"כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא לאמור: מי יעלה לנו השמיימה וייקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה. ולא מעבר לים היא, לאמור: מי יעבור לנו אל עבר הים וייקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו" [דברים ל', י"א - י"ד].
ביאור הרמב"ם לפסוקים אלו מצוי בהלכות תלמוד תורה, פרק שלישי, בספר המדע מתוך סדרת "היד החזקה".
הרמב"ם מרבה שם בציטוט אמרות חז"ל בדבר חשיבות לימוד התורה, שכן התלמוד קודם למעשה, ואפילו אם המעשה מצווה הוא - יבדוק ויבחן שמא המצווה יכול שתיעשה על-ידי אחרים ואז לא יבטל תלמודו (ורק אם אי-אפשר שאותה מצווה תיעשה על-ידי אחרים, יפסיק תלמודו, יקיים המצווה ויחזור לתלמודו).
פירושו של הרמב"ם לפסוק הוא כך:
"כתוב בתורה: לא בשמים היא, ולא מעבר לים היא (דברים ל' י"ב - י"ג). 'לא בשמים היא' - לא בגסי הרוח היא מצויה, ולא במהלכי מעבר לים היא. לפיכך אמרו חכמים: לא כל המרבה בסחורה מחכים. וציוו חכמים: הווי ממעיט בעסק ועסוק בתורה".
הרב שמואל תנחום רובינשטין מפרש, לא מעבר לים - לא תמצא תלמוד תורה בתגרים היורדים באוניות סוחר, כי אלה רודפים אחר חיי רווחה ומותרות.
שכר תלמוד תורה הרבה מאוד, והוא כגודל הצער [ההשקעה] שבלימוד - "לפום צערא אגרא". עם זאת, אדם ילמד תורה גם מתוך מחסור, ולא על-מנת לקבל שכר [אלא לימוד תורה לשמה], אך אפשר שילמד כן כדי לקבל שכר [שלא לשמה], כי מתוך שלא לשמה - בא לשמה.
גם כאשר כתוב בתורה כי המצווה של תלמוד תורה היא שינון, הרי שינון זה עמוק הרבה מעבר למה שעלול להתפרש ולפי הרמב"ם בספר המצוות, מצוות עשה י"א [היא מצוות תלמוד תורה]:
"המצווה הי"א היא הציווי שנצטווינו ללמד חכמת התורה וללמדה - וזהו הנקרא: תלמוד תורה, והוא אמרו "ושיננתם לבניך".
לאמור, ושיננתם לבניך - אין פירושו חזור ושנה, אלא לימוד מעמיק של חוכמת התורה.
אכן חשיבות תלמוד תורה גדולה מכל עשייה אחרת, ועם זאת הרמב"ם מבהיר, שמא נטעה וננקוט בתלמוד תורה ללא דאגה לפרנסה אלא על חשבון הקהילייה כפי שנהוג בכמה מגזרים במקומותינו, הבהרה נוקבת וברורה:
"כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה - הרי זה חילל השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת".
לאמור, לימוד תורה אינו תחליף לפרנסה וידועה בעניין זה החלוקה הסכמטית של שעות היממה לפי הרמב"ם - 8 שעות שינה, 8 שעות לימוד תורה ו-8 שעות עבודה למען הפרנסה.
אף על-פי שהלימוד מטרתו מעשה, כלומר: תלמוד תורה בא על-מנת לדעת היאך לקיים את המצוות, יש לתלמוד תורה תכלית עצמאית, כפי שמבאר הרלב"ג:
לפי הרלב"ג, תלמוד תורה הוא בר חשיבות גדולה בפני עצמו, ולא רק כאמצעי לעשיית מצוות. את הפסוק "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" [דברים ה', א'] הוא מפרש כך:
"התועלת השלישי הוא במצוות. והוא להודיע שכל אדם מחויב ללמוד תורה. ואף על-פי שיוכל לעשות מצוותיה בזולת למידת התורה (מבלי ללמוד תורה - אב"ע), בשישאל זה ליודעי התורה. וזה למדנו מאמרו "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם", ולא אמר ולמדתם אותם למען תעשו אותם - אך הלמידה מצווה והמעשה מצווה. והיה זה כן, כי הלמידה מביאה לעמוד על כוונת התורה יותר מהמעשה. עם שהלמידה ימצא בה תועלת להביא אל המעשה. ולזה הוא מבואר שגדול שכר תלמוד תורה משכר עשיית מצווה מהמצוות".
אמנם יש והלמידה מביאה לידי הכרה בתורה וכפועל יוצא מכך גם לקיום המצוות, אך אין לפרש זאת כי קיום המצוות מהווה תכלית הלמידה. למרות שהלימוד מוביל אל המעשה, הלימוד אינו רק אמצעי וחשיבותו נפרדת מחשיבות המעשה ועולה עליה.
והרלב"ג לא מסתפק בדברים אלו ומביע דעה חשובה כי לא די בשאלת רב בכל דבר ועניין, פעולה המייתרת לימוד תורה ככל שנעתרים להוראות הרב. הוא מבהיר כי
חלה חובה ללמוד תורה, אף על-פי שאפשר לקיים את המצוות באמצעות שאלות ליודעי התורה. על-ידי פניות לרב ועשיית דברו, לא מקיימים את מצוות תלמוד תורה - אלא מקיימים רק את המצוות שבהוראת הרב באותו עניין.