פנינו לדובר צה"ל בבקשה לראיין את רמ"ח היסטוריה הנוכחי, פרופ' אלון קדיש. שם ביררו מהו הנושא, וכבר באותה שיחה הודיעו שנציג מטעם דובר צה"ל יימצא בהאזנה רציפה לראיון. כעבור יממה התבשרנו שאין אישור לראיין את רמ"ח היסטוריה בנושא יומני המלחמה.
כיוון שכך, נאלצנו לחפור מנהרה מתחת לרדאר של דובר צה"ל ולהסתדר בלעדיו. גורם בכיר בצה"ל העוסק בתיעוד ההיסטוריה הצבאית, אישר לנו שלא לייחוס כי מחלקת ההיסטוריה פנתה כמה פעמים במשך השנים לשרון כדי שישיב את שלקח ממלחמת יום הכיפורים. "הפניות נעשו אחת לכמה זמן, בהפרשים משתנים. זה נמשך עד קרוב לבחירתו לראשות הממשלה, ב-2001. אלא שהפניות שלנו לא הועילו. בסופו של דבר החומרים לא הגיעו לידינו".
איך אתה יודע שחסרים חומרים? אולי רדפתם אחרי משהו שלא קיים?
"כי כשאני משווה מול החומרים שיש לאוגדות אחרות ממלחמת יום הכיפורים, אני רואה יותר מדי חללי מידע בכל מה שקשור לאוגדה 143. זה לא יכול להיות מקרי. שלא יהיה ספק: לקיחת חומרים מסווגים מהצבא בידי מי שלא יהיה, זו עבירה חמורה על חוקי מטכ"ל".
אם גלעד שרון יחזיר היום את החומרים של אביו, זה יתרום משהו לחקר ההיסטוריה הצה"לית, או שעבר זמנו וקורבנו כבר לא כל כך חשוב?
"מה פתאום לא חשוב?! אנחנו זקוקים נואשות לכל החומרים של אוגדה 143 ממלחמת יום הכיפורים. אם גלעד שרון יחזיר חומרים כאלה, קודם כול אני אישית אנשק אותו, ואחר כך אתיישב למלא את כל החללים שקיימים במחקר ההיסטורי בגלל היעדרם".
אתה חושב שמשפחת שרון נרתעת מלהחזיר חומרים כאלה משום שהם יפגעו באריק?
"אני לא חושב שיש לה סיבה להירתע. פעם אולי היו שופטים את שרון לחומרה, למשל בגלל אי ציות שלו לפקודות; היום אני מאמין שיראו את זה בעין אחרת. אנחנו לא עוינים את שרון, נהפוך הוא. בסך הכול הוא ניהל נכון ובהצלחה את האוגדה שלו במלחמה. אין להם ממה לחשוש".
מה בעצם לקח עמו שרון לאחר מלחמת יום הכיפורים? עדות אחרת, מכיוון מפתיע, מלמדת שברשותו של האוגדונר-דאז נמצאו לא רק יומני המלחמה, אלא גם חומרי תיעוד אחרים.
מרית דנון הייתה מזכירתו של שרון בעת כהונתו כראש ממשלה. לפני שנתיים, לרגל פרישתה לגמלאות, סיפרה דנון בראיון ל
בן כספית מ'
מעריב' כי במשך חודשים היא סידרה את הארכיון הפרטי של שרון, ואגב כך נחשפה לחומרים מרתקים. כספית שאל אם היו שם גם קלטות הקשר של מלחמת יום הכיפורים, ודנון ענתה לו: "היו הרבה קלטות מהמלחמה ההיא. יש קלטת אחת שבה הוא מדבר באחד הימים הקשים של המלחמה עם שני המח"טים, אמנון רשף ו
חיים ארז, ואתה שומע את המהומה הנוראית מסביב ואת השקט שלו. ואני שמעתי את הקלטת הזו עשרות פעמים. אולי מאות".
כעת, בשיחה עם 'מקור ראשון', אומרת דנון שלא הובנה נכון: "מצאתי רק קלטת קשר אחת מתקופת מלחמת יום הכיפורים", היא מספרת וניכר בה שהיא מנסה שלא להסגיר את התרגשותה. היא מדברת באופן מדוד מאוד, שוקלת כל מילה. "וגם את הקלטת הזו קיבל שרון כמתנה מ'יד לשריון'", היא מוסיפה.
האם מצאת במהלך סידור הארכיון גם את יומני המלחמה?
"לא".
אחרים יודעים לספר שעוד לפני מלחמת יום הכיפורים נהג שרון לשמור אצלו חומרים צבאיים שמקומם ביחידות אחרות. "בשנת 66' היה אלוף שרון ראש מחלקת ההדרכה של צה"ל", מספר יצחקי. "הוא זימן אותי אליו ללשכתו, כי היו לו השגות על דבר מסוים שכתבתי עליו בהיותו מח"ט צנחנים. אל מול עיניי שרון הוציא חומרים מסווגים מתקופת פעולות התגמול בתחילת שנות ה-50, עבור דרך מבצע קדש ב-56' והלאה. הייתי בהלם מוחלט. בחיים לא ראיתי דבר כזה".
זה לא חוקי לשמור מסמכים צבאיים בלשכה של אלוף?
"חומרים היסטוריים?! חד-משמעית – לא! זה נוגד את פקודות מטכ"ל. המסמכים היו חייבים להישמר בארכיון של מחלקת ההיסטוריה. שנים רבות מאוחר יותר הוחלט שאחרי חקירת החומרים במחלקת ההיסטוריה, הם יועברו למשמרת בארכיון צה"ל. אבל שחומרים צבאיים היסטוריים יימצאו במקום אחר - זו הפרה של החוקים. עזוב את הנושא החוקי לרגע; נראה לך הגיוני שבארכיון מחלקת ההיסטוריה לא יהיו החומרים הדרמטיים שקשורים לקרב על המיתלה, ופתאום באקראי יתברר לי, המנהל של אותו ארכיון, שהחומרים הללו נמצאים בלשכה של
אריאל שרון, בלי שמישהו מאיתנו יודע מזה?!"