המשורר אבנר טריינין הלך השבוע לעולמו. הרצל חקק יושב-ראש אגודת הסופרים העברים נשא דברי הספד. להלן קטע מדברי ההספד: אנו נפרדים מאיש רוח יקר, מסופר גדול, שלרבים מאתנו היה חבר, יוצר שהיה מעצב נתיב ייחודי, יוצר שהיה ממעצבי העברית החדשה - משורר שהיה לרבים מורה דרך. אנו נפרדים היום מאבנר טרייניין - אבל יצירתו ורוחו ימשיכו לשרות ולחיות בקריית הספר העברית, ימשיכו להדהד בערבי ספרות, בשיעורים לספרות - ובכל מחוז שבו מתענגים על ספריו ועל דברי ההגות שלו.
אבנר טריינין ידע לחבר בין כל העולמות - הן עולם החומר, הריאליה והכימיה - והן עולם הרוח והספרות. יש ביצירתו של אבנר טריינין שילוב מיוחד בין מדיות שונות - חיבור בין מודרנה לעולם התרבות היהודי, שילוב בין רובדי לשון - וכל אלה יוותרו נדבך חשוב בעיצוב זהותנו.
דוגמה לחיבור המיוחד בשירתו - נמצא בשירו הידוע "פרקי אבות" . מצד אחד מתאר השיר קשר לאביו של המשורר, כדרך לשאוב ממנו לקח של חיים, בחינת 'שאל אביך ויגדך' - ומצד שני יש כאן זיקה למשנתם של חכמינו - כעין דיאלוג עם מסכת פרקי אבות.
בשיר נפלא זה כמו בשירים אחרים - אנו רואים את המזיגה המיוחדת של גוני העברית, של חלקים שונים מן העולם שלנו - מצד אחד רואים את העולם המדעי והמחשבתי שאבנר טריינין היה חלק בלתי נפרד ממנו - ומצד שני רואים את היניקה מן המקורות. המדע נוצק לכלים הישנים ואנו מוארים מן התמהיל החדש.
אבנר טריינין שורר את ההוויה הישראלית ואת העבר של העם - ונגע בטראומה של השואה. בשירו "כתונת איש המחנות" ניסה לתאר מזווית מיוחדת את התופת של השואה - והכותונת שהייתה כתונת של נבחר הופכת לכתונת של גורל טרגי, כתונת סמלית.
בשיר אחר על השואה 'חזרה לאושביץ' - כתב: זָכַרְתִּי רַק אֶחָת: /שִׁקְשׁוּק הַגַּלְגַּלִּים,/ פַּסֵּי-בַּרְזֶל מְמֹרָטִים,- מְמֹרָטִים, מְמֹרָטִים.../ יָדַעְתִּי רַק אֶחָת: לֹא אָמוּת- עַד שׁוּב אֶרְאֵם: שְׁקֵטִים, חֲלוּדִים, מַעֲשִׂיבִים, מַעֲשִׂיבִים...
בשירים רבים אנו רואים, עד כמה ניסה להתחבר למכלול חייו וחיינו, עד כמה ניסה ללקט שברי זיכרונות כדי להבין את תמונת ההוויה שלנו, את תמונת חייו. המשורר חש, שהשבר נורא -וכך כתב - "...מתחוור יותר ויותר/שדבר לדבר אינו מתחבר, כי מה שמתחבר זה מה שחסר...".
כאן בבית העלמין, כשכל תמונות החיים רצות - אביא כמה שורות שלו על דרך הראייה הרוחנית שלו, הנה ציטוט: "מיום ליום אני רואה/ רק את שאני רוצה לראות, אם לא בעיניי אז בעיני רוחי,/ אני מוקף בדברים שהקפתי את עצמי,/ אשר אגרתי בימים בהם אהבתי לראות/ את מראה הבוקר מביט בחלון" - שורות מתוך השיר - 'שנקשרה נפשי".
אבנר טריינין נלקח מאתנו, אבל האור שלו ימשיך להאיר את התרבות העברית - ויצירותיו שידעו לנהל דיאלוג עם הספרות העברית - ימשיכו בדו שיח מתמיד עם הספרות שתיווצר כאן. אגודת הסופרים העברים מרכינה ראש - נפרדת ממשורר וחבר יקר. יהי זכרו ברוך.