בשלב זה היה אמור אב בית הדין להבין לבד כי נראה שמישהו מסמן לו את הדרך החוצה, אבל הוא היה כנראה שקוע בעבודתו והתעלם מהסימנים המקדימים. שוחחנו עם מקורבים לו, הטוענים שהוא הקפיד לשמור על ריחוק מוחלט מהנציבות, למעט בענייני מנהלה. לדבריהם, אלפסי ניצלה לכאורה את המצב שבו תלרז נדרש לאישורה המיוחד פעם בשנתיים לצורך המשך העסקתו, והתנהלה מולו בסחבת לפני שהאריכה את כהונתו שוב בתחילת שנת 2010. הם מספרים כי אלפסי התחמקה ממנו בתואנות שונות, קבעה פגישות וביטלה אותן, פעם אפילו ברגע האחרון, כשרכבו כבר חנה בחניית משרד ראש הממשלה וכדומה. בנציבות מכחישים את הטענה.
עם זאת, הפיצוץ הגדול הגיע רק באוגוסט שעבר. זה קרה כשהנציבות הודיעה לתלרז כי ה' וא' (השמות המלאים שמורים במערכת), שתי עובדות מבית הדין בחיפה, טוענות כי הוא הטריד אותן מינית, ובמקביל וללא קשר כביכול הודיעו לו שהחליטו לא להאריך לו את חוזה ההעסקה ושעליו לפרוש לגמלאות.
בשלב מסוים אושפז אב בית הדין לתקופה ממושכת עקב סיבוך רפואי חמור, ובנציבות ניצלו את ההזדמנות והודיעו לכלי התקשורת כי סיים את עבודתו בעקבות התלונות על הטרדה מינית. בפרסום בעיתון 'ישראל היום' נכתב שמי שהחליט על הפסקת עבודתו של תלרז היה נציב שירות המדינה, עו"ד משה דיין. מעניין שאחרי שתלרז התאושש, הכחישה הנציבות את העובדה הזו.
התקשורת סערה באותם ימים. גורם בנציבות מסר לכתב מוטי גילת כי "לא מדובר בתלונה אחת, כי אם בתלונות של בחורות שונות המלמדות על דפוס ועל חומרת הפרשה". עם זאת, הביא גילת בשם דובר המקור כי "אין מדובר בעבירות של הטרדה מינית ואין מקום לחקירת מח"ש. עם זאת, לאור מכלול הנסיבות, הוחלט כי נכון יהיה להגיע עמו להסכמה על פרישתו, וכך אכן נעשה".
גם גיא פלג מחדשות ערוץ 2 דיווח כי "בנציבות שירות המדינה החליטו לבדוק לעומק את הטענות. בבדיקה השתתף נציב שירות המדינה עו"ד משה דיין, שנפגש עם כל אחת מהמזכירות". האומנם?
מקורביו של תלרז זועמים. הם טוענים בתוקף כי שום בירור לא נערך, שתלרז מעולם לא ראה את מכתבי התלונה של המתלוננות, שאיש מעולם לא ערך מולו בירור בעניין תוכנן של התלונות האמורות וכי את ה"סיכומים" על פרישתו מרצון הוא קיבל בכלל מהתקשורת. טענה נוספת של המקורבים היא שגם אילו היו מתקבלות תלונות ממשיות נגד תלרז, הרי שהגוף האמון על חקירתו של השופט אינו נציבות המדינה המופיעה מולו כתובעת בתיקים, אלא אך ורק הפרקליטות או המשטרה. את הנציבות הם מכנים בשם "מאורת נחשים", וטוענים שהריקבון שפשה בה עמוק ושזהו דפוס חוזר בקידום מקורבים. בנציבות דוחים את הדברים וטוענים שפרישתו של תלרז הייתה על דעתו ושהוא חתום על זיכרון דברים בנושא.
אגב, תוכנה של אחת התלונות לכאורה נגד תלרז הגיע לידי 'מקור ראשון'. אנו נמנעים מלפרסמה מאחר שאב בית הדין עצמו, כפי שהובהר לנו, מעולם לא ראה אותה. נציין רק כי מדובר בתלונה מוזרה המעוררת ספקות מבחינת ההיתכנות העובדתית שלה. עוד יש לבחון את טענת המקורות כי לאחר האירוע קיבלו שתי המתלוננות נגד תלרז העלאה בדרגה בהמלצתו של אורי כהן אצל אלפסי.
אגב, המעניין הוא שבנציבות טוענים היום שמעולם לא הוגשו נגד תלרז תלונות על הטרדה מינית. אך העובדה שכל כלי התקשורת סיקרו בהרחבה את הדחתו של תלרז על-רקע תלונות על הטרדה מינית, מבלי שמישהו בנציבות טרח להזים את השמועות בזמן אמת, מעלה תהיות לא פשוטות בנוגע לגרסת הנציבות.
|
|
|
|
|
"אורי כהן פנה אליי בנוגע לתיקים שהיו בשלבי הכרעת הדין, ואמר לי את המשפט הבא: 'אתה חייב להרשיע אותו עם אישומים כאלו'. הייתי בהלם מההתערבות הבוטה הזו. לאחר מכן התברר לי שהוא פשוט פרץ למסמכי התיקים דרך מערכת המחשוב של הנציבות, והוציא ללא סמכות והרשאה טיוטות של מסמכים שיפוטיים חסויים בשלבי הכנה" | |
|
|
|
אך מה שמעצים במיוחד את התהיות באשר למה שבאמת קרה בנציבות הם מכתבים ששלח המשפטן שמעון הלוי, שכיהן כמתמחה של יוסף תלרז. בקיץ האחרון שלפני פיטוריו ניהל האחרון כמה תיקים רגישים במיוחד, כמו תיק שעסק בתלונות על בכיר בשב"כ, תיק מוניר סלומון (שסוקר במוסף זה, 'הגנה מן הצדק' 764), תיק הרב משה גורליק מנהריה ועוד. על מה שהתנהל בתיקים רגישים כמו אלו אפשר ללמוד ממכתבו של הלוי ל משה דיין, נציב שירות המדינה.
במכתבו של הלוי נטען כי אורי כהן התערב לכאורה שלא כדין בתיקים פתוחים, שנידונו האחד בידי תלרז והאחר בידי שופטת נוספת, וניסה להשפיע באופן פסול לכאורה על הכרעת הדין בתיקים שלא הכיר ושלא היה מצוי בהם.
בשיחה עם 'מקור ראשון' מגולל המתמחה לשעבר את השתלשלות הדברים: "אורי כהן פנה אליי בנוגע לתיקים שהיו בשלבי הכרעת הדין, ואמר לי את המשפט הבא: 'אתה חייב להרשיע אותו עם אישומים כאלו'. הייתי בהלם מההתערבות הבוטה הזו. לאחר מכן התברר לי שהוא פשוט פרץ למסמכי התיקים דרך מערכת המחשוב של הנציבות, והוציא ללא סמכות והרשאה טיוטות של מסמכים שיפוטיים חסויים בשלבי הכנה, למרות שמדובר בתיקים שהוא לא ישב בהם כשופט ולא היה צריך להתערב בהם כלל. תוך דקות דיווחתי על כך ותיעדתי את אמירותיו של כהן. אני עדיין ממתין שגורמי החקירה יטפלו בתלונות אלו", הוא אומר.
"אחד התיקים הסתיים בזיכוי של הנאשם. השופטת בתיק ביקשה ממני להעביר את הכרעת הדין למזכירות שתעביר לצדדים, אך בבוקר למחרת המזכירה נכנסה אליי למשרד מבוהלת. היא סיפרה לי שאורי כהן זעם על הכרעת הדין, שבה נקבע בין השאר שלא היה מקום מלכתחילה להגיש את כתב האישום", מוסיף הלוי. "היא ציינה שכהן התפרץ עליה, שהיא הייתה במצוקה קשה ושהיא הצטערה מאוד שהעבירה את הכרעת הדין לצדדים. הנושא נבדק היטב ואורי כהן לא מצא כל הסבר להתפרצותו".
הלוי טוען שניגוד האינטרסים מובנה בתפקידו של כהן: "אורי כהן היה ונותר איש הנציבות, והנציבות לא מסתירה שלעתים יש לה אינטרסים להרשיע נאשמים מסוימים. עו"ד אורי כהן מעולם לא שם קו מפריד בין היותו איש הנציבות והתביעה לבין היותו שופט בתיקים נגד עובדי מדינה. בבוקר הוא שופט ובצהריים הוא בנציבות ב'פגישות עבודה' עם אלפסי. כאשר שופטים החליטו על זיכוי היה קשה לו לקבל את זה ברוח טובה", מסכם המתמחה לשעבר.
אורי כהן, אגב, מכחיש בתוקף את הדברים, וטוען כי מעולם לא ניסה להתערב בתיקים שלא טופלו על ידו.
מה לדעתך היה טיב היחס בין אורי כהן לבין עדנה אלפסי?
"עדנה אלפסי מהנציבות ואורי כהן מתואמים כל העת. עליי הופעלו לחצים דרך אנשיה ודרך הודעות מטרידות מאורי כהן, כדי שאבטל את התלונות על מעשיו. הנציב משה דיין העביר לטיפולה את התלונה שלי על מעשיו של אורי כהן כאיש הנציבות".
השאלה שנותרה פתוחה ושאותה ניסינו לברר עם הלוי היא מה לדעתו הייתה המוטיבציה של אורי כהן למהלך. הלוי טוען שאם תלרז היה פורש בדרך טבעית ולא בבושת פנים בעקבות התלונות, הרי שהוא היה מונע ככל הנראה את מינויו של כהן ליורשו בגלל התלונות שהוגשו על תפקודו.
בנוסף, טוען הלוי כי "לכהן לא היה סיכוי להתמנות לתפקיד לו היו עושים שימוש בשיטת הסניוריטי המקובלת, שכן ניצה אדן-ביוביץ' משמשת כממלאת-מקום אב בית הדין כבר יותר מ-12 שנים". לטענתו, עו"ד ביוביץ' היא "שופטת ותיקה ומוערכת בבית הדין, תושבת הרובע היהודי שמשפחתה מקורבת לרב אביגדור נבנצל, ושפסקי דינה זוכים להערכה רבה בערכאות המחוזי והעליון".
|
בפיטוריו של תלרז לא היה די, שכן עם כל הרצון הטוב של עדנה אלפסי - כמו גם של גורמים אחרים בנציבות החפצים בקידומו של כהן – לא ברור אם הם מוסמכים בחוק למנות את אב בית הדין למשמעת של הנציבות. מבחינה חוקית, מבנה בית הדין של הנציבות הוא כדלהלן: אב בית הדין של הנציבות מתמנה בידי שר המשפטים; ההרכבים יושבים בראשות אב בית הדין, משנהו, או משפטן מרשימה סגורה שהכין שר המשפטים. לצד אב בית הדין יושבים שני חברי מותב נוספים – האחד מהם מתמנה על-ידי נציבות שירות המדינה, ובדרך כלל מגיע מהסקטור הציבורי שאליו משתייך הנילון, והשני הוא מהסתדרות עובדי המדינה; כך נוצרת חלוקה משולשת – ראש הרכב מקצועי, נציג המעסיקה – מדינת ישראל, ונציג ארגון העובדים.
הבעייתיות הועלתה במכתב נוסף ששלח הלוי אל נציב שירות המדינה, עו"ד משה דיין. המכתב מציין כי מינויו של כהן לתפקיד אב בית הדין התבצע דרך מכרז שפרסמה נציבות שירות המדינה.
הטענות המרכזיות של הלוי הן באשר לתוכן המרכז, המצביעות על כך שמדובר במכרז תפור ובעייתי.
כך, לדוגמה, המכרז מגדיר בין תפקידיו של אב בית הדין את הדרישה "לבצע פעולות דומות לפי הצורך ולפי דרישת הממונה". על-פי החוק, אב בית הדין אמור להיות לחלוטין בלתי תלוי, ובוודאי שלא כפוף לממונה כלשהו. האם אין פה חשש שהנציבות מנסה להכפיף אליה מנהלית את אב בית הדין באופן שיוצר ניגוד עניינים בעייתי? מי ירצה להתמנות לתפקיד שופט ביודעו שעצמאותו השיפוטית לא תהיה מובטחת?
נקודה מעניינת נוספת היא שאב בית הדין הוא ברמה של שופט מחוזי, המשתכר בערך 30 אלף שקל בחודש. אך במכרז נכתב כי שכרו של אב בית הדין החדש יהיה על-פי דירוג המשפטנים בשירות המדינה, בדירוג שהוא נמוך משמעותית משכרו של שופט. עבור שופט מכהן מדובר בהרעה משמעותית בתנאים, ולכן ברור שאף מועמד ראוי לא יסכים להתמודד במכרז שפרסמה הנציבות. מצד שני, הלוי טוען כי היה ברור שאורי כהן, שכבר השתכר כשופט מחוזי על בסיס חוזה אישי בינו לבין הנציבות לא יסבול מהרעה בתנאיו, וששכרו צפוי רק לגדול עם מינויו לתפקיד המקביל לנשיא בית משפט מחוזי. האם אין הסעיף הקטן הזה עשוי להתפרש כקריצה לשופטים – אל תתמודדו על התפקיד?
בנציבות דוחים את הטענות נגד המכרז. הם מסבירים כי חברי ועדת המכרז שבחרו בכהן הם המשנה ליועמ"ש מייק בלאס, ראש מח"ש הקודם הרצל שבירו ושופטת בית המשפט השלום (בדימוס) עדנה בקנשטיין - שלושתם אינם חלק מנציבות המדינה, ולכן אין מקום להטלת דופי בהחלטתם למנות את כהן לתפקיד.
|
-
|
תגובת נציבות שירות המדינה
|
|
1. לעניין פרישתו של תל רז: התלונות היו בחשד להתנהגות שאינה הולמת. כמקובל במקרים כגון אלו, נערכה בדיקה ראשונית שכללה את גביית התלונות באופן אישי ומפורט מכל אחת מן העובדות. לאחר עיון בעדויות שנאספו, על דעת ממלא-מקום נציב שירות המדינה דאז ופרקליטות המדינה, נמצא כי אין המדובר בעבירות של הטרדה מינית והוחלט כי אין מקום לחקירת מח"ש. עם זאת, לאור מכלול הנסיבות, הוחלט כי יהיה נכון להגיע עם מר תל רז להסכמה על פרישתו ואכן כך נעשה. ההחלטה נעשתה, כאמור לעיל וכאמור בהערות לטיוטא, בתיאום ועל דעת פרקליטות המדינה.
2. לעניין מינויו של עו"ד כהן כממלא-מקום אב בית הדין: בגלל אילוצים ועומס בתיקים שבבית הדין למשמעת, עבר כהן עם התקן שלו. כל הליך המינוי בוצע על-פי חוק שירות המדינה (מינויים), על-פי הכללים הנהוגים, ועל דעת שר המשפטים.
3. לעניין הטענות של הלוי כנגד עו"ד אורי כהן: אורי כהן דוחה מכול וכול את הטענות של הלוי בדבר ניסיונות, כביכול, להתערב בתיקים שלא היו בטיפולו. לדבריו של כהן, בהשתלמות של משפטנים הוא הסב את תשומת לבו של הלוי לקיומה של תקנה מסוימת בחוק המשמעת, מתוך כוונה להדריכו, ומאז החל המתמחה לייחס לו באופן אובססיבי איומים שונים שאין להם כל אחיזה במציאות.
4. לאור העובדה שלא היה שום חומר ממשי בטענותיו הכלליות של הלוי במכתבו לנציב, ולאור גרסת הדיין אורי כהן – לא נמצאה כל הצדקה לנקוט בהליך כנגד כהן.
|
|
|
|
|
"186 עובדי הנציבות רועדים מפני אלפסי. הם יודעים שכל מה שתחליט, שכל מה שתעשה, היא תקבל גיבוי מוחלט מהבוס שלה - והיא עושה הרבה. כל 186 העובדים יודעים שאם לא ימצאו חן בעיני אלפסי, אין להם עתיד ואין להם קידום. כל מי שרוצה דרגה, רכב, או שיפור בפנסיה, צריך להתחנף לאלפסי. היא הקובעת" | |
|
|
|
לפי הטענות, המושכת הגדולה מאחורי הקלעים של ה נציבות היא עדנה אלפסי. ב-2006 פרסם מבקר המדינה דוח חמור על מינויה של אלפסי לתפקיד סמנכ"ל נציבות שירות המדינה למרות שאין באמתחתה שום השכלה אקדמית. מעט צבע לדמותה של הגברת ניתן לקבל מהדברים שכתב הפרשן נחמיה שטרסלר לאחר פרסום הדוח: "186 עובדי הנציבות רועדים מפני אלפסי. הם יודעים שכל מה שתחליט, שכל מה שתעשה, היא תקבל גיבוי מוחלט מהבוס שלה - והיא עושה הרבה. כל 186 העובדים יודעים שאם לא ימצאו חן בעיני אלפסי, אין להם עתיד ואין להם קידום. כל מי שרוצה דרגה, רכב, או שיפור בפנסיה, צריך להתחנף לאלפסי. היא הקובעת.
"העובדים אף יודעים שאם יעזו למתוח ביקורת על הנציבות - אלפסי תדע. יש מספיק מלשינים במסדרונות, והם ימצאו את עצמם די מהר בחוץ. 'אין ברירה, צריך ללקק לעדנה', אמר לי אתמול אחד העובדים הבכירים כאשר הוא מבכה מרה על שלטון הפחד וההתקרנפות, 'כולנו חבורה של שפנים, פחדנים, שהיו לחותמת גומי' (...) הדוח מציין שאלפסי סיימה תיכון מקצועי במגמת מזכירות, ואין לה השכלה אקדמית הדרושה למילוי תפקיד של סמנכ"ל למִנהל. אבל הדוח לא מציין תכונות אחרות שלה, שהן משלימות את החוסר שיש לנציב הולנדר שבאופי שלו הוא 'חנון', מרובע, שלא אוהב ללכלך את הידיים. אלפסי, לעומתו, היא 'חיית ג'ונגל' נבונה, שנוחתת תמיד על שתי הרגליים. היא בעלת קשרים במסדרונות השלטון, כך שכאשר שר מעוניין לקבל אישור להעסיק מזכירה נוספת או עוזר, הוא מצלצל לאלפסי - ועל פיה יקום דבר".
אגב, את גרסתו של הולנדר לטענה שנפוצה בתקשורת אז שמינויה של אלפסי לא היה על-רקע ענייני, מסר הנציב בעדות שאליה נדרש לתת בתיק מסוים. להלן הפרוטוקול.
בא-כוחו של התובע: "אתה מוכן להסביר לנו מה משמעות הקשר והיחסים בינך לבין גברת אלפסי?"
הולנדר: "יש לי רק דבר אחד לומר על המשפט הזה, שהוא מעורר בחילה ולא ראוי להתייחסות. לצערי הרב, הוא מצביע לאן התובע הגיע, ואני מוכרח לומר שאני לא פסיכולוג אלא משפטן, אך תשובה לשאלה שלך צריך להפנות לפסיכולוג ולא אליי. אין לי מה להוסיף מעבר לתשובתי".
בא כוח התובע: "האם יש קשרים מיוחדים, מעבר ליחסי עבודה, בינך לבין גברת אלפסי?"
הולנדר: "הגיעו מים עד נפש. אני חושב שהדברים מאוד בעייתיים. אני אדם נשוי, אב לארבעה ילדים וסב לחמישה נכדים. יש לי משפחה אוהבת. יש לי נישואים מאוד טובים שנים רבות, משפחה חמה ותומכת. גברת אלפסי נשואה ואם לשני בנים, יש לה נישואים טובים ומשפחה טובה ותומכת. הלינץ' התקשורתי הזה הוא דבר שלא הייתי מאמין שיתרחש. איני אדם צעיר. כל ימיי הייתי בשירות המדינה, ולא עשיתי לביתי. מילאתי תפקידים משפטיים, ומעולם לא הואשמתי במשהו. הדברים מעוררים דאגה.
"את גברת אלפסי אני מכיר שנים רבות, מהתקופה שעבדה במשרד האוצר. הייתי יועץ משפטי של הנציבות ושל יחידת הממונה על השכר. היו בינינו קשרי עבודה ומאוד הערכתי את כישוריה, כמו שהעריכו את כישוריה הממונים הקודמים שלה, החל מהשר מודעי ז"ל, יוסי קוצ'יק והממונים על השכר לדורותיהם. כולם גמרו עליה את ההלל. כשהגעתי לנציבות, הייתי צריך מישהו שיהיה עוזר בכל העבודה. זה גוף קשה, בעייתי ומורכב. היא באה לעזור לי, ועשתה עבודה יוצאת מן הכלל. קשרי העבודה שלנו מעולים, והיא יד ימיני. אני מעריך אותה, וקשה לי להסתדר בלעדיה".
בא כוח התובע: "האם נכון שהנהג שלך, לוקח את הבן של גברת אלפסי מהגן עם האוטו של הנציבות?"
הולנדר: "לא, לא שידוע לי. והילד הוא עוד מעט בגיל בר-מצווה, ובית הספר שלו נמצא במרחק הליכה מהבית, ומה גם שלגברת אלפסי יש מכונית משלה. לי לא ידוע על דבר כזה".
בא כוח התובע: "האם נוצרה משרה פיקטיבית עבור גברת אלפסי?"
הולנדר: "לא".
|
|