מפעל תעשיות אלקטרוכימיות נקלע לקשיים כבדים בתחילת שנות ה-2000 (ראו מסגרת), וביולי 2003 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה על הקפאת הליכים נגדו. לאחר שריפת ענק שפרצה במפעל באותה השנה, לא שב כבר המפעל לעבוד, ובמאי 2004 הוגשה לבית המשפט בקשת פירוק בגין חובות שצבר בסך כ-900 מיליון שקל - בעיקר לבנקים לאומי, הפועלים ודיסקונט. למנהלי הפירוק מונו שתי דמויות בולטות בעולם העסקים של ימינו: רו"ח גבי טרבלסי, שבין שלל עיסוקיו הוא נמנה עם בעלי קרן המנוף אוריגו; ועו"ד צוריאל לביא, שותף במשרד עורכי הדין ליפא, מאיר ושות' וכיום מבעלי קרן המנוף בראשית.
משך שנים עסקו טרבלסי ולביא במכירת נכסי המפעל שנותרו שוממים. לאחר פינוי מכלי החומרים המסוכנים מן המפעל וניקוי ראשוני של פני הקרקע, הם התפנו גם לשיווק שטח המפעל. החל ב-2006 פירסמו המפרקים כמה הזמנות לרכישה של שרידי המפעל וכן של הקרקע המשתרעת על פני 430 דונם של מפרץ ים. המפרקים ניהלו ארבעה סבבי משא-ומתן באותן שנים.
ואולם, העובדה כי הקרקע סובלת מזיהום תת-קרקעי חמור, לרבות חומרים מסוכנים כמו כספית וכימיקלים אחרים, הרתיעה רוכשים פוטנציאליים. בעיריית עכו שקלו לנכס את הקרקע ולממן את ניקוייה באמצעות שיווק משבצות קרקע ליזמי נדל"ן. ראש העירייה, שמעון לנקרי, אף דיבר על תוכניות העיר להפיכת האזור לטיילת ולהקמת שדרת מלונות. ואולם, תוכניות אלה נתקלו במציאות חדשה לאחר החלטת המועצה הארצית ביולי 2010.
לצורך יבוא הכימיקלים הדרושים למפעל ה-P.V.C הקימה תעשיות אלקטרוכימיות "נמל צף" - מעין מקשר ימי שאיפשר את הזרמת החומרים אל החוף ללא צורך לעגון בנמלי חיפה או אשדוד. תשתית המפרץ הטבעית, לצד תשתית המקשר הימי הבסיסית, הפכו את המתחם בין לילה ליעד אטרקטיבי עבור חברות הגז. לאחר שהתברר כי הלובי החקלאי והאזרחי של אזור חוף הכרמל לא יאפשר כנראה הקמת תחנת קליטת גז במקום, החלה כאמור מיד ההתעניינות במפרץ עכו.
אל מנהלי הפירוק פנתה בחלוף כמה שבועות קונטק מדיקל ויז'ן והביעה התעניינות ברכישת הקרקע. החברה הסכימה לרכוש את השטח במצבו הנוכחי, בידיעה שהוא מכיל חומרים מסוכנים ואף נגוע בזיהום תת-קרקעי - שניקויים עשוי להסתכם בעלות של כ-50 מיליון שקל. כמו-כן, הסכימה הרוכשת לאשר כי היא מודעת לכך שחלק מן השטח הופקע לטובת
רכבת ישראל - וכי השטח נושא בחובות עבר לעיריית עכו ולמינהל מקרקעי ישראל בהיקף של עשרות מיליוני שקלים.
עיון ברשם החברות גילה במפתיע כי ב-65% ממניות החברה מחזיקים עו"ד נחמה סנה ובעלה ניצן. סנה מכהנת זה כשנתיים כיו"ר דירקטוריון חברת חוצה ישראל הממשלתית. זאת, לאחר שב-2008 פרשה בתום ארבע שנות כהונה מתפקידה כיו"ר דירקטוריון חברת נתיבי גז (נתג"ז), החברה הממשלתית שאחראית על הקמת תשתית הולכת הגז הטבעי ביבשה.
סנה מחזיקה במשרד עורכי דין המתמחה בטיפול בענפי ההיי-טק וההון סיכון, ובמשך 15 שנה שימשה יועצת משפטית ומנהלת משאבי אנוש של קבוצת רד בינת. בענף האנרגיה הביעו לפיכך תמיהה, מדוע הביעה סנה עניין דווקא בחטיבת קרקע זו שבדרום עכו, ומנין תגייס את הסכום העצום - כ-110 מיליון שקל - הדרוש לרכישתה.
היות שבשבועות האחרונים נודע כי בכוונת נובל אנרג'י או דלק לרכוש חטיבת קרקע במפרץ עכו - היו שקשרו את סנה לכך, בטענה כי היא מתעתדת לכאורה לרכוש את הקרקע עבור חברות הגז. זאת, בהליך שקט, שלא יעורר הדים ציבוריים ומחאת תושבים.
מנגד, קיימת האפשרות כי מדובר במהלך יזמי-נדל"ני מצד קבוצת משקיעים, המבקשים למנף את הרכישה למרבה במחיר. לפי שעה, לא נמצאה לזיקה לחברות הגז עדות רשמית. ואולם, בא-כוחה של סנה בעסקה, עו"ד אמיר גודארד, הוא שותף במשרד רוזנברג, הכהן, גודארד ואפרת - המשרד המלווה את חברת נובל אנרג'י בישראל.