עו"ד צבי ילינק התבקש לאחרונה על-ידי ח"כ אורי אורבך לבחון את נושא שכר הלימוד בישיבות ובאולפנות. במסגרת עבודתו נפגש ילינק עם ראשי הרשתות ועם נציגי ההורים. "זו הייתה בדיקה ראשונית בלבד, ויש צורך לבחון את הדברים לעומק, אך ברור היטב כבר עכשיו שאין הצדקה לגביית הסכומים שנדרשים מההורים", פוסק ילינק, וממליץ להקים ועדת מומחים לא פוליטית ובלתי תלויה שתורכב מאנשי מקצוע המגיעים מחוץ למערכת. הוא כבר הספיק להיתקל במקרים רבים של חוסר שיתוף פעולה מצד המוסדות. "יש מחסום מפני חשיפת הנתונים", הוא אומר, "וזאת למרות הוראת משרד החינוך המחייבת את המוסדות להעביר להורים דוח כספי מדי שנה, הוראה שרבים מהם כלל אינם ממלאים". אשר לנתוני שכר הבכירים, "מצטיירת כאן תמונה מדאיגה. לא נראה לי סביר ששכרו של מנכ"ל ישיבה יעלה על שכרו של מנכ"ל משרד החינוך. לדעתי הפתח לקיומו של המצב הזה הוא היעדר השקיפות, וגם העובדה שמי שקובע את שכר הבכירים (באופן פורמלי, ר"ו) הם חברי ועד העמותה. אך השאלה המתבקשת היא: מהן אמות המידה שלהם?" כפתרון מציע ילינק שגורם חיצוני, דוגמת משרד החינוך, הוא שיקבע את גובה שכר הבכירים. לטענתו, גם על חלק מראשי המוסדות ששכרם נמוך לא בהכרח צריך לרחם. "ישנם מוסדות שבהם שכרו המדווח של ראש הישיבה נמוך מהשכר הממוצע במשק ואפילו מזה של העובדת הסוציאלית באותו מוסד. זהו נתון מתמיה שמעורר שאלות, המעלה את הצורך לבדוק האם ראש הישיבה מקבל משכורות נוספות מגופים אחרים".

לפני כשבועיים התכנסה ועדת-המשנה לענייני החמ"ד בוועדת החינוך של הכנסת, בראשות ח"כ זבולון אורלב, במטרה למנות ועדה שתבחן את סוגיית שכר הלימוד במוסדות האלה. התגובות מעורבות: לצד הורים המביעים חוסר אמון במערכת ומתייחסים בביטול להקמת ועדה ש"מסקנותיה כתובות מראש", לא מעט הורים תולים תקוות גדולות במהלך ומקווים שהוא יוביל להוזלה המיוחלת. אפשר לשער שהפסימיים והאופטימיים כאחד אינם יודעים שאין זו הפעם הראשונה שוועדה כזאת קמה. לפני כשבע שנים הקימה המפד"ל ועדה דומה מטעמה לאותה מטרה בדיוק. דוח ארוך ומפורט נכתב והמלצות רבות הוגשו. "אף המלצה של הוועדה לא יושמה", אומר ד"ר מתי דגן, לשעבר יו"ר מנהל החמ"ד, שעמד בראש הוועדה. "הצענו הצעות מעשיות", הוא מספר. "לבחון את המאזנים של כל מוסד ואת השכר, ולפרסם בציבור את רשימת המוסדות שגובים שכר לימוד מופרז ללא צורך. גילינו שהיו מקומות ששילמו משכורות כפולות, ונתנו (לבכירים) גם תנאים כמו דירה וארוחות ללא חשבון". בדוח הוועדה שהגיע לידינו מוצגת שורת המלצות שיכולות היו, לו יושמו, לשפר משמעותית את המצב הקיים ולהפחית את שכר הלימוד. בין ההמלצות: הקמת מרכז בקרה ארצי לחינוך הדתי שינפיק תו תקן למוסדות המנוהלים באופן תקין, ומנגד יפרסם את שמות המוסדות המתנהלים באופן בעייתי; דירוג מוסדות החינוך על-פי סוגיהם וקביעת סכומי מקסימום מותרים בגבייה לכל סוג, והגבלת שכר בכירים תוך הגדרה ברורה של אופן חישובו. בעניין זה נכתב בדוח: "היעדר סטנדרטים מוסכמים לגבי תנאי שכר עובדים... במוסדות החינוך התורני בפרט ובכלל המוסדות בארץ, משאיר פתח לא רצוי, העלול לאפשר ניצול כספי ציבור בכלל, וכספי הורים בפרט, שלא למטרות המוצהרות, ואף באופן בזבזני ובלתי יעיל". נושא נוסף שזכה להתייחסות הוועדה הוא השקיפות. בעניין זה הומלץ להחיל את חובת הצגת המחירים הקיימת לגבי כל מוצר המיועד לרכישה גם על תשלומי ההורים במוסדות החינוך: "כבר בעת פנייה או מודעה של מוסד על הזמנת התלמידים או פתיחת ההרשמה תהיה חובה לציין את גובה תשלומי ההורים, מנגנון ההנחות הנהוג במוסד ותיאור כללי של מטרת התשלום". אך נראה שהחלק המעניין עוד יותר בפעילותה של הוועדה טמון דווקא בדברים שלא נכתבו בדוח. "נושא שעלה לאורך כל הדיונים היה ההנחות שמעניק משרד האוצר באמצעות 'עליית הנוער'", מספר אחד מחברי הוועדה. "כשהוועדה הוקמה הוחלט להיזהר מלהזכיר את העלויות האמיתיות של החזקת התלמידים במוסדות, כי אם יראו שהעלויות לא גבוהות, האוצר יפחית את גובה ההנחות שניתנות לתמידים מעוטי יכולת. על-פי התחשיב שנקבע על-ידי ועדת לאור, תקצוב של תלמיד בפנימייה הזכאי לסיוע מהמדינה עומד על כ-24 אלף שקלים בשנה. לכן, גם אם העלות האמיתית עומדת למשל על 15 אלף שקלים, לא יַראו את זה כי באופן אוטומטי זה יגרום לאוצר להפחית כ-35 אחוז מהתקצוב". הפתרון לדעת אותו חבר ועדה הוא איגום משאבים. "מדוע לא מרכזים את כל נושא ההזנה תחת ספק אחד מרכזי שייתן מענה לכלל המוסדות? למה כל ישיבה וכל אולפנה צריכה להחזיק סוללה של בעלי תפקידים? מדוע אי-אפשר לרכז סמכויות, בעיקר ברשתות הגדולות? אם היו ממנים, למשל, חשב אחד לכל הרשת, היו חוסכים משכורות רבות ומפחיתים את העלויות בעשרות אחוזים". וכמי שכבר ישב בוועדה שבחנה את נושא שכר הלימוד הוא נשמע פסימי למדי עם הקמת הוועדה החדשה: "גם הפעם זה יהיה עוד עלה תאנה. יקימו ועדה כדי למשוך עוד קצת זמן ולהראות שכביכול בודקים את הדברים. אבל במבחן התוצאה, כמו בעבר, גם הפעם אני לא מאמין שתצא בשורה לציבור ההורים".

אף שמטרת הדיון בכנסת הייתה הקמת ועדה שתוביל להפחתת שכר הלימוד, היה מי שדווקא דיבר על העלאה: "טוב שהוועדה מתכנסת בעת הזאת", הכריז בדיון יעקב פרידמן, מנכ"ל רשת צביה, "משום שצריך להוסיף מרכיב נוסף לעלויות: התוכנית החדשה 'עוז לתמורה', שמשמעותה היא שעלויות השכר של הצוות החינוכי יעלו ב-40–50 אחוז ממש בטווח הקרוב. זה עול נוסף, שגם הוא יושת על ההורים, שכן התל"ן (תוכנית לימודים נוספת) יהיה יקר יותר. עלות השעה השבועית, שבעבר תומחרה ב-5,000 שקל, אמורה לפי התחשיבים החדשים להגיע בקרוב לכ-9,000. זה דבר שיחייב קיצוץ דרסטי בשעות הנוספות, או פתרון יצירתי אחר". דברים דומים אמר שם גם מנכ"ל רשת ישיבות בני עקיבא, אלחנן גלט. על-פי הרפורמה, שכר המורים אכן יעלה באופן ניכר, אך גם מספר שעות העבודה השבועיות שלהם יעלה מ-24 ל-40. תוספת 16 השעות תוקדש להוראה פרטנית ולעבודה תומכת-הוראה. על-רקע זה, במשרד החינוך דווקא סבורים ש'עוז לתמורה' יכולה לסייע בפתרון בעיית שכר הלימוד הגבוה. בכנס שקיים לפני כשבועיים המִנהל לחינוך דתי, בנוכחות 60 ראשי ישיבות ואולפנות, אמרה דסי בארי, המפקחת על בתי הספר העל-יסודיים הדתיים במשרד החינוך, כי "בטווח הארוך יש סיכוי שהתוכנית תוריד את שכר הלימוד בחינוך הדתי, שכן הרבה דברים שהחינוך הדתי ממילא עשה, כגון שעות פרטניות ושיחות אישיות, נכנסו למימון הכללי של משרד החינוך". גלט, לעומת זאת, סבור שהפתרון יכול להגיע דווקא מכיוונים אחרים: "יש צורך בהעמקת תקציבי המדינה שקוצצו בשנים האחרונות מצד אחד, ומצד שני, יש צורך בבחינת מגוון השירותים שהמוסדות מעניקים, תוך מתן אפשרות לקיצוץ חלק מהפעילויות החשובות בתחום הלימודי ובתחום החברתי. כשסדרי העדיפויות ייקבעו, אפשר יהיה להחליט על מה מוותרים ועל מה לא, כך שהמוסדות ימשיכו לתת את הפעולה החשובה שהם עושים לחברה הישראלית ולמדינת ישראל, אבל ההורים יוכלו לחיות עם התשלום, אם כי גם אחרי קיצוץ השעות הם ישלמו סכומים לא מבוטלים".

שלא כבתיכונים ממלכתיים חילוניים, שבהם נגבה תשלום מצומצם בעבור שירותים דוגמת סל תרבות, ביטוח תאונות אישיות וטיול שנתי, המגיע לכדי 1,500 שקלים בשנה, בחינוך הממלכתי-דתי נדרשים ההורים לשלם גם עבור 'תגבור לימודי יהדות'. זאת מכיוון שבמוסדות החינוך הדתיים שאינם ציבוריים, כמות השעות המוקדשות ללימודי יהדות גדולה יותר וגורמת להארכת יום הלימודים. בחוזר מנכ"ל משרד החינוך מוגבל הסכום שמוסד דתי רשאי לגבות בגין 'תגבור לימודי יהדות', והוא עומד על 5,000 שקל לשנה לתלמיד וכפוף לאישור מנהל החמ"ד. הגבייה בגין סעיף זה מותרת רק בתנאי שבאותו אזור רישום יש מוסד דתי נוסף שאינו מספק תגבור לימודי היהדות (דוגמת תיכון עירוני דתי), ובכך עומדת לפני ההורים האפשרות לבחור בחלופה זולה יותר. למרות ההנחיות, עדיין ישנם לא מעט אזורי רישום שבהם קיים מוסד מן הסוג היקר בלבד, וההורים נאלצים לשלוח את ילדיהם למוסדות פרטיים בעלויות גבוהות. בדיון שקיימה ועדת-המשנה לחינוך ממלכתי-דתי הודיעה המפקחת על החינוך העל-יסודי הדתי במשרד החינוך כי "משרד החינוך עסוק במיפוי המרחבים החינוכיים כדי לוודא שבכל מרחב חינוכי יש אופציה אחת שאיננה מתגברת תורנית ולכן גם איננה גובה תוספת. ואף על-פי כן זה פתרון חלקי ביותר, כי גם ההורים המעוניינים במוסד המתגבר תורנית מעוניינים ששכר הלימוד יהיה כזה שהם יוכלו לעמוד בו". על-פי הנוהל, בהיעדר חלופה ללא תגבור תורני באזור הרישום, רשאי ההורה לבקש ללמוד במוסד החינוכי ללא תשלום נוסף עבור התגבור. בדרך זו פעלה קבוצת הורים לתלמידות בחטיבת הביניים של האולפנה בקריית-ארבע. "החלטנו שמתוך 3,400 השקלים שהאולפנה דורשת, נשלם רק את הסכום המותר על-פי חוזר המנכ"ל, כ-1,200 שקל", מספרת ד', אחת האימהות מהקבוצה. "האולפנה היא בית ספר מהמעלה הראשונה ואנחנו אוהבים אותו, אבל יש לנו בעיה עם העובדה שלא ניתנה לנו האפשרות לבחור; מישהו שאל אותנו אם אנחנו בכלל רוצים את התגבור התורני, עם התשלום הכרוך בו?" ההורים פעלו באופן חד-צדדי, והדבר גרם מבוכה ותסכול בקרב הנהלת האולפנה. במכתב ששיגר הרב חיים זלינגר, ראש האולפנה, להורים האלה נאמר: "תשלומי ההורים לא היו מעולם שיקול בגידול בנותינו לתעודתן בשמחה, אך יש גבול ליכולת הנשיאה שלנו. אי-אפשר לבקש חינוך איכותי, כיתות קטנות... העצמה תורנית וחברתית... מבלי להיות שותפים בעול". הרב זלינגר קרא להורים לשקול את החלטתם מחדש, אך הם כנראה אינם מתכוונים לעשות זאת.

תגובות

תגובת מרכז ישיבות בני-עקיבא: בעשור האחרון מרכז ישיבות בני-עקיבא רשם גידול והצלחה בכל היבט שהוא, הן במספר המוסדות הנמנים על הרשת וכוללים כיום כ-70 מוסדות חינוך מרמת הגולן ועכו בצפון ועד אילת בדרום, והן להיקף התלמידים שעומד על כ-24,000 תלמידים. מעל לכל אלו עומדת ההצלחה החינוכית והערכית במרכז יב"ע, כאשר מוסדות הרשת מפארים את מדדי הזכאות והציונים בבגרויות מחד-גיסא ואת אחוזי הגיוס לצה"ל וליחידות המובחרות מאידך-גיסא. המצוינות הניהולית והחינוכית שיצרה לעצמה רשת ישיבות ואולפנות בנ"ע מביאה לכך שרשימת מוסדות חינוך נוספים ממשיכים ומבקשים להצטרף לרשת. חשוב לציין, שהיקף הפעילות הפיננסית של הרשת נאמד בכחצי מיליארד ש"ח ושכר הבכירים בישיבות בנ"ע נמוך בהשוואה לרשתות חינוך ארציות, ארגונים ומוסדות ציבור בעלי היקף פעילות דומה.

תגובת מוסדות 'אור-תורה סטון':

השכר הגבוה שמוזכר בכתבה הוא של ראש ישיבה גבוהה ולא ישיבה תיכונית. מדובר בראש ישיבה שפרש לגמלאות ושנת 2010 הייתה שנת עבודתו האחרונה ברשת. הסכום המדובר כולל גם כספים שמגיעים לו במסגרת תנאי פרישתו. [הערת המערכת: בשנת 2009 השכר הגבוה ביותר במוסדות 'אור-תורה סטון' עמד על 37,698 שקלים.]

תגובת מנכ"ל מוסדות המדרשייה:

תלוש השכר עבור תפקידי כמנהל בית הספר (חטיבה ותיכון) עומד על 27,000 ש"ח. סכום זה בהתאם למשולם למנהלי בית ספר עם שלושים שנות וותק, תואר ראשון בחינוך וקרימינולוגיה, תואר ראשון ושני במשפטים, רשיון עו"ד ויעוץ משפטי למוסדות המדרשייה.לפני כשלוש שנים הוטל עלי בנוסף תפקיד מנכ"ל מוסדות המדרשיה ואזי נוסף סך של 10,000 ש"ח עבור תפקיד זה. כמו-כן 2,000 ש"ח עבור הוצאות רכב ברכבי הפרטי. אין צורך להכביר במילים כי מילוי כל הנ"ל דורש עבודה יום וליל וכי עד לפני מספר שנים היה שכרי לפי דרוג הוראה ועמד על פחות מרבע מהשכר הנ"ל.

תגובת אולפנת אמנה:

מדובר במנהל ותיק ומנוסה שעובד למעלה מ-30 שנה באולפנה ותורם זה שנים להצלחת האולפנה הן בהיבט הפיזי והן בהישגים הלימודיים, שמשכורתו היא כ-25 אלף שקלים ולא כפי שנטען בכתבה. בנוסף הוא מקבל החזר הוצאות רכב (על סך 10,000 ש"ח לחודש) משום שאינו מקבל רכב מטעם העבודה.