מגילת התאומים

מגילת קודש זו לקוחה מתוך הספרים החיצוניים לאחר הנביאים והתוֹרָה - והיא בכתובים אחרי מגילת החשמונאים והגבוּרָה ולפני מגילת בן סירָא: ויהי בשנת התַש"ח לַבּריאה ראו אור מבּעד לענן/ הִנה עלה בחלון נִיצן וחיש הֵנץ עוד ניצן/ וַיהי הדבר לפֶלא בבגדד, כמובן/ הִנה קם חיזיון כפול בחודש הראשון, חודש ניסן/ צץ לפתע לעולם עוֹלל... יחד עם אחיו התאוֹם/ וַתְהי לידתם בארץ בָּבל כּמחזה מהפּנט או כַּחלום/ וַייקָרא האחד הרצל אֶלדד / וּלאחיו קראו בלפוּר מֵידד/ והיו הם אֲחוזים בקורֵי השִליה, כל אחד לחוד ושניהם כאחד/ וחָלפו שנתיים, והנה בָּקע אור ראשון/ התנועה הציונית קראה לקהילה לעלות לציוֹן/ עוד מעט תשוּב לציון התקומה הנושנה/ הנה יקימו בחסדי האל בַּית וּמדינה/ וְראו על פני התאומים אור מֵעל, סימן מן הבּורֵא/ וְהיה סָבם יצחק מְלחֵש: תְאום אל תְאום קורא... וַייצאו התאומים עם הוריהם בחשכת הלֵיל/ מבגדד למולדתם, לארץ ישראל/ והשניים עטופים בשׂמיכות וּבמְצילות לרגליהם וּרדידים/ להרחיק מהם עין הָרע וצִללי שֵדים/ שני עוֹללים בדרכם למחנה המחתרת הציונית באִיראן/ וכל העולים משוכָּנים במחנה בּבית קברות, רחמנא ליצלן/ ובית הקברות נִקרא בפרסית "גַן עדן"/ בֵּהֵשְׁתִיֶה בשׂפתם, מחנה ציוני להביאם למולדת./ והתאומים משוררים ופועים כבר אז במחנֶה/ מפּי עוללים ויונקים ייסדתָ עוז, וקולם עונֶה!/ וְהמה בני חקק יָצאו במטוסים לארצם ארץ הגאוּלים/ ובלוֹד לקחום למעברה מלאה פחונים ואוהלים./ לב הוריהם עלה על גדותיו/ קמו בפתע חלומות משיחַ, כאן בחולות הזהָב/ וככה זרחו עיני הוריהם בנחַת/ אל גאולתם בארץ המובטחַת/ הן יבואו כּל העולים עד אוהֶל מועֵד/ ושָׂחקו באושר גם כשהגשם על אוהָלים רִיקֵד... ואָכן מצאו ההורים יריעות קודֶש להיות להם משכָּן/ ולא היה שם עֵדן, ולא היה שָׁם גַן/ והנה באו להם ימים קשים, ימי מעבּרָה/ קשֶׁה היה בחַמה וקשה בּקָרָה/ וּבַלילות שְמרום הוריהם מפני רחשים וּברחשים/ ובלחש אָמרו זה לזה, אבוי לנו מפני עַקרבים וּנחשים/ וַיַעל אביהם ירושלימה למצוא טֶרף לילדיו/ וַיִלמד הנהלת חשבונות, להאכיל זוגתו והטַף/ וַימצא עבודה טובה עם מזומנים, ואף מצא חדרון/ וַיַעל את כל ילדיו לירושלים היא ציון.../ ובאו לציון גואל...בְּלב "זיכרון יוסף", ברחוב הירקון... הארץ הייתה אז משקֶה לפני השֵם/ וליד בית הכנסת של העמֵאדים היה לבָּם הולֵם/ אך שכֵנה רָעה מִלמעלה הייתה שופכת מי כּביסה על ראשיהם הקְטנים/ ואִמם דאגה להצפינם מפני גזירת הפּרעונים/ מ"גן אהובה" חזרו תמיד בעיניים נוצצות/ וּבפורים ידעו להתחפּשׂ לליצנים עם חולצות משובצות/ ולֹא ידעו הגננות לְהבחין בין התאומים/ והיו הומות ונבוכות וליבותיהן הומים./ וַתֹאמֶר הגננת, ולבָּה בּהשתאוּת הִתמלא למראיהֶם/ מי הוא מי, לא ידעתי, והייתי כמתעתעת בּעיניהֶם... הפֶּרק הבּא - המשפחה גרה בבתי סַיידוף לתִפארָה/ כל המשפחה בדירת חדר, והגיגית תמיד שבורָה/ השירותים בחוץ, ממש ליד הערָבָה המעטירָה/ כאן רכשו התאומים את החלומות על מחוזות הילדוּת/ כאן הפיקו סְרטים בקרטוֹנים וידעו, כי לא הכול אבוּד/ והייתה להם השכונה הַהיא גֵיא חיזיוֹן/ וַידעו כי מֵעַז ייצא עיתון... ממש עיתון!/ הנה 27 (!) מְחקים שמֵהם הפיקו אותיות מגולָפות/ וַיקוֹם העיתון וַיקראוהו רבבות/ וימכרוהו בשילינגים וַיזכו לִשבחות מַאֲליפות. וַיְכולו השמַים בירושלים וכל צְבאם/ וּבשנות נעוריהם חינכום על מורשת אברהם/ וַילמדו עם סָביהם מדרשים והרבה תנ"ך / ולא היה פסוק אחד מהם נשכָּח/ לָמדו עִם הסב "עושֶׂה פלא", גם לָמדו "משל ונמשל" וספרי חכמה כּאֵלה/ וַיִזכּו בגיל י"ז באליפות התנ"ך העולמית,כה לחי/ ושמם יצא לתהילה בכל רחבי הגלובוס... מֵאנטרקטיקה ועד הַוואי... ויקומו בבוקר הצח אחרי שירותם בצבא/ ויאמרו: זה הזמן לכתוב ספר שירה על ירושלים האהובה/ וַייצֵא סִפרם 'במזל תאומים'/ וכל הארץ הייתה כמרקחה, הו, כמה השירים מקסימים/ וַיקומו בעוד היום גדול, והשמש כולה זריחות/ וַיישְׂאו להם נשים, להקים להם משפחות/ ויעשו חיל, שני תְארים בהצטיינות ופְרסים/ וַייוולדו להם ילדים, ותשמחנה בהם הנשים/ האחת, כולה דיצה והרבה פלאות, והיא רעייתו של הרצל אלדד- סימן לבּאוֹת/ והרצל הוא הבכור והראשון/ ובלפור מידד אחיו אוחז בַּעקב אחיו, וכמעט את הלשון/ ורעייתו של בלפור היא תפארת מבית הגֶבעטרון/ והיא נושׂאת צִיור וָשיר בּאהבה וְרון/ וַיתברכו בּהם הוריהם במזמור/ וַיֹאמר להם הַנביא עם בּוקר אור/ הֵיאך זה חיתנתֶם הַצעיר לפני הבּכור? ואחר שכָּתבו ספרי שירה וספרי ילדים/ ואחר שכתבו ספרי חינוך ומחקר/ ולקסיקון ללשון שהולך עם כל דבר/ גם עשׂו חיל בִּימי התנדבות בִּכפרים ובמשפחתונים/ וְזכרו דברי סבָּא מוראד/ "דעו לעזור לכל אחד ואחָד/ אל תִהיו בגֶדר איש לְנפשו ואיש לבָדד"/ וַיעשׂו חיִל במעשׂיהם, נָתוֹן נתנו מֵחֵילם ואהבתם לילדים הגדולים והקטנים/ ילדים המבקשים חום ואהבה/ והם הביאו אליהם שַיירות של סופרים ללַמדם ספרות טובה/ להפיץ את האור והתקווה. וַיעשׂו חיִל ובכל מקום אהבום תמיד/ ואף זכו בפרסי הספרוּת של האוניברסיטה העברית/ שטיח אדום נפרשׂ להם בַּשירים/ וַיחלקו בכהונות את ראשות אגודת הסופרים/ וכל פַּעם שקמו להם מַשׂטינים/ הם הוליכו את השַיירה ושכחו את הנַבחנים/ וחשבו רק על עשׂיית הטוב לֵאלוהים וּלאדם/ וחשבו כך בנועַם לקיים מצוות יצחק סָבם/ "רְאו נכדיי תמיד איך להוסיף יופי וברכה לעולם"./ וַיברכום אז גדולי הדור, שיזכו לרוב נחת ותהילה/ והם נושׂאים חן וחסד מן היוצרים ומן הקהילה/ רבות נכתב עליהם יְקר וגדוּלה/ ועוד רבות ייכָּתב עליהם בעתיד מגילה - ועוד מגילה ועוד מגילה!!/ ואחר שכָּתבו שירים רבים, שיר ועוד שיר/ הֵקימו על שְמם כּיכָּר בְּאור יהודה הָעיר./ ותאמר בת קול מלמעלה וכולה אוֹרה/ יפה עשתה העיר שנתנה להם ככּר ליד האֹהל של סָבם כאן סמוך, במעבּרה/ ואִם לאַחר כָּל המגילה הַלָזֹאת, עדַיין לכם קַר/ קְחו עליכם צְעיפים, שִׂימו וֵ'ייז.... וְניפָּגש בּכּיכָּר !