מעצרו של ראש עיריית פתח תקוה הוארך: "חשד סביר שביצע העבירות". אני מקנא.
אני בהחלט מתחיל לפשפש במעשיי: "למה רק הם? למה אני לא?"
בהתחלה, נבהלנו: "איך ייתכן?"
אחר-כך תפסנו עצמנו: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר".
צעקנו: "מושחתים נמאסתם".
והם בשלהם... האמת? רק עד שהם נתפסים...
אחר-כך הם מורשעים בבית המשפט.
והולכים לכלא: שרים, ח"כים, בכירי הממשל, מי לא?!
אז נתפס עוד ראש עירייה שסרח. תראו לי פרצוף מופתע אחד במדינה?
הדבר מתחיל לחלחל בי, ומעלה בי יותר מתהייה אחת: "אולי אני לא בסדר?"
איך יכול להיות שראש הממשלה (הקודם... והקודם קודם...) חשודים בכל מיני האשמות, נשיא המדינה אשם באונס, שרים חשודים בעבירות פליליות, ח"כים מבזים את המושג "נבחרי העם" - ואפילו ראשי משרדים בכירים כמו, נניח, רשות המיסים של ישראל - סורחים?
אז אולי אנחנו לא בסדר?
אולי כל מי שמסתובב מחוץ לכתלי הכלא בישראל, דפוק בשכל?
איך אתם רוצים שהנוער שלנו יגדל? על ברכי המנהיגים?
אני נחרד מהמחשבה שהייתי חס וחלילה גדל בתקופה כזו... אבוי לי ולנשמתי.
אבל למה להיות אנוכי?
מה עם ילדינו? מה עם נכדינו? מה עם נינינו? מה עם ניצנינו...
חחחח, טוב בואו נירגע... מי יכול להגיע לגילאים כאלה עם כל-כך הרבה חרפה, אשפה, תרבות רעה, וזילות החוק הנזרקת עלינו ממרומי ה"מנהיגות הישראלית"?