כחמישים וחמש שנה לאחר מכן, בהשפעה ברורה של כתביו של אל-כואכבי, נוקט הסופר הסורי החשוב זַכַּרִיַא תַאמֵר סגנון כתיבה דומה בסיפוריו הקצרים, בהם הוא מבקר את השלטון הסורי בלשון מושחזת, חריפה ובוטה, אלגורית ומטפורית, צינית ומאיימת. תאמר, יליד דמשק, החל לפרסם את הגותו בסוף שנות החמישים, ועד מהרה התגלה כאחד ממעצבי נרטיב ספרותי-אינטלקטואלי ביקורתי חדשני במסגרת סוגת הסיפור הקצר, שעד לאמצע המאה העשרים טרם התגבשה בסוריה. כתיבתו נתנה אפשרות ביטוי ל"קולות השוליים" בחברה הסורית והערבית והציגה אותם כבעלי עוצמה וכמי שמצליחים לאתר את נקודות התורפה של אלה הנראים, לכאורה, חזקים.
בכתיבתו נוקט תאמר לשון ביקורתית חריפה כנגד המשטרים בארצות ערב בכלל ובסוריה בפרט, וקורא להקמתה של חברה שמקדשת את זכויות האדם, ובראשן -
חופש הביטוי. בסיפוריו תאמר מתאר את עוצמת הרעב שבו שרויה החברה הערבית, ובהשאלה - המחסור במשאבים ערכיים והגבלת החשיבה, מה שהופך את אזרחי המדינה ליצורים דמויי אדם בצורתם החיצונית, אך נטולי מהות אנושית אינטלקטואלית פנימית.
בסיפור "הנמרים ביום העשירי" (1978), כשם קובץ סיפוריו החמישי, שהפך אותו לסופר קאנוני מוערך בכל העולם הערבי, מוצג תהליך אילופו של הנמר על-ידי השלטון המדכא, המיוצג על-ידי דמות המאלף, במשך עשרה ימים. במהלכו של תהליך אכזרי זה, הנמר מושפל ונאלץ ליילל כמו חתול, לנעור כמו חמור וללחך עשב. ביום העשירי נעלמים המאלף, הנמר והכלוב. קריאת הטקסט כפשוטו עשויה להוביל למסקנה שהנמר איבד את זהותו והפך ל"נמר של נייר", אולם קריאה חתרנית של הטקסט מעלה פרשנות לפיה ביום העשירי, המהווה חזון עתידי ליום שבו ייעלמו המאלף והכלוב, יתברר שהנמר לא איבד את זהותו הראשונית. אדרבה, הוא יחזור להיות חיה טורפת, תוקפנית, מלאת עצמה וחיות.
בהשאלה - החברה הערבית שוב תתגלה כחברה חיונית וחופשייה שאיננה ניתנת לדיכוי ולאילוף, גם אם למראית עין כך התנהגה לאורך שנים רבות. ניתן לראות כאן ביטוי לתמצית הרעיונית המהפכנית של תאמר, לפיה ישנם מחוזות שאותם השלטון אינו יכול לדכא. גם אם נדמה שהנמר, ובהשאלה האזרח הערבי, מציית באופן עיוור לכל דרישה של השליט-המאלף, הציות אינו אלא למראית עין בלבד. אירועי היום העשירי בסיפור אינם אלא קריאת אזהרה מאיימת לכך שבבוא היום, כאשר ייעלמו המאלף והכלוב, או אז יתברר שהנמר לא איבד כהוא זה מזהותו האימתנית ומעוצמתו הנמרית, וישוב לשחר לטרף.