"מעגלים של שמים וארץ"
תערוכה רטרוספקטיבית של יצחק גרינפילד, אמן שיצירתו נפרשת על פני כמעט שישים שנה: מנעוריו ולימודים בניו-יורק, דרך עלייה לארץ והתפתחותו כצייר בקיבוץ ועד למעבר לעין כרם שבירושלים בה הוא חי ומצייר עד היום.
בתערוכה מוצגות כ-100 עבודות החל מתחילת שנות ה- 50 של המאה הקודמת ועד לעבודותיו בעת האחרונה. העבודות משקפות מעגלי יצירה רחבים העוסקים בנופי הארץ ואנשיה, בירושלים הארצית והשמיימית, בכתב העברי ובנושאים מכוננים בתרבות ובמסורת היהודית. גרינפילד עוסק בעקביות במתח שבין הפיגורטיבי למופשט, כשהוא יוצר מערך סימבוליסטי ייחודי ומתווה שפה חזותית הנשענת על איקונוגרפיה יהודית ומודרניסטית כאחד.
יצירתו יונקת ממקורות השראה רבים ומגוונים- אמנות המזרח הרחוק לצד ארכיאולוגיה מזרח-תיכונית; מודרניזם אירופאי ואקספרסיוניזם מופשט אמריקני לצד תנ"ך וקבלה. בד-בבד מושתתת עבודתו על חקירה ומיצוי מתמידים של האפשרויות הגלומות ברישום, בציור, בהדפס ובקולאז'. התערוכה חושפת התמודדות בלתי נלאית ויוצאת דופן של אמן עם היבטים רוחניים וחומריים באמנות.
- שיח גלריה עם האמן יצחק גרינפילד יתקיים ביום ראשון ה- 29 ליוני, 2008 בשעה 17:00
התערוכה מלווה בקטלוג
ארנון תוסיה כהן - מעבר למראה/צילום אוצרת: שפי בלייר
צילומיו של תוסייה-כהן נוצרו תוך המתנה וצפייה בנוסעים ברכבת העוצרת בתחנת הרכבת של האוניברסיטה בת"א. במשך חודשים ארוכים עקב מבעד למצלמתו אחר הנוסעים. דרך פעולתו, פשוטה וישירה; הוא אינו מכיר את מצולמיו ולא מאירם ומתקינם לצילום. נהפוך הוא, הם אינם מודעים לקיומו ולבטח שלא למצלמתו.
השקט והקשב המדיטטיווי מאפיינים עבודות אלו. הריכוז פנימה לתוך עצמן, לתוך גוף, חושף ברגישות יתרה אינטימיות נדירה החפה מכל מודעות מכוונת במרחב הציבורי. הפלישה למרחב הפרטי מתאפשרת ברעש המרחב הציבורי- תחנת רכבת. שם, בקרונות, ברחש הפלאפונים ובמלל אינסופי, במקום בו אתה צופה ונצפה, במקום בו הפרטיות מופקעת ממך, נחשף האינטימי ומקבל ייצוג.
תערוכה מס. 8 בסדרת נדבך 14, נועה נהרי Side Walk/מיצב אינטראקטיבי אוצרת: מאשה יוזפפולסקי
Side Walk, תערוכת היחיד הראשונה של נועה נהרי, ממשיכה את עיסוקה בסוגיית הזהות תוך חשיפת הסובייקט כפרגמנטרי. נהרי פועלת במסגרת מיצב אינטראקטיבי תלוי-מקום site-specific, המחבר בין מדיומים שונים- וידיאו, מערכת קול ופיסול הפועלים כחלל פיזי חווייתי, ובה בעת מהווים מרחב מטאפורי ומושגי, המקפל בתוכו את 'רוח הזמן'. כאשר מטא-נרטיבים חדלים לספק אופק יציב או אידיאולוגיה ברורה בשדה האסתטי, החברתי והפוליטי, אנו נידונים לדיסאוריינטציה מתמדת.
רצפת החלל במפלס התחתון של בית האמנים מכוסה בלבני בניין. הצופה החוצה את פתח הכניסה, מאבד באחת את יציבותו כאשר הוא מנסה לנוע על פני מצע הנדמה מוצק אך מתגלה כגמיש. שכבת ספוג מפרידה בין רצפת האבן לבין הלבנים. מכאן ואילך יפעיל הצופה את העבודה בטלטלה משעשעת כבמגרש משחקים ויתומרן אל מרחב אנומלי של תפישה ושל חישה. דימויי וידיאו וקול ברוח הניו-אייג' (המוקרנים במחזוריות ריטואלית) מנתבים את הצופה לקשב מוגבר ולערעור של מצב עניינים תקין.
הבלוק האפור, הנפוץ בתעשיית 'בניין הארץ', מהווה סימן היסטורי טעון בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלשתיני. הופעתו במיצב היא דו-משמעית: כסימן אלגי של קריסה במרחב הבוער של ירושלים, ובה בעת כאובייקט אמנות "דל", העובר התקה לכלי עליז ואירוני המשוחרר מכל פאתוס. נהרי מציעה את ה'משחק בשוליים' כמענה להיעדר האיזון ושיווי המשקל.