זמם (בניין פעל/קל) - פירושו חשב להרע, התנכל.
במישור המשפטי - העיד עדות שקר על-מנת להרשיע את חברו.
שורש המילה הוא: זממ.
מאותו השורש אך בבניין הפעיל - מגיעה המילה: הזם (ה' ו-ז' שרויות), ופירושו הוא: הוכיח כי העד הוא זומם, גילה את שקרו של העד על-ידי שהוכיח כי באותה שעה שעליה העיד אותו עד - היה הוא עצמו במקום אחר ולכן דבריו אינם מתיישבים עם המציאות (על-פי אבן-שושן).
בעוד שהמילה זמם (מבניין קל) היא פעולה שלילית, המילה הזם (מבניין הפעיל) היא פעולה חיובית המתארת סיכול הרשעה של נאשם אשר זממו נגדו וכרו בור להפילו לתוכו על לא עוול בכפו.
נדיר שמאותו השורש - יוצאות מילה והיפוכה, שכן בדרך כלל בניין הפעיל הוא נותר "בצד" של בניין קל, ו"
מפעיל" אותו, כמו - "סבר - הסביר", "שמע - השמיע", "הלך - הוליך", וכיוצא בזה.
מכאן גם הביטוי המשפטי "תצהיר הזמה", שעניינו תצהיר הבא לסתור דברי מישהו (בייחוד: עד), ולהוכיח כי שיקר בעדותו.
עינינו הרואות כי הזמה = גילוי שקריו של הזומם וסיכול כוונתו לעוות דין.
מאותו השורש [זממ] - יוצאים שניים מנוגדים:
א. הזומם רעה על חברו.
ב. הבא להוכיח כי חברו זמם ושיקר בעדותו.
אלו הניגודים הנאים שבשפתנו.