ערב השירים והריקודים "אוף ברודווי" שמעלים מסיימי מחזור נ"ג של בית צבי, ממחיש את ההפך מהמקובל. במקום הקונבנציה של הצגה באולם גדול על בימה ענקית, עם תזמורת חיה ושלל תפאורות ותלבושות, מצליח בית צבי בזכות היכולות המופלאות של היוצרים והשחקנים, לענג את הצופים אפילו ממופע באולם הקטנטן ביותר מבין החמישה במתחם - עם קאסט די גדול של כ-22 איש. והנה, חרף היות חלל ה"במה" קטן מהמקובל, מה שכה מצליח עם הצגות קטנות ממדים שזוכות לעוצמה דרמטית כפולה - לוקח גם הפעם את הקהל למחוזות של תענוג. הריקודים תוך כדי השירה, התנועה המרשימה שהבימאי צביקי לווין כה הייטיב ליצור עבורם - לוכדים את עין ואוזן הצופים עד תום. התפאורה של רוני וילוז'ני אינה גוזלת מהחלל, בהיותה על הקיר, או על כורסה או כמה כסאות, והפרפורמרים הצעירים והחטובים והיפים, בבגדים סקסיים במיוחד שעיצב עבורם דין עובדיה, סטודנט גם הוא בשיכבה זו, כשנגינת הפסנתר המלווה של ערן זהבי לוקחת חלק חשוב ברקע לשירה - כל הגינונים והשטיקים שצביקי לוין כה מייטיב להכיר מנסיונו כשחקן ופרפורמר ב"קאמרי", לא נותנים לך דקה לעפעף. במקום קטעי מעבר של דיבור - המנחה המדהים (אבירם אביטן) במימיקה ושפת גוף וירטואוזית מהנה את הקהל וגורם לקסם שלא להינתק, ולהתמשך ברצף כל זמן המופע. בשיר "לא הייתם חושבים שהיא יהודיה" כשמדובר בקופה, מתוך "קברט", מצליח אבירם לקרוע את הלב. אבירם הוא שחקן מחונן ברמה ייחודית, ומילא תפקידים מגוונים במהלך השנה, כך שכשרונו הפנומנלי וודאי כבר נקבע וסומן. הבנות הרוקדות והשרות - כולן יפות וסקסיות במיוחד, הודות ללבוש שעטה עליהן דין עובדיה, ושירתן ביחידות או בקורוס יוצרת אחידות מוסיקלית מושלמת. למרות שהשירים מושמעים בתרגום לעברית (רובם בידי צביקי לוין ומיעוטם בידי דניאל אפרת ואחד בידי אהוד מנור) - הרי שהתאמתם לקצב המוסיקלי השכיחה עובדה זו, והכל התמזג ליחידה הרמונית שלמה. נעמה פרידמן שפתחה את המופע בלטה בקולה. בעוד בין הבנים בלטו אבירם אביטן, גיל כהן, עמית גיל, נדיר אלדד, יהב קדוש ונדב הנדלר, בין היתר. אנדרו לויד וובר ושאר מחברי הפזמונים היו נהנים לצפות במופע המרענן, בעל הסגנון המתייחד לכתב ידו של צביקי לוין. להעמיד כזה מופע מוצלח בשטח כה קטן, ובאותה עת להפנט כ"כ את הצופים -לא די רק בשירים מתוך "cats", שיקגו, שורת המקהלה, משחקי הפיז'מה, שיער ועוד. אבל סך כל המרכיבים של הבימוי, הכוריאוגרפיה המשותפת של גיל קרלוס הרוש והתלמידות הודיה אביטן וגל וענונו, התאורה המצוינת של אורי מורג, וכל אלה שהוזכרו לעיל - מעמידים מופע שמתחשק לראות עוד ועוד. נהדר!!!.