לכל קבוצה יש את הסלנג שלה, את השפה שלה. יש אתר בשם אלפבית שאיגד את הסלנג הכול כך נפוץ אצלנו וצירף משמעויות ופירושים משעשעים. הינה למשל אצל החילוניים, ברור שאם מישהו דתי פונה אליו בתואר "צדיק", הוא בעצם לא באמת מתכוון לזה, אלא רק פשוט מחפש מניין או התרמה. "אח שלי" זה כאילו חבר, אחד מהחבר'ה. אבל דווקא אלו שאני לא מכיר בכלל, פונים אליי בתואר של אח שלי. החברים שלי קוראים לי בשם.
אצל הדתיים "דתל"ש" משמעותו כינוי לדתי שחזר בשאלה. התהליך הוא כזה: בהתחלה הוא מתחיל להיעדר מהתפילות ומגיע רק לחלקן בתירוצים שונים ומשונים. פתאום הוא כבר לא אומר "בלי נדר", הוא מוריד את הכיפה ברגעים בעייתיים ושם בכיס, עד שיום אחד הוא שוכח אותה בבית מרוב הפעמים שהיא לא על הראש. "שבבניק" זה נער חרדי שרוב הזמן לא נמצא בישיבה אלא בתחנה המרכזית בתל אביב.
"פלורסנט" זה אחד שקולט לאט, אבל ממש לאט ובכמה שלבים איטיים ובטוחים. השלב הראשון הוא שלב השתיקה שמיד לאחריו נכנסים לשלב ה"סליחה, אמרת משהו". לאחר מכן יבוא שלב השתיקה שוב, ואז בדיוק ברגע שאתה חושב שהפלורסנט בחיים לא יבין, יגיע שלב ה"האאאההה".
"צרפוקאי", זה מרוקאי שבמקרה ההורים שלו עברו בטיסה מעל צרפת בדרך לישראל לפני 60 שנה ולכן החליט שהוא צרפתי.
כמורה, גיליתי למשל, שכמישהי נפגשת עם חברה שלה וצועקת לה "מכוערת" אז הכוונה היא שזו ממש חברה טובה שלה ואין מה לדאוג. כשרוצים לתאר בבית ספר מישהו שקצת איך לומר לא תקין בראש מכנים אותו "שבור" עם דגש ב-בית.
אני לא ממש מתחבר לכל הסלנגים אם כי יש כמה מוצלחים. אבל הסלנג הכי טוב שאני מאמץ הוא השימוש במילה "חופר". ככה מתארים היום התלמידים שני סוגים עיקריים של אנשים. את זה שמדבר ומדבר, ואת זה ששואל שאלה אחר שאלה בקצב של פרסומות בערוץ שניים.
בכל מקרה, הם על תקן ראש אגף החפירות המקביל לראש אגף החקירות במשטרה ויכולים לסייע רבות לחפירות הארכיאולוגיות, אך מעדיפים לחפור דווקא לנו.
כל השיחה כוללת וריאציות שונות של המשפט "...אז מה ניש/מה חוץ?/ מה אתה מספר?..." כמה שלא תנסה לרמוז לו שאתה עייף/ עסוק, הוא פשוט יודע את זה אבל לא אכפת לו. הוא רוצה לחפור. והחלק העצוב הוא שאתה יודע שברגע שאתה עונה לו שלושת רבעי מהחיים שלך מתבזבזים.
לא מזמן צעדתי עם אחד כזה. ניסיתי עוד להתחמק מזה אבל הוא התביית עליי כמו טיל טומוהוק. עשרים דקות של שאלה אחר שאלה מבלי לתת לי זמן לענות ולא שלא ניסיתי להלחם בגבורה אבל איך אפשר להתמודד מול שיחה של:
אני: הייתי באירוע אתמ...
חופר: איפה?
אני: בבאר ש...
חופר: איך האוכל?
אני: האוכ...
חופר: והשתייה?
כאן ניסיתי להחליף נושא ואולי להתמודד מולו
אני: השמש זורחת היום?
חופר: כמה מעלות היום?
אני: לא...
חופר: ומה יהי מחר?
אני: א...
חופר: ותגיד מאיפה החולצה?
אני: מהק...
חופר: קיבלת מילואים?
וככה עשרים דקות של שאלה אחרי שאלה עד שהחופר סיכם במשפט אחד את כל מהותו ואמר: אני יודע שאני חופר אבל לא אכפת לי - כזה אני. ואני אומר למה אני, למה?