הדוח השנתי ללקויות למידה של אגודת ניצן (לקידום ילדים ובוגרים עם ליקויי למידה ו/או הפרעות קשב ו/או קשיי תפקוד והסתגלות), המתפרסם זו השנה הרביעית, מעלה על פני השטח בעיה מוכרת במערכת החינוך: אי כיבוד במלואן של ההתאמות המומלצות לתלמידים לקויי למידה בבתי הספר וכן אי כיבודן של ההמלצות לטיפול בתלמידים אלו.
הדוח מבוסס על סקר מקיף, של מכון המחקר סמית, בקרב הורים, שאבחנו את ילדיהם באגודת ניצן (המבצעת מידי שנה למעלה משליש מהאבחונים בארץ), לקראת יום ההתרמה המתקיים היום (יום ב') של אגודת ניצן וארגוני החרשים.
ראשית, מהן התאמות בדרכי היבחנות ומדוע חשוב שהן תכובדנה על-ידי בתי הספר? מסבירה דר' מלי דנינו, מנכ"לית אגודת ניצן: "בתום אבחון ממליץ המאבחן על התאמות לילד בהתאם לקשייו על-מנת שיוכל לעקפם ולבטא כראוי את יכולותיו בבית הספר. מתן התאמות שקולות למתן משקפיים לכבד הראייה, או למתן מכשיר שמיעה לכבד השמיעה. לדוגמה, תלמיד, לקוי למידה, שיכולתו המילולית גבוהה והוא שולט בחומר, יכול להצטיין במבחן בעל פה, בעוד בחינה בכתב – עלולה להכשילו. כל תלמיד זכאי לשוויון הזדמנויות על-מנת למצות את הפוטנציאל הלימודי שלו ולהצליח, ולכן כיבוד ההתאמות הוא הכרח".
לדבריה: "ההתאמות הבסיסיות והשכיחות הן: תוספת זמן בבחינות והתעלמות משגיאות כתיב. רשימת ההתאמות המורחבת כוללת גם: הקראת שאלון הבחינה, שימוש במילונית באנגלית, בחינה בעל פה, דף נוסחאות מורחב, שאלון מותאם לתלמיד והכתבת תשובות לבוחן נייטרלי".
מתוך הסקר, איזה אחוז מההתאמות המומלצות באבחונים מיושם?
- יישום מלא של ההתאמות: 35% בלבד מההורים מדווחים כי בית הספר מיישם באופן מלא את ההתאמות המומלצות לילד לקוי הלמידה. המצב החמור ביותר הוא בחטיבות הביניים. רק 22% מחטיבות הביניים מעניקות את מלוא ההתאמות לילדים, לעומת: 40% מבתי הספר היסודיים ו- 37% מהתיכוניים. - יישום חלקי של ההתאמות: 40% מבתי הספר מיישמים באופן חלקי בלבד את ההתאמות (36% - מבתי הספר היסודיים, 49% - מחטיבות הביניים ו- 43% מהתיכוניים). - התעלמות מוחלטת מההתאמות המומלצות: 14% מבתי הספר כלל אינם מיישמים את ההתאמות המומלצות על-ידי מאבחני לקויות הלמידה!
עפרה אלול, יו"ר אגודת ניצן אומרת: "מסתבר שלא די באבחונים. הורים צריכים להיאבק על מימוש זכויות הילדים מול בתי הספר ומול המורים. מניסיוננו למדנו כי ללא עזרת אנשי מקצוע, המנגישים להורים את המערכת הבית ספרית, לרוב, התלמידים לא יקבלו באופן מלא את ההתאמות המגיעות להם. חלק מהמורים, בעיקר בחטיבות הביניים, נוטים לחשוב שלא כדאי למהר ולתת התאמות כאשר בחינות הבגרות "רחוקות" וכי יש מקום להתמודד עם הקשיים בהשקעת מאמץ מצידו של התלמיד. לעובדה זו עלולה להיות השלכות מרחיקות לכת לגבי אותם תלמידים שחווים כישלון בלימודים ונמצאים אף בסכנת נשירה. בתי הספר חייבים לשנות גישה ולגלות סובלנות וגמישות לצרכי התלמידים עם ליקויי הלמידה, תחת פיקוח הדוק יותר של משרד החינוך".
ג.נקודה נוספת שמעלה הדוח מתייחסת לשאלה האם ההורים חושבים שיש באבחונים תועלת לילדים? 67% מההורים חושבים שהאבחוןהועיל.
- האבחון לא הועיל – 16% מההורים חושבים כך
יעילות האבחון:
סה"כ 73%
הועיל 67% 64% 69% 67%
לא הועיל 16% 23% 13% 11%
לא הביעו דעה 17% 13% 19% 22%
מקור: סקר מכון המחקר סמית.
מבין 67% מההורים, שדיווחו כי האבחון הועיל, 70% התייחסו לשיפור הישגי הילד/ה בבית הספר, 13% לכך שלילד/ה קל יותר ללמוד, אם כי ציוניו לא השתפרו, 28% התייחסו לשינויים חיוביים בהתנהגותו, 14% - לשיפור היחסים במשפחה והאווירה בבית ו- 10% ייחסו את תועלת האבחון לגורמים אחרים (בין היתר, להפחתת לחץ לפני מבחנים, להחלטה ליטול ריטלין, עלייה בסבלנות המורים כלפי התלמידים ועוד).