מי, באמת, המציא את הרדיו?

ניקולא טסלה נולד בשנת 1856 להורים סרביים בעיירה סמיליאן שבקרואטיה. שנות ילדותו עברו עליו בהונגריה ובאוסטריה. עדויות אחדות מימי ילדותו מספרות כי בהיותו בן חמש שנים בלבד, בנה בכוחות עצמו גלגל משוטים שהסתובב במים זורמים. בהיותו בן 26 עלה במוחו הרעיון שהוביל להמצאה הגדולה והעיקרית שלו: מנוע השראה חשמלי. זהו מנוע שמבוסס על זרם חילופין, ועל העיקרון שלפיו מזינים מערכת סלילים סטטית) יציבה, (וכתוצאה מכך, עקב השראה אלקטרומגנטית, נוצרים מתח חשמלי ובעקבותיו זרם חשמלי במערכת סלילים סמוכה, הנעה ביחס למערכת היציבה הראשונה. רוב המנועים החשמליים המשמשים בימינו, הם מנועי השראה. הוא למד מתמטיקה ופיסיקה בבית-הספר הפוליטכני בגרץ, ופילוסופיה באוניברסיטת פראג. לאחר מכן עבד במחלקה להנדסת חשמל של משרד שירותי הטלגרף הממשלתי האוסטרי. משם עבר לעבוד בתפקיד דומה בהונגריה ובצרפת. זמן קצר עבד בשלוחה הפריסאית של חברת אדיסון, ולאחר מכן, בשנת 1884, הזמין אותו אדיסון לארה"ב. במשך כשנה עבד בשביל אדיסון בניו-יורק, ואז נפרדו דרכיהם של שני הממציאים. הסיפור המקובל על הריב ביניהם, אומר שאדיסון הבטיח 50,000 דולר למי שישיג שיפור משמעותי ביעילות הגנרטור החשמלי שהמציא. טסלה עשה זאת, אבל כשבא וביקש את פרס 50,000 הדולר, ענה לו אדיסון ואמר: "טסלה, טסלה, אתה לא מבין את חוש ההומור שלנו, האמריקנים". טסלה הזועם קם ועזב את בית החרושת להמצאות של אדיסון. הממציא הסרבי הצעיר משך את תשומת לבו של ממציא-תעשיין אמריקני אחר, ג'ורג' וסטינגהאוז, שחיפש אז דרכים לחדור לשוק המוצרים החשמליים שנשלט כמעט לחלוטין בידי אדיסון. במה שקשור לחשמל, לטסלה היו רעיונות שונים לחלוטין מאלה של מעסיקו הראשון. הפעלת והעברת כוח חשמלי יכולה להיעשות בשתי דרכים: זרם ישר או זרם חילופין. אדיסון השתמש בזרם ישר. הוא גם רשם פטנטים על רוב השימושים שהיו ידועים אז לזרם חשמלי ישר. בתחום הזה, לא היה כמעט שום סיכוי לחברה שהייתה מנסה להתחרות בו. אבל טסלה הציע לוסטינגהאוז לפתח שיטת פעולה וקו מוצרים חדש, על בסיס הטכנולוגיה האלטרנטיבית: זרם חילופין. סיפור המאבק בין שתי השיטות הוא אחת מהסאגות המפורסמות ביותר בדברי ימי המדע המודרני. אדיסון, שביקש להבהיל את הציבור ולהפחידו מפני הסכנות הגלומות בשימוש בזרם חילופין, הרחיק לכת עד כדי כך שהמליץ להשתמש בזרם חילופין להפעלת הכיסא החשמלי הראשון שהותקן והופעל בניו-יורק (כפי שאכן נעשה). ברוב טובו הוא גם הציע שתהליך ההוצאה להורג בכיסא חשמלי, ייקרא על-שמו של מתחרהו. כדי להזים את טיעוני הבטיחות של אדיסון, הזמין טסלה עיתונאים למעבדתו, והראה להם כיצד הוא מאיר בזרם חילופין שעובר דרך גופו שלו, נורות חשמל האחוזות בידיו החשופות. בסופו של דבר ניצח טסלה, וכיום, כל מערכות ורשתות החשמל הגדולות בעולם מבוססות על זרם החילופין "של טסלה". זרם ישר משמש כיום בעיקר להפעלת מכשירים אלקטרוניים קטנים, הכוללים בתוכם "מיישר זרם" - מתקן שמאפשר להם לינוק אנרגיה מהרשת הסטנדרטית המספקת זרם חילופין. 50 אלף הדולרים שאדיסון ניסה לחסוך על הפרס שהגיע לטסלה, עלו לו בסופו של דבר, במחיר הקופה כולה. וסטינגהאוז וטסלה התקינו את המערכת המסחרית הראשונה שלהם בשנת 1891 בעיר המכרות הקטנה טלוריד, שבקולוראדו. המערכת סיפקה כוח חשמלי למערכת התאורה העירונית, ולהפעלת מכונות במכרה הסמוך. מאוחר יותר התחרו השניים באדיסון, במכרז להארת ולהפעלת הציוד החשמלי בתערוכה הבינלאומית הגדולה שהתקיימה בשנת 1893 בשיקאגו. הם זכו, ומרגע זה ואילך היה העולם מונח בכף ידם. טסלה עצמו הופיע בתערוכה בשיקאגו, הרצה על המצאותיו והדגים - באמצעות ביצת מתכת שהזדקפה והסתחררה כשהושמה במרכז שדה מגנטי - את עקרונות פעולתו של מנוע ההשראה החשמלי המונע בזרם חילופין.

אחרי התערוכה פיקח טסלה על התקנת הגנרטור הראשון "שלו" בתחנת הכוח החשמלית ליד מפלי הניאגרה. זו הייתה תחנת הכוח המסחרית האמיתית הראשונה בעולם. כיום מציין את מקומה - באי העזים שמצוי על הגבול בין ארה"ב לקנדה ליד מפלי הניאגרה - פסל של טסלה. התחנה הזאת הייתה גם העבודה האחרונה שטסלה השלים. אחרי שבנה את התחנה הזאת, הוא המשיך להעלות במוחו רעיונות שונים, אבל לא הצליח - או לא טרח - לממש אף אחד מהם. בשלב הזה של חייו, היה הממציא הגדול שטוף בשיגעון לדבר אחד: פיתוח יכולת להעברת אנרגיה חשמלית בדרך האוויר, ללא כבלים. רעיון נוסף שלו: הארה חשמלית של הסטרטוספירה, כך שהלילות, בכל מקום בעולם, יוארו באור בהיר כאור השמש. בנסותו לממש את הרעיונות האלה, החל לבנות סלילי טסלה גדולים יותר ויותר. סליל טסלה הוא מעין שנאי חשמלי היוצר מתחים חשמליים גבוהים, וגורם להתפרקותם בברק חשמלי. בשנת 1899 הפעיל טסלה במעבדתו בקולורדו ספרינגס, סליל טסלה בקוטר 18 מטרים. צריכת החשמל של המתקן הזה הייתה כה גדולה, עד שבערב אחד הוא גרם לשריפת הגנרטור הראשי שסיפק כוח חשמלי לעיר כולה. לפי סיפורים אחדים, בעקבות האירוע הזה גורש הממציא מהעיר, על-ידי תושבים זועמים. כיום פועל במקום מוזאון טסלה למדע ולטכנולוגיה. המבצע הגדול האחרון שלו, היה בניית מגדל מתכת בלונג-איילנד, ניו-יורק. בניית המגדל נמשכה שנתיים, מ-1901 עד 1903. גובהו הגיע ל-60 מטרים ובראשו התנוססה כיפת מתכת מסתורית. לפי שמועות שרווחו באותו זמן, המגדל נועד להיות חלק ממערכת כל-עולמית לשידור אנרגיה חשמלית באוויר, ובתוכו נבנה סליל טסלה ענקי, גדול בהרבה מזה שנבנה בקולורדו ספרינגס. כדי לממן את בניית המתקן, מישכן טסלה את רוב הפטנטים שלו לטובת הבנקאי ג'יי-פי מורגן. אבל המתקן לא הושלם מעולם, ובשנת 1917 נהרס. בשנות מלחמת העולם השנייה העלה טסלה כמה רעיונות שביססו את תדמיתו התמהונית. בין היתר הציע לפתח נשק "קרני מוות" נגד טנקים, מטוסים וצוללות - רעיון ששוכלל כמה עשרות שנים מאוחר יותר, על-ידי מתכנני "תוכנית ההגנה האסטרטגית" שנודעה בכינוי "מלחמת הכוכבים" ושלא מומשה בסופו של דבר. בהזדמנויות אחרות הציע לראשי מערך המודיעין של בעלות הברית, לפתח מתקנים שיצלמו את מחשבותיהם של מצביאי האויב, על גבי פילם רגיל. הוא גם התנגד לרעיונות תורת היחסות של אלברט איינשטיין, והגן בלהט על הפיסיקה של אייזיק ניוטון. טסלה היה שטוף בפחדים ובאמונות בכוחות נסתרים. הוא האמין שחיידקים אורבים לו בכל פינה, הקפיד על ניקיון באופן אובססיבי, ומעולם לא נגע בשיערו של אדם אחר. הוא פחד מעצמים עגולים, ובמיוחד מתליונים עגולים שנישאו על חזות נשיים. הוא לא היה מסוגל להתחיל לאכול לפני שספר בקפדנות את מספרן של פיסות המזון שהונחו על צלחתו. הוא העדיף שכל דבר - כל הדברים שבעולם - יופיעו לפניו בשלשות. בשבתו לאכול במלון וולדורף אסטוריה בניו-יורק, למשל, נהג לצחצח את הסכום שהוגש לו) כהגנה מפני חיידקים (בשמונה-עשרה מפיות בדיוק שסודרו לפניו בשש שלשות). בשנת 1890 פיתח כמעט את כל המרכיבים שהיו דרושים להמצאת הרדיו, אבל אז איבד עניין בתחום, השאיר את השטח לג'וליאלמו מרקוני. כל השאר כתוב בספרי ההיסטוריה. ההחמצה הזאת ליוותה אותו כל חייו. בתקופות שונות ניסה להמשיך ולפתח רדיו משלו. צפצופים ש"קלט" במשדר שניסה לפתח, גרמו לו להאמין שיצר תקשורת עם תושבי כוכב-הלכת מאדים.

על-פי עדותו שלו, המצאותיו השונות "נפלו עליו משמיים". כך למשל, סיפר שלצורך המצאת מנוע ההשראה החשמלי (הנחשב להמצאתו הגדולה ביותר), לא נזקק לשום שרטוטים או דגמים. המנוע התגלה לו בשלמותו, בעת שטייל עם ידיד בגן ציבורי בבודפשט. הוא האמין בכל מאודו בכוחותיו הנסתרים שאיפשרו לו, בין היתר, לחשוף מזימות ולחזות את העתיד. במקרה אחד טען שבאמצעות חלום שבו ראה ענן ועליו מלאכים המתרחק ממנו לאטו, חזה מראש את מות אמו. במקרה אחר עיכב באמתלות שונות, חבורת ידידים שבאו לבקרו בביתו בניו-יורק. כתוצאה מכך, איחרו החברים לרכבת שהייתה אמורה להסיע אותם בחזרה לבתיהם. אותה רכבת הייתה מעורבת בתאונה קשה, ורבים מנוסעיה נהרגו ונפצעו. מאוחר יותר טען טסלה שחזה את האסון, ועיכב את חבריו כדי להצילם. כל המבצעים הכושלים והעיסוקים והמנהגים הסהרוריים האלה, רוששו אותו. הממציא שהיה מיליונר בשנת 1890, שניצח את אדיסון והשליט את שיטתו לאספקת כוח חשמלי בכל העולם, מת בסופו של דבר, בשנת 1943, כמעט בחוסר כל, רחוק מהקהילה המדעית. לאחר מותו, מספרים מעריציו העכשוויים, פשטו סוכני האף-בי-אי על ביתו והחרימו מספר מתקנים סודיים שהוחזקו בו. לפי גרסה אחת לפחות, אחד מהמכשירים המוחרמים האלה לא היה אלא מכונת זמן.