סיפור חיו מרתק ושזור בתולדות הישוב בארץ. בנו נחום זרחי איש נהלל: "אבא שלנו, מדור הפלדה שנתן ועשה למען המדינה. סבא ששכל אח ושלושה נכדים. ברגעים הקשים ביותר שעברנו לא ראיתי אותו בוכה או מזיל דמעה. זה דור הפלדה שלדבר על רגש זה כמעט ובלתי אפשרי".
הבן נחום מספר עוד, כי לפני כשבועיים קרא לו אביו בחצות ואמר כי הוא חושב שלא יעבור את הלילה ונתן הנחיות איך הוא רוצה להיקבר ..."תשימו אותי עם בגדי עבודה. כל חיי עבדתי וכך אני רוצה להיקבר" ....
מילדי נהלל הראשונים
בנימין ("ביניה") נולד בשנת 1916 במושבה קסטינה שליד באר טוביה, לפני קרוב ל-99 שנים. להוריו זרח וציפורה. אביו זרח זלוטקובסקי היה מורה ועלה לארץ בשנת 1909 מאוקראינה. כשהיה בניה בן שנתיים בשנת 1918 המשפחה עברה לתל אביב והתגוררה ברחוב מונטפיורי מול הגימנסיה העברית הרצליה. בניה למד בגן הילדים ברחוב יהודה הלוי אצל הגננות המיתולוגיות חייה ברוידא וטובה חסקינה. כשהיה בן 6 עבר עם הוריו, שהיו ממקימי המושב, לנהלל שבעמק יזרעאל.
מספר מרדכי "חוזקה" ירדנאי מוותיקי נהלל על בניה: "הוא היה מילדי נהלל הראשונים - כתה אחת מתחת הכתה של משה דיין, אמנון ינאי, אבינועם סלוצקי, בת עמי קריגסר (עמיעד), דב ירמנוביץ ועוד. בתמונה המפורסמת של גרעין מתושבי נהלל על גבעת שמרון רואים אותו יושב בשורה ראשונה. בניה היה בין ילדי הכפר שחוו את כל האירועים של ראשית כפר נהלל; של תנופת ההתיישבות החקלאית בארץ; כל המאורעות בסכסוך היהודי - ערבי והמאבק בשלטון הבריטי".
בתקופת המאורעות 1936 - 1939, שירת ביניה כנוטר ב"משטרת הישובים העבריים". הוא הצטרף לפלוגות הלילה של וינגייט שלא פעם נתקלו באויב והתחוללו קרבות ירי.
ב-1941 נשלח עם עוד כמה בחורים לדמשק, למבצעים מיוחדים של חבלה, במקרה שהגרמנים יכנסו לדמשק... משה דיין ששרת אצל וינגייט והיה מראשוני ארגון הפלמ"ח, הקים בנהלל מחלקה מאומנת מבני הכפר; המשיכו אותה אחיה בן עמי ובניה זרחי. מספר "חוזקה" ירדנאי: "זכורני תגרה גדולה שפרצה
כשעדרי ערבים עלו על היער שניטע על הרי שמרון. שתי המחלקות של נהלל יצאו לגרשם - אחת בפיקוד אחיה ואחת בפקוד בניה. התגרה הייתה גדולה ונאספו המוני ערבים, ובסופה נאלצנו לסגת".
חיל בבריגדה ומ.פ במלחמת השחרור
את אשתו יונינה לבית משפחת גולינצר-גולני הכיר בניה בתקופת שירותו בבריגדה במצרים. באחד הקרבות באיטליה, במסגרת שירותו בבריגדה, נפצע בניה ברגלו מרימון רסס וכך סבל מצליעה קלה כל חייו. במסגרת השירות בבריגדה זכה בציון לשבח והיה שותף לעליית שארית הפליטה מאירופה.
בתקופת מלחמת השחרור היה בניה מ.פ בגולני והשתתף בקרבות עמק הירדן. לאחר קום המדינה המשיך לשרת במילואים כמג"ד.
בנו של ביניה ישי זרחי מעלה זיכרונות: "כילד אני זוכר את אבא עובד במשק יחד עם אמא, שעות רבות. מגיל צעיר ביליתי אתו בעבודה ובהיותי בן שנתיים לקח אותי על בירכיו בזמן נהיגה על הטרקטור בשדות. כשנפלתי מהטרקטור צעק "הויסה" ובלם את הטרקטור.
כילדים נרתמנו לעבודה. לא היה צריך להגיד לנו להשתתף בנטל העבודה. זה פשוט היה חיקוי של ההורים והגאווה להיות שותף. מעבר לערכים של יושר, חריצות, וצניעות קיבלתי מאבא יד חופשית ליוזמה וליצירתיות..
העבודה במשק הייתה קשה ונמתחה על פני שעות רבות. בנוסף על טיפוח המשק, אבא היה מפקד גדוד מילואים והקדיש את זמנו לביטחון המדינה. אפשר ללמוד על אישיותו של אבא מתוך הסיפור הבא, אחד הלוחמים בבריגדה אמר לאבי שהוא יוצא לחודש לחפש את אחיו בפולין ולא אכפת לו לעמוד לדין באשמת עריקות. אבא הבטיח שלא ידווח על היעדרותו במשך תקופה זו. לאחר כמעט חודש בו חיפה על היעדרותו של החייל, נכנסו לבסיס באנטוורפן שני האחים והשמחה הייתה רבה.
למרות שסיים את בית הספר כשהיה בן 15 היה ידען בתחומים רבים, אהב לקרוא והספרים הרבים הנמצאים בבית היו מקור ידע ועניין. אבא היה סקרן והתעניין בנעשה בארץ ובעולם עד לימיו האחרונים..
בגיל 94 החל להשתמש במחשב והצליח ללמוד לתפעל ולשלוח דואר לו קרא - שדר. היה לו מחשב ישן ואיטי וכשאמרתי שצריך להחליף מחשב, כי הוא איטי, אמר "אין בעיה יש לי זמן". כאשר שמע על הפייסבוק הסתקרן וביקש שאסביר במה מדובר. לקחתי אותו למחשב שלו פתחתי את הפייסבוק והוא ראה והתרשם. כך נהג בכול דבר חדש. היה מוכן ללמוד, שאל שאלות והתעניין.
מספר בנו של ביניה, ישי: "אבא התברך בזיכרון נדיר עד לימיו האחרונים אהב לפתור תשבצים והתמיד בכך עד לחודשים האחרונים לחייו. הייתה לו שפה עשירה והוא ידע להתבטא ולהתנסח בעל פה ובכתב. בשנים האחרונות הוציא 3 ספרים. ספר על פרקי חייו ועוד שני רומנים קצרים.
לילך זרחי נכדתו של ביניה נשאה דברי הספד נרגשים על סבה: "הצבת לעצמך יעד להגיע לגיל 100 וזה היה ברור לכולנו שעם העקשנות שלך, שקיימת רק בדור שלך, תגיע לזה. כשהגעתי הביתה הכיסא שלך היה בתחתית המדרגות. קולות הטלוויזיה המוכרים מלמעלה לא נשמעו ומתוך הרגל כמעט עליתי להגיד לך שלום. גדלנו כאן מתחתיכם, אתה חלק בלתי נפרד מילדותי ובגרותי. הרי בכל מקום שאני נמצאת כולם מכירים את סבא שלי שייסד את המדינה, הציל את דגניה ב' ולמד להשתמש באינטרנט בגיל 90.
בזכותך אני מחוברת כל כך לנהלל ולארץ הזו שאתה שזור בכל נופייה וחלק בלתי נפרד מההיסטוריה שלה."
נכדו של ביניה יאיר אומר: "בחיי זכיתי להכיר רק סבא אחד אבל סבא ביניה מילא את החלל והיה כשניים. היה אדם חם ומקסים מלא בסיפורים. איש עבודה ומשפחה. תמיד עם מין זיק של שובבות בעיניים.
ידע שכול וצער בחייו
בניה חווה שכול וצער בחייו. במלחמת השחרור נהרג בקרבות אחיו הצעיר חומי. משפחת זרחי אימצה ילדה קטנה - לילה, מ"ילדי טהרן" שמתה בדמי ימיה.
טל זרחי נכדתו קצינה בצה"ל וסטודנטית מצטיינת - בתם של מינה ונחום נפטרה בחטף בדמי ימיה והיא בת 24 בלבד.
נכדו סרן צור זרחי בנם של מינה ונחום נפל במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 והוא בן עשרים ושבע בלבד.
עדי נכדו - בנם של בתו רותי ושמואל נהרג בתאונה.
בנו ישי מספר: למרות כל הצער והאובדן אבא המשיך לנהל את חייו ללכת להרצאות, להתעניין ולקרוא, לזכות להשיא את נכדיו להתברך בחמישה נינים ולזכור לשלוח מתנת יום הולדת לכל אחד מהם.
"חוזקה" ירדנאי: "כמה שבועות לפני מותו ביקרתי את ביניה בביתו. רגליו כשלו. ישב בחדרו המלא בתמונות משפחתו שנהרגו או מתו שלא בעתם. ראשו היה צלול וסיפר קורות חייו המעניינים והתעניין בנעשה בכפר. אדם יקר, צנוע נחבא אל הכלים, שחי ופעל בתקופה מיוחדת, הרת גורל בחיי העם היהודי.