הסתירה הזו שבין הקיום האנושי לבין רווחת בעלי-חיים נמצאת באיזון עדין שיש לקחתו בחשבון. מחד-גיסא, הצורך הברור להתייחס לבעלי החיים בחמלה מתוך ראייה אנושית, אם מותר להשתמש בביטוי. ומאידך-גיסא, התזונה האנושית שחלק נכבד ממנה מבוסס על בעלי-החיים והתוצרים המופקים מהם.
אפשר לראות כמובן דוגמאות לניצול וליחס מחפיר המעיד על האופי החזירי, שוב אם מותר להשתמש בביטוי - ויסלחו לי החזירים - אם זה בתנאי שיכון לא ראויים או ביצירת אווירת אימה בקרב בעלי-חיים, או ניצול יתר של דגת הים עד כדי איום על קיום הזנים הנידוגים, ואפשר לראות גם חקלאות חומלת המנסה, עם כל השימוש בבעלי-חיים, גם לתת להם את התנאים הטובים למחיה.
חשוב לזכור שהחקלאים הם בעצם אותה החוליה שבעבודה, מספקת את המזון לאנושות. לחשוב שניתן לחזור לקיום של מלקטים, זו אינה מחשבה ריאלית. כנראה שבשביל לקיים את האנושות, אנחנו זקוקים לחקלאים. לא נכון יהיה להאשים את החקלאים בעוולות היחס לבעלי-חיים כשכל האנושות סביב צורכת את עצמה לדעת. ברור שאנחנו, העולם המערבי השבע, אינו צורך בכדי להתקיים אלא רק בשביל לצרוך, ורק יבחן כל אחד את מלאי הבגדים שברשותו, או את מלאי הצעצועים שאיש אינו נוגע בהם - בכדי לראות עד כמה אנחנו מרחיקים לכת בחזירות. כזה הוא העולם הכלכלי-חברתי שאנחנו יוצרים.
אנו החקלאים עונים על הביקוש הזה מתוך רצון להתייעל ולהפיק את המרב מכל יחידת יצור, כי כך עובדת הכלכלה. כל זה הינו תהליך המנוגד לחמלה, גם זו האנושית שבה. מי שאינו עומד בקצב, נשחק בגלגלי הכלכלה ונזרק לשוליים. וגם כנגד בעלי-החיים שעל-מנת להצדיק את קיומם, עליהם לספק ולהפיק ביעילות גוברת והולכת.
לכן כשבאים אלינו, החקלאים, בדרישות של צדק וחמלה, שאינני נגדן כמובן, ראוי אולי לחברה ולכל הצדקנים הנוקטים בעמדה נגד החקלאים - שאינם אלא שליחי החברה - להציב מראה אל מול פני החברה, שכמו מכונה דמונית בולעת ללא כל היסוס כל מה שעומד בדרכה, ואיננה טורחת אף לנגב את השומן הניגר מזוויות פיה.
חמלה והתחשבות הינן רכיבים חשובים ודרושים, לכן חשוב ליישמן בכל רבדי החיים שלנו - בין אדם לחברו, בין מדינה לאזרח, כלפי ילדינו, כלפי הזקנים והחלשים שבינינו, וכמובן גם כלפי בעלי-החיים. יש לראות את המכלול.
אני יכול בלב שקט לקוות שכשם שאנחנו הרפתנים נוהגים בפרות שברשותנו, ומקדישים את מיטב עיתותינו לרווחתן, תיפתח גם החברה בכלל לזווית זו של אנושיות.