אורי בנק מקווה לסיים בקרוב את הקדנציה שלו כדירקטור בקק"ל. נראה שהקרבות הארוכים שניהל במשך חמש השנים שבהן כיהן מטעם האיחוד הלאומי בדירקטוריון התישו אותו. הוא מעוניין להעביר את הלפיד הלאה. בפגישה איתי הוא מתייחס לתפקיד שלו ככזה שחייב אותו לשקוע בבוץ, אלא שגם יריביו של בנק לא יוכלו להכחיש את מסירותו ואת להיטותו. מיומו הראשון ניהל בנק מאבקים אידיאולוגיים על דרכה של קק"ל כנגד שני יושבי הראש שלה, ורבות מהעתירות כנגד הנהלת קק"ל הן יוזמה שלו. "שטנצלר זנח במוצהר את הרעיונות הציוניים של קק"ל – הוא מציג את קק"ל בגאווה כארגון הירוק הגדול במדינה. גאולת קרקעות ושאר המטרות הרשמיות של קק"ל כלל אינן מדברות אליו. הוא עוסק באקולוגיה, בייעור ובמאגרי מים; מדי פעם הוא גם תורם עצים לרוואבי. "אבל כאיש ימין, כואב לי יותר על כך שאברהם דובדבני, שכיהן כיו"ר עמית של דירקטוריון קק"ל מטעם המזרחי, שילב ידיים עם שטנצלר לאורך כל הדרך. אני קורא לזה עיוורון רוחני. שטנצלר הוא איש מפלגת העבודה שזנח את העקרונות הציוניים שהתוו מאז ומתמיד את דרכה של קק"ל. מבחינה זו אין לי ציפיות ממנו. האכזבה הגדולה שלי היא מדובדבני, איש הציונות הדתית. האכזבה ממנו התחילה כבר מיומי הראשון בתפקיד. "הציבור לא ממש יודע, אבל הבחירות לראשות קק"ל מוכרעות במסגרת דירקטוריון קק"ל הבוחר את היו"ר יחד עם יו"ר עמית ושני סגנים. בנוסף, נבחרים יחד איתם, באותה הצבעה ובחבילה אחת, יו"ר הסוכנות, יו"ר קרן היסוד ועוד מספר ג'ובים שנתפרים לפי מפתח מפלגתי. למעשה החבילה הזו מוכרעת עוד לפני שנבחר הדירקטוריון. המפלגות השונות המרכיבות את האסיפה הכללית רוקחות עסקה, וכשמגיעים להסכמה בוחרים דירקטוריון. זה בתורו מצביע על הכול כפי שנקבע מראש". בנק חוזר ליומו הראשון כדירקטור צעיר בקק"ל. "למרות שלא הייתה לי זכות בחירה - באתי לצפות בבחירתם של שלושים ושבעה הדירקטורים החדשים. שם נודע לי לראשונה שבמסגרת העסקה הגדולה של חלוקת העוגה נרשם מטעם מפלגת מרצ דירקטור ערבי. יוסי ביילין, שבמוצהר רצה להגחיך את קק"ל ומעוניין היה להראות שאין צורך בָּארגון מאז שקמה מדינת ישראל, כפי שכבר התבטא בעניין זה מספר פעמים, שלח בכוונה דירקטור לא יהודי. התברר לי שדובדבני ידע על זה זמן רב. במקום לעשות מה שאני הייתי מצפה ממנו, ולומר 'על חבילה כזו איני יכול לחתום, מכיוון שלא ייתכן שערבי יהיה בדירקטוריון של חברה הקונה אדמות עבור יהודים', הוא לקח חלק בדיל. "פתחתי בהליכים משפטיים נגד המחטף", מספר בנק. "התלונה שלי הייתה על כך שההצבעה לא הייתה שמית, שהחביאו את קורות החיים והקריאו את הרשימה בבלוק אחד בלי להבין על מי מצביעים. שנה שלמה התדיינו בבתי משפט ושם ראיתי לראשונה איך דובדבני, במקום שיהיה בצד שלי, הצטרף לשטנצלר ופחד ללכת לבחירות חדשות ולפרק את החבילה. שניהם התנהגו ב'כיסאולוגיה' דוחה. הם פחדו שאם יפתחו מחדש את החבילה הם עלולים שלא להיבחר בשנית. "שניהם אמרו לי שלא נוח להם עם דירקטור ערבי אבל הם לא היו מוכנים להילחם על זה. לא יכולתי לטעון שזה נוגד את תזכיר קק"ל כי אף אחד לא חשב על הצורך להגביל דבר כזה באיסור רשמי. בהסתדרות הציונית יש קריטריון מפורש כזה, אבל בדירקטוריון שהוא קודש הקודשים הציוני, אף אחד לא העלה אפשרות שכזו על הדעת. לכן נתליתי בהליך הלא ראוי והצעתי לערוך הצבעה חוזרת. "דובדבני לא הסכים. הוא ושטנצלר אמרו שהם ישלחו את הדירקטור הערבי לוועדות הלא משפיעות, כי מי יודע מה יקרה אם נפתח את העסקה מחדש. לא היה ברור לי ממה דובדבני ושטנצלר מפחדים כל כך. אפילו החבר'ה של ביילין לא אהבו את הרעיון של דירקטור הערבי. כל ההליך הפך לבדיחה עצובה שבה קק"ל מוציאה מאות אלפי שקלים מקופתה כדי להגן על כיסאותיהם של היו"רים. הם שכרו את עו"ד גרוס והוסיפו עליו את עו"ד מלצר שלימים הפך שופט בעליון. ובשביל מה? כדי להגן על מינוי הדירקטור הערבי בקק"ל. תוך כדי ההליך נודע שמלצר מתמנה לכהונת שיפוט בבית המשפט בעליון. לתדהמתי", מחייך בנק, "זמן קצר לאחר מכן קק"ל זכתה בתיק". ומה לגבי ההבטחות של דובדבני ושטנצלר לגבי שיבוצו של הדירקטור הערבי בוועדות לא משמעותיות? "אני יכול לספר לך שמצאתי את עצמי בדיוק באותן שלוש ועדות עם הדירקטור הערבי". לשאלה כיצד קרה הדבר שבשישים ושלוש שנות קיומה של המדינה מעולם לא נבחר יו"ר שאינו איש מפלגת העבודה מסביר בנק שכל אחד מתרכז במה שנראה לו חשוב. "הימין מעוניין למנות את ראש החטיבה להתיישבות. הוא מעדיף את יו"ר הסוכנות ותפקידים אחרים. את יו"ר קק"ל, לעומת זאת, הוא אף פעם לא תפס כמושא שאיפותיו. השמאל שהיה בשלטון כל כך הרבה שנים הפך את התפקיד הזה לתפקיד ניהולי של ארגון ירוק, כך שהוא פחות אטרקטיבי לימין".

לבנק יש הצעה מהפכנית. הבעיה המרכזית שהוא מזהה בקק"ל היא הבעיה החוקתית שנוצרה עם מכירה של קרקעות ליהודים בלבד. בג"ץ עדאלה ודומיו מהווים איום אמיתי על המשך קיומה של קק"ל. קק"ל עלולה בקרוב להתעורר לפסק דין של בית המשפט העליון שיקבע כי חובה עליה לשווק את קרקעותיה לכל אזרח המעוניין בכך. מבחינה זו היא תמשיך להחזיק באדמות, אך לא תהיה לכך כל משמעות. אדמות קק"ל יהפכו להיות בדיוק כמו כל שאר המדינה – שייכות לכולם באופן שווה. כיום אומנם הקרקע מצויה בבעלות קק"ל, ומבחינה זו, כמו כל גוף פרטי, גם היא אינה חייבת למכור לערבי את אדמותיה, אלא שניהול האדמות מתבצע על-ידי המדינה ועל כן היא מחויבת בשוויון כמו בכל פעולה מנהלית. הפרקטיקה הנוהגת כיום כדי לחמוק מהבעיה המשפטית מציעה דרך עוקפת - כאשר לא יהודי מעוניין לחכור אדמת מינהל בבעלות קק"ל, המינהל וקק"ל מתחלפים בקרקעות והקונה מקבל אדמת מדינה. קק"ל מקבלת תמורתה קרקע חלופית. בנק מבקש להתנתק מהמינהל. לטעמו ניהול עצמאי של האדמות על-ידי קק"ל יסיר ממנה את חובת השוויון והיא תוכל לנהוג כמו כל גוף פרטי ולעשות באדמותיה כטוב בעיניה. כך, מאמין בנק, היא תהיה פחות נתונה ללחצים פוליטיים למכור את אדמותיה. בנק יזם מינוי ועדה שתבחן את השלכות הניתוק מהמנהל. הוא מספר ששטנצלר הסכים למנות את הוועדה, אך לא הסכים לחשוף את מסקנותיה. "הוא מנע מאיתנו לראות את הדוח. טענתי ועודי טוען כי הפתרון היחיד לבג"ץ עדאלה הוא ניתוק מהמדינה וניהול עצמאי. כשהדוח של עו"ד אלפיה, שהיה היועץ המשפטי של קק"ל במשך שנים רבות, תמך בעמדתי - שטנצלר פשוט קבר אותו. "מדובר בהכרעה קשה שצריך בשבילה עמוד שדרה ואומץ של מנהיגים. כל ההטבות שנובעות כרגע מהבעלות הפרטית מחד ומניהול המדינה מאידך – הנחות והקלות שונות – הכול ייעלם. אבל כך נוכל לחזור להיות הגוף שאנחנו אמורים להיות. אולי נפסיד בטווח הקצר תורמים שיותר נוח להם לתרום למאגרי מים ולעצים, אבל בטווח הארוך אני משוכנע שרק נרוויח". זמן כהונתו של בנק בדירקטוריון אינו ברור. "בגלל הפוילישטיק של שטנצלר אני לא יודע עוד כמה זמן נשאר לי להיות בתפקיד, משום שאיש אינו יודע מתי ייערכו בחירות חדשות לדירקטוריון". עד הפלונטר הנוכחי קק"ל נוהלה על-ידי יו"ר, יו"ר עמית ושני סגנים. לכל אחד מארבעת בעלי התפקידים היו לשכה, רכב ומזכירה. לגוף דומה יש בדרך כלל יו"ר וסגן, אבל כאן לא חושבים על יעילות אלא על חלוקה של כיבודים שירצו את כולם. ארבעת התפקידים יצרו באופן מסורתי מערכת של חסמים ובלמים, אך כיום נוצר מצב חדש. שטנצלר טען בבית משפט שהליך הבחירה של המועמד לתפקיד יו"ר קק"ל מטעם מפלגת העבודה לא התבצע בהליך דמוקרטי של בחירות, ומשכך ביקש חסינות מבית המשפט עד לעריכת הליך בחירות מסודר במפלגת העבודה. באופן מפתיע, בית המשפט נעתר לבקשתו. בנק: "שטנצלר ניסה להציע באסיפה הכללית שהדירקטוריון כולו יתחלף ורק הוא יישאר בהוראת בית המשפט. הדירקטורים לא הסכימו לכך והחליטו להשאיר את כל הדירקטורים כמינוי מתחדש. חידוש תפקידם של ארבעת בעלי התפקידים נחסם על-ידי שטנצלר. הוא פשוט לא מוכן להעלות את נושא המינויים מחדש לסדר היום. במקום שיימחק יחד עם כל בעלי התפקידים, בית המשפט נתן לו חסינות והשאיר אותו כיו"ר קק"ל. "כך יוצא שבאופן מגוחך, בגלל עניין פנימי של מפלגת העבודה, מתקיים מצב שבו קרוב לשנה יש אדם אחד ויחיד שמחליט על כל מה שקורה בקק"ל ובקופתה ואין אף אדם שיכול לומר לו מה לעשות. "בעלי התפקידים המיועדים ביקשו להעלות את נושא המינויים לסדר היום אבל שטנצלר מתחמק מזה בכל תרגיל בולשביקי שקיים – מעלה את זה בסוף הלו"ז, דן ארבע שעות בסעיפים קודמים, דוחה ישיבות ועוד שלל תרגילים. התפקיד הבסיסי ביותר של הדירקטוריון הוא להחליף את היו"ר אם הוא מתנהל שלא כשורה, אבל בית המשפט הפך אותו לחסין לכל דבר. גוף שאמור להחליט בפורום של ארבעה אנשים מחליט היום על-פי איש אחד. כולם משותקים. "למעשה, רק אחד שרד את התסבוכת המשפטית ואת התרגילים של שטנצלר – אברהם דובדבני. מיו"ר עמית של קק"ל הוא התמנה ליו"ר ההסתדרות הציונית העולמית. למעשה, כשחושבים על זה – הוא מחליף את הרצל בתפקיד ההיסטורי".

רפורמת המרפסות שאותה מנסה נתניהו לקדם בכל כוחו עוד מיולי 2009 מנוגדת לחלוטין לרעיון ההרצליאני שהתקבל בקונגרס הציוני החמישי. אם תתקבל הרפורמה תתפרק המדינה מרוב נכסיה הקרקעיים המבונים. סיפור המאבק ברפורמה הוא סיפורם של מספר מצומצם של אנשים הלוחמים בגופים אדירים במטרה לשמר את רעיונותיה המקוריים של הציונות. שלושה ימים לאחר יום הרצל האחרון בחר נתניהו להכריז, ולא לראשונה, על יציאתה של רפורמת המרפסות לדרך. ההכרזה לוותה, כמיטב המסורת, במסיבת עיתונאים חגיגית שבה התבשר עם ישראל כי נחתם חוזה עם עובדי מנהל מקרקעי ישראל ומעתה נפרצה הדרך ליישום הרפורמה. נפרצה בשלישית. אולי אפילו ברביעית – תלוי איך סופרים. האמת העגומה, מבחינתו של נתניהו, היא שהרפורמה לא יוצאת לשום מקום. לפחות לא מהמקום שבו היא תקועה כבר שנתיים. מיד לאחר העברת הרפורמה בחוק הוגשו לבית המשפט מספר עתירות במטרה למנוע את יישום הרפורמה ומאז היא תקועה. שטחה של מדינת ישראל הוא מעל עשרים מיליון דונם והוא מתחלק בין שלושה סוגי בעלות. שמונים אחוזים מקרקעות המדינה מצויים בבעלות המדינה, שלושה עשר אחוזים מהקרקעות נקנו בכספי תורמים יהודים במשך מאה השנים האחרונות ושייכים לקק"ל, ושבעת האחוזים הנותרים שייכים לגורמים פרטיים – שני שלישים לערבים ושליש ליהודים. בחוקי המדינה שהתקבלו בשנות השישים, על-רקע הקמת מינהל מקרקעי ישראל, התקבל העיקרון כי אין למכור קרקע מינהל השייכת למדינה או לקק"ל וניתן להחכיר אותה בלבד. לחוק יסוד מקרקעי ישראל האוסר את מכירת הקרקע קיים חריג המתיר מכירה של מאה אלף דונם לגורמים פרטיים. מטרתו ההיסטורית של החריג הייתה למשוך למדינה הצעירה השקעות מחו"ל. במשך חמישים השנים שעברו מאז המכסה הזו טרם התמלאה. הרפורמה מ-2009 קבעה, בין השאר, כי חריג המאה אלף יתרחב לשטח בסדר גודל של שמונה מאות אלף דונם. מטרתו של התיקון לחוק הייתה לאפשר עסקה סיבובית שבמסגרתה קרקע עידית שחלקה בבעלות המדינה וחלקה שייכת לקק"ל ומנוהלת על-ידי מינהל מקרקעי ישראל תימכר לגורמים פרטיים. בסופו של ההליך אמורה הייתה קק"ל להרוויח סכום גדול של כסף שיזרום לקופתה המדולדלת ובנוסף לקבל שטחי אדמת זיבורית בנגב בשווי אפסי. לכאורה, מדובר בסטייה חריפה מהכלל הקובע כי הקרקע הציבורית בישראל אינה נמכרת לצמיתות ובהפיכת החריג לכלל, ואולם כיוון שמדובר היה בארבעה אחוזים בלבד משטח המדינה ומכיוון שראשי קק"ל תמכו בהתלהבות ברפורמה הדבר לא יצר בתחילה עניין רב במיוחד. גם לאנשי מטה המאבק ברפורמה לקח זמן להתעשת. "בהתחלה לא הבנו שמדובר במכירת חיסול", מסבירים יניב כרמל ואורי מתוקי מתנועת 'דרור ישראל'. "כשבדקנו במה מדובר התגלתה התמונה האמיתית. אחרי שגרענו את שטחי האימונים, את שמורות הטבע, את הגנים הלאומיים, את היערות, את שטחי החקלאות ואת התשתיות הלאומיות – התברר לנו שהשטח המוצע כיום למכירה הוא קרוב לחמישים אחוזים מהשטח הבנוי והמיועד לבנייה במדינת ישראל". במילים אחרות, מדינת ישראל עומדת להפריט את הנכס החשוב ביותר שלה – האדמה. בדרך לשם היא גוררת איתה את קק"ל, שהאדמות שבהן היא מחזיקה עבור העם היהודי הן עילת הקיום היחידה שלה.

כשקק"ל העבירה בשנות השישים את ניהול הקרקעות לידי המדינה היא עמדה על כך שהקרקעות תנוהלנה על-פי התקנון שלה. אך כיום, ברפורמה שנתניהו רוצה ליישם, לא רק שקק"ל לא מובילה את המאבק, אלא היא נאבקת עם אנשיה שלה כנגד כל מי שמנסה להתנגד לרפורמה. הנתונים מלמדים כי בין ארבעים לשישים אחוז מהקרקעות העירוניות הם אדמות קק"ל, קרקעות שבעקבות הרפורמה עלולות לעבור לידיים פרטיות. לדעת חברי המטה הדבר נובע ממשבר אידיאולוגי חריף. "ההתנהלות של אנשי קק"ל מעידה על חידלון רוחני. הם פשוט לא מבינים את התפקיד שלהם. הם מתייחסים לזה כאל עסקה כלכלית – להעביר קרקעות במרכז ולקבל עליהן הרבה מאוד כסף וקרקעות בנגב. אבל השאלה היא מהי קק"ל - האם מדובר בגוף עסקי שמטרתו שורת הרווח בסוף הדוח או שהיא נאמן של העם היהודי שמחזיק בקרקעות?" לאחר שנרקם הדיל בין יו"ר קק"ל, אפי שטנצלר, לנתניהו, ניסה שטנצלר להעביר את ההסכם בתור ישיבת עידכון של הדירקטוריון. תוכן הישיבה נודע למשתתפים שעות ספורות בלבד לפני קיומה. כמו בכנסת, כך גם בדירקטוריון הוצגה הרפורמה כאילו לא משנים את משטר הקרקע. חברי מטה המאבק הגיעו לישיבת הדירקטוריון מחופשים להרצל וביקשו להיכנס פנימה, לשכנע את הדירקטורים שלא לבגוד בדרכו של חוזה המדינה. השומרים באולם ביקשו מהחברים להפגין בחוץ ולא להפריע למהלך הדיון. הרצל נשאר מחוץ לעסק. בנוסף לדירקטוריון, לשטנצלר נדרש אישור של חברי האסיפה הכללית של קק"ל, המורכבת משישים נציגים ישראלים ומאה ועשרים נציגי חו"ל. שטנצלר בחר להשיג את האישור בעיתוי מעניין – ארבעה ימים לפני כינוס שנקבע מראש ואשר כלל את כל חברי האסיפה הכללית, כולל נציגי חו"ל. מתנגדי התוכנית הבינו את הדחיפות שבהקדמת הדיון. נציגי חו"ל לא כפופים לפוליטיקה המקומית שכן הם אינם נציגי המפלגות בכנסת, ומכיוון שכך אין עליהם שום לחץ להעביר החלטות לא ציוניות. שטנצלר ידע שרובם ככולם יתנגדו להצעתו. המתנגדים עתרו לבית המשפט בטענה שלא סביר שלא להמתין ארבעה ימים ולא סביר להקדים את הדיון באופן מלאכותי. קק"ל טענה בבית המשפט שהמדינה לוחצת עליה. המדינה מצדה טענה שמדובר בנושא כל כך חשוב שאין אפשרות להמתין ארבעה ימים, או כמו שאמר זאת יו"ר ועדת הכלכלה, אופיר אקוניס: "מדובר ברפורמה שהיא אולי החשובה ביותר מאז קום המדינה ולכן צריך להעביר אותה כמה שיותר מהר". בית המשפט קיבל את טענתם של העותרים והדיון נדחה בארבעה ימים. שטנצלר קבע את הדיון לשעה שמונה בערב. הנציגים של קדימה והעבודה דרשו הצבעה חשאית. הם ידעו בוודאות על נציגי ליכוד וגורמים נוספים שבהצבעה חשאית יצביעו נגד ובהצבעה גלויה יצביעו בעד. שטנצלר התרצה והישיבה נדחתה לצורך הכנת הקלפי. בזמן שעבר בין לבין הוציא עו"ד אוריאל פרוקצ'יה, שנשכר מטעם קק"ל, חוות דעת נדירה שספק אם מוכרת אחת כמותה בהיסטוריה המשפטית כולה. פרוקצ'יה קבע שעל-פי חוק החברות, שהוא עצמו כתב, חייב המצביע בהצבעת 'פרוקסי' חשאית לרשום את שמו על הפתק. רוצה לומר – בגלל החשאיות שבהצבעה על-ידי ייפויי כוח היא חייבת להיות גלויה. פרקטיקת ההצבעה המשונה הזו הפכה נושא בפני עצמו לעתירה לבית המשפט שטענה כי ההצבעה לא הייתה חשאית. השופט לא פסל מראש את הפרקטיקה המוזרה וקבע כי אם מתנגדי הרפורמה יפסידו - ידון בעתירתם. הדירקטורית מטעם קדימה הייתה האחרונה להצביע. עד אז עסקה בשידול פעיל של החברים להתנגד להסכם. כשהגיע תורה נכנסה מאחורי הפרגוד עם שלושה עשר ייפויי כוח. כוונתה ללא ספק הייתה להתנגד לתוכנית, אלא שפתקי ההצבעה בעברית נגמרו ונותרו רק פתקי הצבעה באנגלית. הדירקטורית התבלבלה והצביעה "נמנע" במקום "נגד". מיד כשהבינה את טעותה, ועוד לפני שהסתיים מניין הקולות, ביקשה לתקן את הצבעתה - אך היועצת המשפטית לא הסכימה לערוך הצבעה חוזרת. ההצבעה הסתיימה עם שישים ושניים תומכים, חמישים וחמישה מתנגדים ושלושה עשר נמנעים. מתנגדי ההסכם שבין קק"ל והמדינה עתרו לבית המשפט כדי לבטל את תוצאות ההצבעה וזה הוציא צו מניעה האוסר לראות בהצבעה אישור להסכם המדינה וקק"ל. אלא שבהנהלת קק"ל לא ויתרו. בהליך שחוקיותו מוטלת בספק הציעו לקדימה למשוך את עתירתם לבית המשפט תמורת תשלום שכר טירחה של מאות אלפי שקלים. מסביב טענו רבים כי מדובר בשוחד לאור היום והנושא כולו ירד מהפרק. מנקודה זו והלאה נקברה הרפורמה במינהל.

המטה למאבק ברפורמה מורכב מקואליציה יוצאת דופן של תנועות שמאל וימין – "דרור ישראל" יחד עם "אם תרצו", "השומר הצעיר" בצוותא עם "חוג הפרופסורים לחוסן לאומי וכלכלי". היריבים הפוליטיים בימים רגילים מצאו עצמם נאבקים יחד כנגד שותפיהם הטבעיים מבחינה אידיאולוגית. המאבק ברפורמה הצליח לקלף מהם את השכבה המפלגתית. "רפורמת המרפסות זה שם מטעה. האמירות סביבה היו שיש ביורוקרטיה במינהל וחייבים לטפל בה, ואכן יש ביורוקרטיה במינהל ובאמת צריך לטפל בה, אבל התיקון לחוק כלל אינו בא לפתור בעיות ביורוקרטיה. מטרתו אחת – להעביר את קרקעות הלאום מהמדינה לכל אזרח שירצה בהן והעמדתן למכירה בשוק החופשי. "מכבש הלחצים שהפעיל נתניהו על חברי הקואליציה והשרים לתמוך ברפורמה בניגוד לדעתם עשה שימוש בדמותו של המנהל כדרקון ביורוקרטי המקשה על פעולות פשוטות כמו סגירת מרפסת. השקר פה היה גס. גם ירון ביבי, ראש מנהל מקרקעי ישראל, הסביר כי אין בין הרפורמה לסגירת מרפסות דבר וחצי דבר – כבר עשר שנים שלא צריך את המנהל כדי לסגור מרפסת". המאבק של חברי המטה ברפורמה מהותי והם משתדלים שלא להוריד אותו לרמה הפרסונלית. האישיות היחידה שצפה ועולה בכל כמה דקות היא זו של הרצל. "הרצל תפס את הקרקע כמשאב מאוד ייחודי. ברגע שאין לך הקרקע כמדינה אתה לא יכול לעשות דבר. גם המקרא הבין שהאדמה חייבת להיות קניין של הציבור ולא של האזרחים באופן פרטי. הרצל הבין לפני מאה שנה שיש ניגוד עניינים בין האינטרסים של הנדבנים לאלה של העם היהודי, והאמת היא ששום דבר מהותי לא השתנה גם בתקופתנו. מה היה קורה בתקופת העלייה הרוסית אם הקרקע הייתה שייכת לבעלי הון פרטיים? הרי היינו מושיבים את העולים על כידוני הספקולנטים. כל אחד היה מנסה לעשות עליהם קופה. הקבלנים לדוגמה היו מעכבים בניית דירות כדי להעלות מחירים בשעה של ביקוש גדול והעולים היו נותרים ללא קורת גג ומאבדים את כל כספם. קליטת עלייה, כמו כל תכלית לאומית אחרת, זקוקה לקרקע ציבורית. "כל מי שמגדיר את עצמו כציוני, שמאל כימין, מאמין בריבונות יהודית נצחית. יש ויכוחים על איך עושים את זה ואיפה עושים את זה, אבל בכל מקרה כדי שזה יתקיים העם זקוק לקרקע. אין שום דבר ציבורי שאפשר לעשות בלי קרקע. העברת קרקעות לרשות אנשים פרטיים משמעה העברה לידי בעלי ההון כמו שקורה בכל הפרטה. בסופו של דבר הנכסים תמיד זורמים לבעלי ההון. אסור לנו כעם לאפשר מצב שבו השליטה על המשאב היקר ביותר עוברת לידי גופים עסקיים". לטענת חברי המטה גם מבחינת המשפט הבינלאומי מדובר ברפורמה המסכנת את יסודותיה של מדינת ישראל. "האפשרות להעביר קרקע שהושגה במסגרת אקט מלחמתי לידי אנשים פרטיים שלא בחכירה שומטת את הבסיס המוסרי וממילא גם המשפטי מתחת רגלינו. כל עוד הקרקע נשארת בבעלות המדינה, הפליטים הפלשתינים עומדים בפני מדינת ישראל שיש לה חזקה מבחינת המשפט הבינלאומי. הבעיה תתחיל כאשר איש עסקים כמו תשובה יעמוד בפני אחמד כלשהו. "אנחנו צופים גל של תביעות שיגיע בעקבות ההעברה הזו. אי-אפשר להתנגד לזכות השיבה ובמקביל לייצר תביעות לכל הפליטים. כשהתפרק הגוש הקומוניסטי – החלו היורשים לחפש את הנכסים. גם היהודים שתבעו את נכסיהם המולאמים עד לא מזמן הסבירו שכל עוד המדינה הקומוניסטית החזיקה את הנכסים זה דבר אחד, אבל ברגע שהיא מוכרת אותם לאנשים פרטיים - היורש המקורי אינו פחות טוב מהאוליגרך החדש. "שאלנו שר בכיר המקורב לנתניהו איך יכול להיות שנתניהו, שמגיע מהמקום הלאומי, מקדם את העניין הזה. לא הייתה לו תשובה. הדבר היחיד שאנחנו אומרים לעצמנו הוא שמדובר באמונה עיוורת בשוק החופשי. אנחנו מעדיפים לקבל את ההנחה הזו ולא את ההנחה שמדובר בדיל שנתניהו סגר על כוס ויסקי עם חברים שלו. כנראה שהתפיסה של ביבי היא שהשוק החופשי חשוב יותר מהעניין הלאומי".