץ, שמינה אותו לתפקיד, ובהמשך הכתיר אותו כיורשו. היום נחשב פרץ לאחד מגדולי שונאיו, ולא בכדי: עוד בטרם התפוגג העשן מאגזוז מכוניתו של פרץ בעוזבו את בניין ההסתדרות, גילו מקורביו כי היו"ר החדש מצר את צעדיהם. תחילה הצר, ואחר כך פיטר. ובמסות. מה סוד כוחו של עיני? כיצד הפך יו"ר הוועד במקום עבודה לא ממש מיליטנטי - עובדי מס הכנסה הם לא עובדי הנמלים - למנהיג הפועלים במדינת ישראל כולה? "האיש הזה יודע לגבש פועלים", משיב על כך עו"ד אבינועם מגן. "יש לו יכולת לשמור על אש המאבק, גם אם המאבק לא עומד להיות מוכרע בתוך ימים. לא סתם מינה אותו פרץ לתפקיד יו"ר האגף לאיגוד מקצועי. הוא ידע שעם עיני יהיה לו גב והחזית לא תתפורר, גם אם המשק יושבת למאה ימים – מה שאכן קרה". אחרים מספרים על אדם חריף, מהיר תפיסה ובעל חושים פוליטיים מחודדים. "עיני יודע לפזר את הביצים בכל הסלים", אומר אסטרטג פוליטי שעבד בעבר עם סיעות בהסתדרות. "הוא יצר קשרים עם כולם, מכל כיוון אפשרי: עם בנימין נתניהו, עם אהוד ברק (עד שנשבר לו ממנו), עם יו"ר התאחדות התעשיינים גיורא ברוש. בפריימריז בקדימה הוא חילק את 'ארגזי המתפקדים' שלו חצי-חצי בין ציפי לבני ושאול מופז. גם לליכוד הוא נידב כמה תומכים, בעיקר לטובת סילבן, חברו מילדות בבאר-שבע". תכונה נוספת שרבים מייחסים לעיני היא הטלת אימה. רק מעטים היו מוכנים להתראיין לכתבה על אודותיו, ואפילו שלא לייחוס. בין הסרבנים נמצא גם שר הביטחון אהוד ברק – שנחשב לבן-ברית נאמן של עיני, עד שזה האחרון כינה אותו "אהבל" על-רקע פרשת העובדת הפיליפינית. גם עמיר פרץ סירב להביע באוזנינו את דעתו על יורשו, וכך גם הח"כית העשויה ללא חת שלי יחימוביץ'. האסטרטג הפוליטי נותן בהם סימנים: "עמיר שונא את עפר יותר משאנחנו שונאים את אחמדינג'אד, אבל אם הוא רוצה לרוץ לראשות העבודה - אסור לו לעצבן את עיני. הוא לא משלה את עצמו; הוא אומנם יודע שלא יקבל קול אחד מקרב תומכיו של עיני, אבל אם יו"ר ההסתדרות ייכנס לאקסטזה דתית לפגוע בפרץ, פגיעתו תהיה קשה. "ברק לא פוחד מעיני. אין לו כבר ממה, והוא עוד יכניס לו בגדול. מקורבים של ברק אומרים שעל ה'אהבל' שהפך אותו לבדיחה עוד תבוא נקמה גדולה. אבל את זה הוא יעשה בזמן ובמקום שייראה לו. ולגבי שלי יחימוביץ' – כאן נמצא הסיפור: בעבר היא הייתה שפוטה של עיני, לא הפסיקה ללקק לו, וזה היה גם הגיוני. שלי מיצבה עצמה במשבצת של מגינת הפועלים, וכדי להפיק מהמשבצת הזו את קולות ההסתדרות היא צריכה קשרים טובים עם עיני. אצלו זה מרכיב חשוב מאוד – כמה כבוד ותשומת לב הוא מקבל. אבל לאחרונה, כך נראה, שלי חוששת שהתדמית הנהנתנית שדבקה בעיני. זה לא מסתדר טוב עם התדמית העצמאית מצניעת הלכת שהיא כל כך אוהבת לטפח. לכן היא החלה להתרחק ממנו, לכן היא לא תאמר עליו מילה - מטוב ועד רע".

שניים ממפוטריו של עיני טוענים שהמקרה שלהם ממחיש מדוע לא כדאי להסתבך עם האיש: לדבריהם, הוא לא הסתפק בהרחקתם מההסתדרות, אלא אף רדף אותם במקומות עבודתם החדשים. ועם זאת, שניהם מציינים כי עיני אינו פועל מתוך רגשי נקם. "תמיד, בכל מקום, מלך חדש מקדם אנשים שלו", אומר אדם שהחזיק בתפקיד בכיר בהסתדרות עוד מראשית שנות ה-90, תקופת ישראל קיסר. "זה טבעי. אבל מה שעיני עשה, לא קרה מעולם בבית ארלוזורוב. הוא פשוט ביצע טיהור אתני. ומכיוון שהעזתי לבקר אותו לאחר שפוטרתי מההסתדרות, הוא הפעיל את קשריו המסועפים וגרם לפיטוריי גם ממקום העבודה החדש שלי. אבל אני חושב שזה לא נבע מנקמה, אלא מתוך רצון להפיל פחד על אלה שנשארו במערכת ולוודא שלא יעזו למרוד בו". לדבריו, לאחר פיטוריו השניים הוא היה מובטל במשך שלוש שנים. "כיום אני עובד כמאבטח, במרחק עשרות רבות של קילומטרים מהבית שלי, רק כדי להביא פרנסה הביתה. עכשיו, כשאני כמעט הכי למטה, אני כבר פוחד לבקר את עיני בגלוי". המפוטר השני הוא לאון מורוזובסקי. עד לפני שנים אחדות היה מורוזובסקי בין האנשים החזקים בהסתדרות, כששימש כיו"ר הסתדרות המעו"ף (הסתדרות הפקידים). ארגון עובדים זה מייצג, בין השאר, את עובדי הרשויות המקומיות, רשתות השיווק, הבנקים וקופות החולים, ומונה למעלה מ-200 אלף חברים מתוך 600 אלף חברי הסתדרות. בסוף 2006 תכנן מורוזובסקי בחשאי לפרוש עם הארגון שלו מההסתדרות הכללית ולהקים מעין הסתדרות ב'. אלא שעיני עלה על התוכנית, וזימן למשרדו בזה אחר זה את נציגי 12 הוועדים שהיו בסוד הפוטש. כל אחד מהם עבר מסכת שכנועים על-מנת שיחזור בו מהצעד ההרפתקני, ועד מהרה נותר מורוזובסקי גנרל ללא חיילים. בצעד משפיל הורה לו עיני לכתוב מכתב התנצלות, ולהתחייב שלא יתמודד מולו בבחירות הבאות לראשות ההסתדרות. אלמלא כן, איים, הפנסיה שלו תיפגע. ומורוזובסקי נכנע. ל'מקור ראשון' הוא מספר שלקח דף, חתם את שמו בתחתית, ואמר לעיני "מצדי תכתוב בדף הזה מה שאתה רוצה".

למה ויתרת ככה?

"כי נשברתי מהבגידה של החברים שלי. רציתי לעזוב את ההסתדרות ורציתי לקבל את הפיצויים שמגיעים לי". לאחר פיטוריו עבר מורוזובסקי לחברת ביטוח גדולה. אבל אז, לטענתו, הפעיל עיני קשרים שונים וגרם לפיטוריו משם. היום הוא נאלץ לעבוד כקבלן סמוי אצל ספק שירותים.

אצל מי?

"השתגעת? שאני אגיד לך? שזה יגיע לעפר?!"

אין לעיני מה לעשות חוץ מלנקום בך כל החיים?

"הוא לא רוצה בכלל לנקום בי. הוא רק רוצה לסמן לאחרים מה קורה למי שיוצא נגדו". ליו"ר ההסתדרות יש גם דרכים אחרות לדאוג שלא ייצאו נגדו. המקל קיים, אבל יש גם גזר. ההתמודדות היחידה של עיני עד היום לראשות ההסתדרות הייתה בבחירות שהתקיימו בשנת 2007. עיני, שהחליף את פרץ באמצע הקדנציה, רץ אז תחת הסלוגן "הסתדרות בלי פוליטיקה". אבל ההתמודדות הזו יצאה לדרך רק אחרי שהמהלך שלו לביטול הבחירות נכשל; התוכנית המקורית הייתה למנוע מראש את הבחירות, "כדי לחסוך בכספי ציבור", כדברי עיני. הוא אף הגיע לסיכומים עם מרבית הסיעות בדבר חלוקה מוסכמת של מספר הנציגים בבינ"ה, הפרלמנט של ההסתדרות. "זה היה מעשה בלתי חוקי בעליל", אומר העיתונאי הוותיק ויו"ר תנועת 'אומ"ץ למלחמה בשחיתות', אריה אבנרי. "ממידע שהגיע אלינו התברר ששורה ארוכה של מפלגות - קדימה, העבודה, שס, ישראל ביתנו, הגמלאים ועוז של חיים כץ - חתמו עם עיני על הסכמים שלפיהם יחולקו, לכאורה, טובות הנאה כספיות ותפקידים בשכר כתנאי לאי-השתתפותן בבחירות. בין השאר הובטחה לסיעות הללו השתתפות שוטפת במימון אותן מפלגות בבינ"ה, מכספי העובדים. מדובר כאן באופן חד-משמעי על הסכמים פוליטיים פליליים לקניית שלטון בכסף". לדברי אבנרי, אומ"ץ הגישה תלונה למשטרה, אולם זו סגרה את התיק מחוסר עניין לציבור. מורוזובסקי מספר על פגישה לילית יוצאת דופן שהתקיימה בין עיני ובין לאון בן-לולו, מי שהתמודד על ראשות ההסתדרות מטעם הליכוד. את הפגישה אירח בביתו גיורא ברוש. מורוזובסקי מודה שאינו יודע מה סוכם באותה פגישה, אבל הוא יודע שבעקבותיה הפסיק בן-לולו להילחם על קולות המצביעים. חיזוק משמעותי לטענה זו מספק בכיר במטה הבחירות של בן-לולו. לדבריו, הוא וחבריו לפורום תלשו את שערותיהם לנוכח התנהלותו מזוגגת העיניים וגוררת הרגליים של המועמד. "בכל עימות בכלי התקשורת בינו לבין עיני, בן-לולו פשוט היה רדום. לא ניכר אצלו כל זיק של רוח קרב. זה לא היה מקרי. ליוויתי הרבה מערכות בחירות. והתנהלות רופסת שכזו לא ראיתי מעולם". מה גרם לבן-לולו להוריד להבות, עד לכיבוי כמעט מוחלט של הכיריים? איש אינו יודע בוודאות, ובן-לולו עצמו סירב בתוקף להתראיין. כשנשאל האם הוא רואה עצמו חלק מהקואליציה של עיני, השיב "אני לא בקואליציה, אבל גם לא באופוזיציה" - ומיהר לסיים את השיחה. מאוחר יותר מסר בן-לולו את התגובה הבאה: "נפגשתי בעבר כמה פעמים עם מר עיני. תכלית הפגישות הייתה לקדם עניינים חשובים ומהותיים הקשורים לציבור העובדים בישראל. כל פרשנות אחרת היא בגדר טעות במקרה הטוב, או הטעיה מכוונת במקרה הרע".

לצד הביקורת המגוונת על התנהלותו של עיני, חשוב לציין שבשנותיו כיו"ר ההסתדרות הוא הביא לעובדים הישגים לא מבוטלים. רק בשבוע שעבר פורסם כי שר האוצר יובל שטייניץ קיבל את דרישתו של עיני והסכים להעלות את שכרם של 350 אלף עובדי המגזר הציבורי ב-7.25 אחוזים עד סוף שנת 2014, במקום 6.25 אחוזים עד סוף 2013. שטייניץ הסכים גם לדרישתו של עיני להחיל על עובדי המגזר הציבורי את הסכם שכר המינימום, שגובש בין ההסתדרות לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים המייצגים את המעסיקים. לפי הסכם זה יועלה שכר המינימום בשתי פעימות - ביולי 2011 הוא יגיע ל-4,100 שקל לחודש, ובאוקטובר 2012 יתווספו עוד 220 שקלים. ועם זאת, יש שתמהים על כך שעיני, "מלך מגבשי המאבקים", ממעט בהכרזת שביתות ומעדיף במקום זאת ליישר קו עם יו"ר התאחדות התעשיינים, מי שאמור להיחשב כנציג הקפיטליזם. איך זה קרה? חסידיו של עיני מדברים על ברית אסטרטגית, שנועדה להבטיח בדרך מתוחכמת את האינטרסים של העובדים. "במקום לריב עם הצד השני, למה לא להגיע להבנות בנחת ותוך כבוד הדדי?" שואל-עונה אחד חבר ועד לשעבר בהסתדרות. את מורוזובסקי הגישה הזו מצחיקה."זה טיעון מגוחך שאין לו כל בסיס הגיוני", הוא אומר. "נכון, אפשר להגיע להסכם נקודתי עם המעסיקים, אבל אי-אפשר לכונן איתם ברית. מדובר בשני קטבים מנוגדים: העובד רוצה לקבל יותר כסף ותנאים מהמעסיק, והמעסיק רוצה לשלם כמה שפחות. לא כי הוא רע, אלא משום שהוא חושב על הרווחיות שלו". טענה דומה משמיע אחד מבכירי ההסתדרות לשעבר: "או שעיני גאון יותר מאיינשטיין והצליח להמציא את הגלגל מחדש, או שמשהו פה מריח מאוד לא טוב. מזכ"לי ההסתדרות מעולם לא היו מסוחבקים בצורה כל כך הדוקה עם יו"ר התאחדות התעשיינים. מדובר בשני יריבים בהגדרה. אז אולי אנחנו עדים להתגשמות חזון 'וגר זאב עם כבש', ואולי עיני שולח את לחמו על פני המים אצל התעשיינים, על חשבונם של חברי ההסתדרות. או במילים אחרות, מרפד לעצמו תפקיד במשק שאליו הוא חותר". בהקשר זה אמר לאחרונה נשיא איגוד לשכות המסחר, עו"ד אוריאל לין, שאם אכן עיני מתכונן לעבור למגזר הפרטי, מן הראוי שייצא לתקופת צינון של שנה, כפי שנהוג בקרב בכירי שירות המדינה. "אחרת", אמר לין, "יהיו מי שיאמרו שהוא לא פעל מספיק להעלאת שכר המינימום, כדי להיטיב עם מעסיקיו לעתיד". האם עיני מנווט את המשך הקריירה שלו למגזר הפרטי? מורוזובסקי משוכנע שכך פני הדברים, גם אם הדרך עדיין אינה סלולה. "התוכנית שלו הייתה לקבל תפקיד ניהולי נחשק עם משכורת עתק מאחד מחבריו בעלי ההון הבכירים, תשובה או דנקנר, ולהמליך את ניסנקורן במקומו. מי שהיו אמורים להמשיך את שימור האינטרסים של התעשיינים הם ניסנקורן, ובעיקר חברו הנאמן של עיני - שר התמ"ת פואד בן-אליעזר. אבל אז אהוד ברק טרף את הקלפים כשהקים את 'עצמאות', ופואד מצא את עצמו מחוץ לממשלה. התוצאה הייתה שהתוכנית הזו של עיני נדחתה". עו"ד מגן חושב אחרת: "מי שנדבק בחיידק הפוליטי, לא מצליח להחלים ממנו. עיני, בצורה כזו או אחרת, ימצא את עצמו מעורב בפוליטיקה של מפלגת העבודה, ולא מן הנמנע שירצה להגיע גם שם לעמדת הקודקוד". בכיר לשעבר בהסתדרות מאמין שעיני, בכל תפקיד שימלא, יישאר מעורב בפוליטיקה המפלגתית. כדוגמה לכך הוא מזכיר דמות מיתולוגית במפא"י של שנות ה-60 – שרגא נצר. "נצר מעולם לא שימש בתפקיד רשמי במפלגת העבודה, אבל היה המושך בחוטים וממליך המלכים של המפלגה. והמודל הזה מתאים לעיני כמו כפפה ליד".

עם התמודדות של ממש או בלעדיה, הבחירות התקיימו. מכיוון שכך, היה צורך בוועדת בחירות, וביו"ר ועדת בחירות. לתפקיד הזה, שאותו מילא עד אז שופט בדימוס, מינה עיני את מקורבו, עו"ד אבי ניסנקורן. מורוזובסקי מספר כי ניסנקורן עבד בצמוד לעיני עוד בתקופתו כמזכיר הסתדרות עובדי המדינה, וקיבל כעורך דין פרטי תיקים מההסתדרות. לדבריו, עיני מייעד את ניסנקורן להחליפו בבוא היום כיו"ר ההסתדרות. לא רק חבריו של עיני זוכים לאכול מן העוגה, אלא גם קרובי משפחתו: יו"ר ההסתדרות מינה את אחיו בני למנכ"ל סיעתו, 'עוגנים'. "הוא נתן לו משרד מפואר, ולמעשה הפך אותו למנכ"ל הלא-רשמי של ההסתדרות. על פיו יישק כל דבר שם", אומר גורם שעבד עד לאחרונה בבית ארלוזורוב. לאחרונה דווח גם שרוית דום-פידל, העוזרת של עיני, קיבלה את תפקיד מנכ"ל רשת עמל. דום-פידל, כך פורסם בערוץ 10, היא חברתו לחיים של עיני. "מדובר בבחורה שאין לה שום ניסיון ניהולי, מלבד ניהול יומן הפגישות של עיני", מוסיף אותו גורם. אזכור הסיסמה שליוותה את הקמפיין של עיני, "הסתדרות בלי פוליטיקה", מעורר גיחוך אצל רבים מהמרואיינים. "האבסורד הוא שעיני הציב תפיסה שלפיה ההסתדרות חייבת להיות 'ארגון עובדים פרופר'", אומר עו"ד מגן. "בעוד פרץ האמין שההסתדרות חייבת גם להביע עמדות ולהילחם כאילו היא תנועה חברתית לכל דבר, עיני טען בתוקף שאם כך יהיה, יאשימו את הארגון בפוליטיזציה. כיום לעומת זאת הוא מביע דעות בתחומים רבים שאינם קשורים לסכסוכי עבודה – למשל על מחירי הדלק, המים והלחם. פעם הוא ראה בזה התערבות פוליטית פסולה". "החוטים הפוליטיים של עיני מגיעים לכל מקום – לכאלה שגלויים לכל אזרח בישראל, אבל גם למקומות סמויים", אומר גורם הבקי בנבכי ההסתדרות. ההשפעה הגלויה שהוא מפרטת כוללת למשל את כוחו הפוליטי של עיני במפלגת העבודה, ומשקלו המכריע בהחלטת המפלגה להצטרף לממשלת נתניהו. כדוגמה לכוח הסמוי הוא מזכיר כי לפני למעלה משלוש שנים המליצה המשטרה להעמיד לדין שורה של בכירים ובכירים-לשעבר בהסתדרות, אך עד היום הפרקליטות עדיין "בוחנת את התיק". לדבריו, הסיבה להתמהמהות הפרקליטות היא בקשתם של בכירים בהסתדרות שלא להביך את הארגון. בצד השני של המשוואה, מוסיף אותו גורם, עומדת העזרה שקיבלו הפרקליטים מההסתדרות בכלל ומעיני בפרט בעת סכסוך העבודה הממושך שלהם. בבחינת יד רוחצת יד. בפרקליטות מכחישים וטוענים שעיני לא הפעיל שום לחץ לעכב את ההכרעה בפרשה. "מדובר בתיק רחב היקף, עם מספר רב של חשודים, שנעשו בו השלמות חקירה נוספות", מסבירים שם את הזמן הרב שחלף מאז המלצת המשטרה. "התיק עודנו נמצא בטיפול, וההחלטה תתקבל בקרוב. לא הייתה בתיק זה התערבות של אף גורם חיצוני". הפנינו אל יו"ר ועד הפרקליטים, עו"ד בעז גולדברג, את השאלה האם אין טעם לפגם בכך שיו"ר ההסתדרות מסייע בפתרון סכסוך הפרקליטים, בשעה שעל שולחנם ממתין חומר נפיץ הקשור להסתדרות. "ארגון פרקליטי המדינה הנו ארגון עובדים לכל דבר", מסר גולדברג בתגובה. "לעצם העניין, לוועד העובדים לא מוכרת הסוגייה שבנדון".

בשנת 1920 נוסדה ההסתדרות, ודוד בן-גוריון מונה למזכ"ל הראשון שלה. בתקופתו של חיים רמון שונה שם הארגון מ"ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל" ל"ההסתדרות החדשה", ותוארו של העומד בראשה הוחלף ממזכ"ל ליו"ר. עיני הוא מנהיגה ה-14 של ההסתדרות. קשה להאמין, אבל במשך יותר מ-80 שנה, מייסוד ההסתדרות ועד ימי עמיר פרץ, לא עמד בראשה אדם שברקורד שלו היה רשום "יושב-ראש ועד עובדים". עיני עשה היסטוריה פועלית, כשהיה לנציג העובדים הראשון שהעפיל עד לעמדה הבכירה ביותר בארגון. ודווקא לו, כאמור, הנהנתנות אינה זרה. מי שמוכן ללמד זכות על ההתנהלות של עיני הוא פרופ' זאב צחור מהמחלקה להיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון, לשעבר נשיא מכללת ספיר. "הטענות הללו הן צדקנות בגרוש", אומר פרופ' צחור, שאת הדוקטורט שלו עשה על ההסתדרות הכללית. "'מנהיג פועלים' זה מונח אנכרוניסטי. אילו עובדי מצוקה מייצגת היום ההסתדרות? או-קיי, יש כמה עובדי קבלן, קופאיות שלא נותנים להן לשבת ועוד שכבה לא עבה במיוחד של קשי יום. אבל חוץ מהם, ההסתדרות מייצגת היום קבוצות אינטרסים חזקות. אז למה המנהיג שלה צריך לגור בדירה שהייתה סטנדרטית לפני שנות דור?!" ובכלל, צחור מבקש להפסיק עם "הנוסטלגיה הדביקה הזו", שכן מנהיגי העבר לא היו טובים יותר. "נכון שפרץ חזר בכל ערב לשדרות, אבל מנהיגי מפא"י בשנות ה-50 וה-60 גרו בדירות בתל אביב, שהיו נורמטיביות למצליחנים דאז. מה שכן, הם דאגו לשני דברים: שבתעודת הזהות שלהם יהיה רשום בסעיף המגורים דגניה א' או דגניה ב', ושיקברו אותם סמוך לכנרת". אבל עיני, כך מתברר, לא מסתפק בדירה ברקיע השביעי על חשבון מיסי החבר; גם את הטיסות בשחקים הוא אוהב. "חצי מימות השנה הוא נמצא מחוץ לגבולות הארץ", אומר מקור בהסתדרות. מקור אחר מדווח על כ-25 מסעות בשנה. שניהם מדגישים שלרוב הטיסות הללו אין קשר לתפקידו של עיני כיו"ר ההסתדרות. "על-פי אמות המידה של עמיר פרץ, עפר גמר כבר בחצי השנה הראשונה מכסה לעשור שלם", מוסיף גורם בכיר ביותר בהסתדרות, שעבד עד לאחרונה בבית ארלוזורוב, בניין ההסתדרות המרכזי הנמצא בתל אביב.

כמה טיסות הן בעיניך מכסה סבירה?

"הגיוני שהיו"ר יטוס לשלוש ועידות בינלאומית של ארגוני עובדים המתקיימות בכל שנה, ועוד שתי טיסות פרטיות לצורך נופש והתרעננות. כלומר, חמש טיסות לשנה. לא יותר". כמה נתונים, רק כדי לסבר את האוזן ואת הפרופורציות: ראש הממשלה נתניהו יצא בשנה האחרונה 13 פעמים לחו"ל, ובסך הכול בילה מחוץ לגבולות המדינה 36 ימים. שר החוץ ליברמן יצא ל-19 מסעות, שנמשכו 67 ימים בסך הכול. הפנינו לעפר עיני שאלות בנושא: כמה ימים בשנה האחרונה שהה בחו"ל? מה היו מטרות הנסיעות ויעדיהן? והאם הייתה חריגה משמעותית לעומת היקף הטיסות של ראשי ההסתדרות בעבר? עד לסגירת הגיליון לא התקבלו תשובות לשאלות הללו. יצוין כי שלא כמו הנשיא, ראש הממשלה, השרים והח"כים – יו"ר ההסתדרות אינו מחויב לדווח לציבור על נסיעותיו.