חברתי שחזרה לאחרונה מדרום אפריקה סיפרה לי בגאווה ובהתרגשות על ביקור שערכה ערב שובה לישראל בספארי בפארק קרוגר וגילתה לי שהובאו למקום חיות חדשות כמו הדוב הלבן ובכל פעם שהיא צופה בהן, היא מגלה תכונות חדשות. היא שאלה אותי אם אינני מתגעגעת לשוב לארץ "מדהימה" זו. "לא" עניתי לה והוספתי: "אל מה יש לי להתגעגע בפרט שאפילו עכשיו, לאחר המהפך בשלטון, חלק גדול מידידיי שנשאר שם, מספר לי בכמה אמצעי זהירות וביטחון הם חייבים לנקוט בחיי היום יום ולמעשה דבר לא השתנה, להפך, המצב גרוע יותר". בזמני, כאשר שהיתי שם כשנתיים במסגרת השבתונים של אישי, זו הייתה ארץ של האפרטהייד, של האפליה הגזעית, של מעמד הלבנים העליון כביכול, ותת מעמד "העבדים" השחור. אני כן זוכרת את הספארי בקרוגר פארק ועוד יותר מזה את הספארי בקניה ב"צאבו פארק" הנפלא, לשם נסעתי בתוקף תפקידי כדיילת אוויר באל-על. השהייה בניירובי התארכה עד שבוע ימים והצוות התארגן למסע של שלושה-ארבעה ימים לפארק הנפלא. עד היום אני חשה את הניחוחות המיוחדים לפארק, את האווירה המיוחדת, את החיות הנהדרות, את הטבע במלוא הדרו. לשם, כן הייתי מוכנה לחזור. שם, למרות קיום הטרף האופייני לג'ונגל, עדיין יש את החופש הנפלא לחיות ואם יש הרג, הרי הוא רק למען ההישרדות. חיה שבעה לא תתקוף, בניגוד למציאות העכשווית בעיקר אצלנו בארץ ששובע גורר רצון לעוד, ועוד, ללא גבול, ואין חוקים ואין היסוס, הכל מותר. אני נזכרת בחיות ובעופות ובציפורים בשני הפארקים באפריקה ומייד צצה האסוציאציה של אנשים הדומים להם, אם בשמות או בתכונות. לאורך חיי הכרתי אנשים ששם החיה שנשאו התאים להם: חברתי יעל, אכן נראית כיעלה דקה, עדינה וקלילה, בחור מגושם בשם דב, רץ מרתון בשם צבי, גבר גס רוח בשם זאב, אישה בעלת עיני שקד בשם איילה וילד עצלן בשם יונה ("קום, מה לך נרדם"). שמי הוא "שיה" SAYA - והרבה שוגים וחושבים שזה שייה (כבשה) למעשה שמי נגזר משני שמות של סבתי מצד אבי שאמי לא אהבה אותם, ולכן צירפה אותיות משני השמות ויצרה שם חדש, מקורי. אני זוכרת שבבית-הספר העל יסודי, המורה לספרות שלנו עמיקם, עיוות את האות הראשונה של שמי מקמץ לצירה והשתמש בשמי בלשון סגינהור, וכאשר הכיתה השתוללה והוא ייחס לי את "הבלגן" הוא אמר בקול רם ותקיף: "כל השייות התמימות, נא להשתתק"! התכונה תמימה מיוחסת לשייה, לכבשה תמה, אבל הוא ראה בי את ההפך. חברתי חסידה, השם נזכר בתנ"ך כ"חסידה בשמיים ידעה את מועדיה" והכוונה שהיא יודעת את מועדי הנדידה במדויק. ואכן, חסידה "שלי" שולטת בעבודתה ויודעת את כל המועדים של הפגישות והאירועים וההתחייבויות בפירוט מדויק כמו החסידה המעופפת בשמיים, בניגוד לתכונת "המעופפת" כהשאלה לתכונה של אחת שהיא לא מציאותית, מרחפת... ויש כאלו שהשם לא בדיוק התאים לתכונות כמו השם חיה, המתקשר עם חיה פראית או "וילדע חיה" ביידיש, וחברתי חיה, ובת דודתי חיה, רחוקות מלהיות חיות פראיות, שתיהן אצילות ועדינות... יש ואנו מאנישים את החיות. לדוגמה הינשוף, ביוון העתיקה במיוחד באתונה, הינשוף שוייך לאלת החכמה - אתנה ולכן נעשה לסמל המדע. לחברים טובים שלי יש אוסף גדול במיוחד של ינשופים, ובכל ארץ בה אני מבקרת אני קונה להם ינשוף שונה... הוא רופא במקצועו ואף העשרתי את האוסף שלו בינשוף רופא עם סטטוסקופ וחלוק לבן... והם כל-כך חכמים החברים שלי, לבעלי ידע רב אבל גם עם הומור. וכאשר אני מסתכלת בינשוף, הוא מצחיק, עם הומור... הדמיון הוא רב. החיות משמשות גם כסמלים לחברות שונות, היגואר למשל, מהיר כל-כך והוא סמל למכונית מרוץ. וכאן אני מגיעה למלך החיות: האריה, הארי, הליש, הלביא, הכפיר שהוא האריה בצעירותו. האריה הוא בעל רעמה עבה ושאגה המגיעה למרחקים בעוצמתה. בויקיפדיה כתוב ששאגת האריה מגיעה למרחק של שמונה ק"מ ויותר. כתוב בתנ"ך (עמוס): "אריה שאג, מי לא ירא"? בתרבות האנושית האריה מעורר אצל האדם תחושת הערצה ויראה עמוקה. הוא סמל לאומץ לב והדר מלכות ולכן ניתן לו התואר "מלך החיות". "גור אריה יהודה, מטרף בני עילית, כרע, רבץ כאריה וכלביא, מי יקימנו"? (בראשית פרק מ"ט פסוק ט) האריה הוא סמל לבתי מלוכה רבים: ריצארד הראשון, מלך נערץ באנגליה בגלל אומץ ליבו כונה "ריצ'ארד לב הארי" סמלה של בריטניה הוא שלושה אריות, סמלה של לוקסמבורג הוא אריה, סמלו של שבט יהודה הוא אריה לפי ברכת יעקב: "גור אריה יהודה". סמל ירושלים ובעקבותיה קבוצות ספורט רבות בעיר הבירה ובתל אביב הוא אריה. במרכז ירושלים הציבו הבריטים בשנות ה-40 פסל דמוי אריה גדול שרבץ ליד בניין המטה של השלטון המנדטורי D ו-C. כעבור שנים כאשר אלוף רחבעם זאבי (גנדי) כיהן כאלוף פיקוד המרכז, הציב שני פסלי גורי אריות ליד המטה הפיקודי. מטוסי הקרב "לביא" ו"כפיר", שמות הלוואי לאריה ולסמל הגבורה. ואיך לא, אחד המזלות בגלגל הוא האריה. והרשימה ארוכה... במציאות העכשווית שלנו, האריה המרשים שראיתי בספארי בקניה, בכל הדרו, מקשר אותי עם "אבנרי לב הארי", אריה אבנרי הלוחם ללא חת בשחיתות זה שנים רבות. הוא ניחן בכל התכונות הנהדרות של האריה, מלך החיות, הוא שהוציא לאור את ספרו "אומץ לב" בו הוא מספר, מגלה, חודר ללב המאפליה במשך 30 שנה ומעלה את כל הידוע והנסתר, המאפליה שהיא למעשה לא רק עמוק בתהום, אלא התחפשה והתברגה למעלה, במעמד העליון, העשיר, מעמד ההון והשלטון. הפעם, אין דרך להתעלם מתוכנו של הספר שנכתב בדם ליבו של הארי האמיץ והזועם בצדק. אם אינני יכולה בימים אלו לנסוע לספארי באפריקה, אני מתנחמת בכך שבין הגברים הרבים שנושאים את השם של האריה מלך החיות, יש כאלו שהם אריות גזעיים אמיתיים, גם אם לא נולדו במזל אריה... עבורי, אותו אריה מסמל את התקווה למדינתנו, למדינתי, לארצי, שאין לי אחרת, מלבדה.