ביקור בצרפת: נסיעה עם כיפה

בסיור קצר שערכתי (עם עוד שני ידידים - מחמת הסכנה) ברחבי העיר טולוז, למדנו כי בפשטות מדובר בעוד עיר אירופית מנומנמת שתפארתה וגדלותה - מאחוריה. טולוז נוסדה כיישוב רומי קדום השוכן על נהר. נהר גארון המתפתל במרכז העיר העתיקה של טולוז, שימש במהלך ההיסטוריה כנתיב תעבורה מרכזי, וחשיבותו עלתה עוד כאשר בשלב כלשהו התווספו לו שני נתיבי מים מלאכותיים ומשלושתם יחד נוצרה 'תעלת שני הימים', המקשרת את האוקיאנוס האטלנטי לים התיכון - בהחליפה את מיצר ג'יברלטר בעיתות שבהם שררה מתיחות בין צרפת לספרד. טולוז, העיר השלישית בגודלה בצרפת, הינה בירת חבל מידי-פירנה שבדרום-מערב צרפת ובירת האזור ההיסטורי שנקרא אוקסיטניה (אזור שפה ותרבות). היא ממוקמת בין הים התיכון לאוקיאנוס האטלנטי, כשמונה שעות נסיעה ברכב מפריז (כחמש וחצי שעות ברכבת ה-TGV). קרוב ל-440 אלף תושבים חיים בטולוז, מתוכם כמה עשרות אלפי יהודים. רבים מבתי העיר בנויים מאבן שגווניה אדומים, זו הסיבה לכך שהעיר מכונה "העיר הוורודה". ככלל, תופסים הצבעים מקום של כבוד בהיסטוריה של העיר: פעם בשנה נערך בטולוז פסטיבל לכבוד...הצבע הסגול. המסחר בפרח בצבע זה היה בעבר אחד מסמליה של העיר. לפי האגדה, הובא פרח זה לטולוז באמתחתו של חייל ששב ממלחמות נפוליאון ברחבי אירופה רבתי. הוא נשתל באדמות העיר והפך ללהיט של ממש. באחת מחנויות המרכז המסחרי שבעיר ראיתי פינה שיוחדה לצבע זה ובה מגוון מוצרים שלדברי המוכר מיוצרים מפרח הסיגלית - משחות, ריבות, ליקר, ממתקים, דגמים מלאכותיים של הפרח ואפילו בשמים (בבקבוק סגול כמובן) שמיוצרים ממנו על-פי "סודות מקצוע מקומיים". בתקופת ימי הביניים נחשבה טולוז כאחת מהערים שבהן שורר השפע הכלכלי הגדול ביותר בצרפת. סביבתה של טולוז כונתה אז "ארץ השפע" בזכות העובדה שבתקופה זו גודלו בסביבות העיר צמחים מסוימים מאוד שמהם הכינו את הצבע הכחול שנקרא 'פסטל'. בלעדיותה של העיר בתחום זה נשברה ולמעשה כמעט נמחקה כאשר פורטוגל החלה אף היא להפיץ סחורה דומה בשם 'אינדיגו' ברחבי אירופה. "הקרב של טולוז" שנערך בשנת 1814 למניינם היה אחד הקרבות האחרונים של מלחמות נפוליאון, גם סיומה של 'מלחמת מאה השנים' קשור לטולוז ואפילו מסעי הצלב הראשונים נפתחו בידי "הרוזן מטולוז". בעבר נחשבה טולוז גם כאחד ממעוזי פלג נחשב ומרכזי בתוך הדת הנוצרית בעולם כולו. ביום השני לשהותנו שם נחגג בעיר חג דתי כלשהו וקולות השיכורים שעלו במהלך הלילה כולו, מהרחוב ועד לקומתו השישית של המלון - המחישו היטב את משמעות המילים "שלא שם חלקנו כהם".

יהודים התגוררו בטולוז כבר לפני שנים רבות מאוד. הם התיישבו באזור שבו שוכנת כיום צרפת כבר במאה הראשונה לספירה, עם כיבוש האזור בידי האימפריה הרומית. לאחר חורבן בית המקדש השני על-ידי טיטוס, בשנת 70 למניינם, גלו יהודים רבים מארץ ישראל בידי הרומאים וחלק מהם הגיעו גם לגאליה, הלא היא צרפת של ימינו. מאז ועד היום חיו יהודים על אדמת צרפת. עדויות על מגורי יהודים באזור טולוז קיימות כבר מלפני כאלף ומאתיים שנה. בשנת 1320 למניינם נערך פוגרום אכזרי נגד האוכלוסייה היהודית בטולוז על-ידי צלבנים, יהודים רבים נטבחו בידי נוצרים קיצונים, ואחרים אולצו להמיר דתם לנצרות, וכך נכחדה הקהילה. אך מאז זרמו מים רבים באגרון. לפני כמאה שנה חזרו יהודים והתיישבו בטולוז וכיום הקהילה היהודית בטולוז היא השלישית בגודלה בצרפת (רוב חבריה הנם ממוצא ספרדי). הכינוס שנערך לאחרונה ציין שבעים שנה לסיומה של מלחמת העולם השנייה, אך דווקא בהקשר זה שימשה טולוז באותה תקופה חשוכה כסמל חיובי ליחסי השכנות בין היהודים לשכניהם: בזמן מלחמת העולם השנייה, הארכיהגמון של העיר, מונסניור סאלייז', היה אחד מהבודדים בין אנשי הכמורה הקתולים הבכירים שגינו את מעשי הזוועה שעשו הנאצים ביהודים. הוא הורה להקריא בכל הכנסיות שבמחוזו אגרת המגנה את הפשעים הנעשים ביהודים ואת אדישותה של הכנסייה. הייתה זו מחאה אמיצה ונרגשת, שהפכה בן-לילה לשיחת היום בכל צרפת: "היהודים הם בני-אדם, היהודיות הן בני-אדם. הזרים בני-אדם הם, הזרות הן בני-אדם. לא הכל מותר נגדם, נגד גברים ונשים אלה, נגד אבות ואימהות אלה. הם שייכים למין האנושי. הם אחינו כמו רבים אחרים". סאלייז' אף עזר בחיפוש מוסדות שיקלטו ילדים יהודיים, והיה זה צעד חריג ונועז בצרפת הכבושה. באחרית ימיו הוא אף הוכר כחסיד אומות העולם על-ידי יד ושם.

רבים הם 'עסקי האוויר' והרוח בעיר טולוז. מדרום לכיכר הקפיטול משתרע רובע המסחר, שכולו מלא בחנויות מכל הסוגים. רחובות הרובע הזה נבנו בצורה מעוגלת, כדי לחסום את הרוחות העזות המכות בעיר במשך כמאה ימים בשנה בממוצע. באזור זה עדיין ניתן לראות בתים רבים שבבנייתם שולבו אבן ועץ. עד לפני כחמש מאות שנה הייתה העיר כולה בנויה מעץ, אך בשנת 1463 למניינם כילתה שריפה גדולה את רוב בתי העיר ולכן הוחל מאז לבנות באבן. מלך צרפת שארל השביעי השקיע רבות בטולוז ולאחר השריפה פטר את התושבים מתשלום מיסים למשך 100 שנה, כדי לעזור בשיקום העיר. תחום אווירי אחר הוא זה שבו עוסקים במפעל המטוסים הענק של חברת 'איירבוס'. למעלה מ-35,000 מתושבי העיר מועסקים במפעל זה. במרחק 5 ק"מ ממזרח למרכז העיר נבנתה עיר החלל - פארק שעשועים ומוזאון המוקדשים לנושא התעופה לחלל. במוזאון זה מוצגים בגדול אמיתי דגמים של תחנות החלל הרוסיות 'מיר' ו'סויוז', משגר לווינים שעליו טיל בגובה 53 מטר ועוד.

"ונציה של הדרום", הוא כינויה של טולוז בפי מדריכי התיירים. כינוי שניתן לה בזכות היותה שוכנת על תעלות מרהיבות עין. רחובותיה של העיר העתיקה מעוצבים מאוד, בניינים שמרפסותיהם יכולות היו לשמש כמוצגים במוזאונים, רחובות שעמודי התאורה שבפינותיהם נראים כלקוחים מתוך ציור קלאסי עתיק, ואווירה רגועה שכמותה ראיתי רק בערי אירופה הקלאסית. במרכזה של העיר העתיקה שוכן ארמון הקפיטול - בניין היסטורי המשמש כיום את מועצת העיר ואת התיאטרון המקומי. מבחוץ זהו בניין מרשים ומסוגנן וקירותיו ותקרותיו הפנימיים מעוטרים בציורי קיר עתיקים ויצירות פיסול מרהיבות עין. הכיכר שלפני בניין הקפיטול משמשת למעשה כמרכז העיר וסביבה ממוקמים כמה מבנים בעלי משמעות היסטורית רבה. יסודותיו הראשוניים של הבניין נבנו לפני כתשע מאות שנה ובמהלכן נוספו לו אגפים והדר חיצוני כפי רצונם וגחמותיהם של המושלים המתחלפים במרוצת השנים. בעבר הייתה הכיכר שלפני הבניין צומת תנועה מרכזי, לפני כעשרים שנה שונו פני האזור כחלק מחידוש כללי של פני העיר כולה והפיכתה למרכז תיירותי. הכיכר משמשת כעת רק להולכי רגל ותיירים ופעם בשבוע נערך בה בזאר גדול וססגוני. במרוצת אותן שנים נערכו כאן, בכיכר, כמה אירועים היסטוריים, כמו הוצאות להורג דתיות ופוליטיות מפורסמות שעיצבו את דמותה של העיר. בעת ביקורנו במקום התקיים בדיוק הבזאר ובמסגרתו נערכה באותה כיכר היסטורית תחרות אפייה קולנית... הכל נחמד, יפה ומושך עין - עד לרגע שבו אתה מעז לשזוף עיניך בכל זאת ועל ראשך כיפה! לפני אותו סיור קצר הוזהרנו בידי המקומיים שלא להסתובב בעיר עם כיפה לראשנו וודאי שלא לטייל בעיר ביחידות. שלושה היינו באותו סיור ועדיין המתח באוויר ניתן היה למישוש. באחת החנויות עצרנו לרכוש בקבוק שתייה, צמד נערים חשב משום מה שאנו קשורים איכשהו להתנהלות החנות ופנו אלינו בשאלה על מוצר כלשהו. הסברנו באדיבות ובנימוס שאיננו קשורים להתנהלות החנות, והם בתגובה הפליטו את הקללה העסיסית שנאמרה בכל השפות ובכל רחבי אירופה - לכל היהודים באשר הם: "יהודים מלוכלכים". דקות לאחר מכן, כאשר זקוקים היינו להדרכה בדרכנו, שקלנו היטב למי לפנות. לבסוף פנינו לאדם מבוגר מעט, לבוש בהידור. הוא בדיוק יצא מאחת החנויות ואנו פנינו אליו באנגלית בתקווה שיוכל להדריכנו. למזלנו ולהפתעתנו הוא ענה בעברית! "שלום לכם", אמר בחיוך רחב האיש שגילה לנו מיד כי הוא יהודי כשר. ביקשנו את ההדרכה הנדרשת והוא מיד הודיע שהוא מלווה אותנו בעצמו. "זה בדרך שלי", אמר, כשהוא עובר להשתמש בשפה האנגלית מדי פעם, עקב חוסר שליטתו המוחלטת בעברית. במהלך הצעדה עמו ברחובות טולוז, התברר כי החנות שממנה יצא הנה בבעלותו ומנוהלת בידי רעייתו וכי הוא בדרכו עמנו לכיוון שבו ממוקמת חנותו השנייה - זו שבהנהלתו האישית (חנות חליפות ובגדים ממותגת ויוקרתית למראה). הוא סיפר בהתרגשות ובגאווה את מה שעבור אחרים בעירו ובארצו אינו מובן מאליו - "כל הילדים שלי נשואים ליהודים ויהודיות!" ותיאר חיים של אדם שנולד וגדל באותה העיר וכל חייו התגורר בה. "האם יש בכוונתך לעלות לארץ ישראל מתישהו?" שאלתיו והוא ענה בפשטות שאין לו סיבה לכך. "אני לא מכיר חיים אחרים, טוב לי כאן".

מקללה ועוינות רחובית-מקומית עדיין אין להשליך על כלל אירופה. "האם יש אנטישמיות באירופה, או שלא?" שאלתי רבים מבאי הוועידה. התשובות היו חלוקות ובזהירות אני מרשה לעצמי לפרש שתשובות אלו ניתנו בהתאם לאינטרס ולמידת האחריות המוטלת על כתפי כל אחד מהמשיבים... הרב חיים קורסיה, רבה הראשי של צרפת, התייחס לשאלה בדיפלומטיות רבה: "יש לנו קשרים טובים עם כל שאר הדתות ואפילו עם כל ראשי הזרמים בתוך הדתות", אמר והוסיף להצהיר כי "חייבים לבנות קשרים, אי-אפשר לחיות לבד". בתוך דבריו סיפר הרב קורסיה כי הוא שכנע 'אימאם' מוסלמי וכומר נוצרי לבקר בבתי הספר היהודיים בפריז, במטרה שישברו את הדעות הקדומות שלהם על היהודים. "הם אכן התרשמו לטובה מאורח החיים היהודי", הוא אומר ומוסיף בהערת אגב לציין כי "אם אני עושה כך אני רשאי לבקש משר החינוך שינהיג כך בכל בתי הספר". בשיחה משותפת עם הרב קורסיה, רבה הראשי של מוסקבה ונשיא 'ועידת רבני אירופה' הרה"ג פנחס גולדשמידט ורבה הראשי של אנגליה הרב אפרים מירוויס, הם מזכירים את המאבק הגדול לעצירת ההסתה נגד היהודים. "אם בעבר היו אלה העיתונים ורשתות התקשורת, הרי שבשנים האחרונות נוספה התקשורת המקוונת (האינטרנט) שבה יכול כל צרוע וזב לפרסם הגיגי שנאה בדרך שעלולה להגיע לתפוצה עצומה בתוך זמן קצר מאוד". הרב קורסיה מבקש להדגיש כי החשיבה שניצבת לנגד עיניהם היא שבאותו כלי ממש אפשר להשתמש גם בדרך ההפוכה - בפרסום מסרים חיוביים וטובים מול העולם, וכפי שהמחיש זאת התנא רבי אליעזר לתלמידיו עם אותה 'לשון' קשה שניתנת לבישול ולריכוך מוחלט. הרב גולדשמידט מספר על הצעת חוק שקורמת עור וגידים באיחוד האירופי להגבלת השימוש באינטרנט בכל הקשור להסתה והתססה נגד קבוצות ויחידים. "הממשל פנה ל'ועידת רבני אירופה' כדי לקבל את עזרתם בניסוח החוק, שכצפוי עשוי לעורר התנגדות עזה בקרב כל אותם גופים שמשתמשים באינטרנט נגד היהודים והיהדות". ידידי הרב ישראל פרידמן ביקש לחדד והצביע בפני הרבנים על כך שכעת המאבק על דמותה של אירופה אינו נערך רק בין רק יהודים למוסלמים, אלא גם בין נוצרים למוסלמים: "האם עתידה של אירופה מאחוריה? האם הקיום היהודי כאן באירופה הוא כולו 'על זמן שאול' והאם החשיבה האסטרטגית היא בקו של הכנה למעבר הלאה - לארץ ישראל?" כצפוי, הרב קורסיה אינו אוהב את השאלה, הוא מגיב עליה ברוגז כבוש ומשמיע אמירה חדה מעט: "אכן, בעולם כולו מדברים כעת על 'אירופה חדשה'. קיימות שתי אפשרויות - או שאירופה תהפוך ל'מזרח התיכון', או שהמוסלמים ייטמעו בדרך זו או אחרת באירופה. לי נראה שהאפשרות השנייה היא זו שתקרה. אך ברצוני להזכיר שהשואה קרתה באירופה הנוצרית ולא בזו המוסלמית. אנו אומרים שצריך לעלות בלי לפחד. על הרבנים לחזק את תחושת הביטחון של חברי הקהילה ולדאוג לה. אם אכן תהיה תחושת ביטחון - הבחירה אם לעלות או שלא תהיה מתוך שיקול דעת נכון ולא מתוך פחד", הוא אומר, וחוזר בכך על דבריו של הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א. הרב פרידמן אינו מרפה ומציין גם את העובדה שיהודי צרפת חיים בארצם כשומרי מסורת, אך בבואם ארצה הם מאבדים הכל! "אין תשתית רוחנית עבורם! לאן הם יעלו?" הרב קורסיה בדיוק נקרא לראיונות עם התקשורת העולמית, והשאלה הכאובה הזו נותרה תלויה באוויר.

בשיחה עם כמה מתושבי המקום שמעתי תשובות חלוקות שהניבו יחד תשובה די ברורה: כמסופר, ישנם היהודים שחיים כאן כשהאידיאולוגיה של העלייה לארץ הקודש אינה ניצבת בראש מעייניהם, עקב החיבור לפרנסה וכדומה. ישנם אלה שנתפסו בפחד בעקבות הפיגוע וכבר ברחו או בכוונתם לברוח כל עוד נפשם בם. לאחר הפיגוע צוטטה בתקשורת אישה, ניצולת שואה מתושבות המקום, ששאלה "מתי בפעם האחרונה טבחו בילד יהודי מטווח אפס? צריך לחזור לזמנים הנוראיים ביותר של רצח העם בידי הנאצים כדי למצוא רוצחים שמתנהגים בצורה כזאת". על-פי נתוני הסוכנות היהודית הוכפל וכמעט שולש מספר היהודים שעלו ארצה מצרפת מאז הפיגוע בטולוז. בשיחה עם הרב אברהם וויל שליט"א, רבה הראשי של טולוז והמחוז, הוא אומר שאכן הפיגוע זעזע מאוד את בני הקהילה המקומית, לא מעט עזבו מכאן ועברו - בחלקם הגדול לארץ ישראל, מתוך הבנה שמקרה ועוד מקרה מצטרפים למצב בעייתי מדי. אנחנו, כולנו, זהירים יותר, אבל "התחזקנו" באחדות ובגיבוש היהודי. בסיכומו של דבר נראה כי, כדרכו של העם היהודי, הרוב המכריע נשאר במקום, מרכין ראש ומתפלל שהגל העכור יחלוף. עד אז? רבים מתושבי המקום נזהרים מלהיראות עם הכיפה על ראשם ברחוב. הם המירוה לכובעי קסקט. יש שאמרו שכעת כבר ניתן לזהות את היהודים על-פי הקסקט.

רבה הנוכחי של טולוז הוא הרב אברהם ווייל שליט"א. לפניו בתפקיד כיהנו עוד כמה רבנים חשובים. במהלך הוועידה נחשפתי לסיפורו האישי של הרב רנה שמואל סירא, מי שכיהן במשך שנים ארוכות כרב העיר וכיום הוא מתגורר בירושלים. "כאן", מספר הרב, "התחלתי את כהונתי כרב בצרפת לפני קצת יותר מחמישים שנה". בין שורות סיפורו ניתן היה לשמוע על ימים אחרים, ימים שבהם היה צורך לבנות הכל מן היסוד - לאחר תקופת החורבן של ימי מלחמת העולם השנייה: "בשנת 1952 למניינם מצאתי בטולוז קהילה שיצאה מהחורבן של תקופת השואה, ושהפכה להיות קהילה מצומצמת ביותר. היה לנו קשה לקיים תפילה בציבור בימי חול, ובשבת היה לנו מנין לפעמים מצומצם ביותר. "כדי לקנות בשר כשר לסעודת השבת היה צריך לאחל שהבהמה שתישחט תימצא על-ידי השוחט כשרה. אחרת, אפשר היה ללכת לקנות תרנגול בשוק, לקבוע פגישה עם השוחט, ואחר כך להוריד את הנוצות מן התרנגול השחוט ולהכשיר את בשרו... ולא? אפשר להסתפק בדגים! "המקווה הכשר נבנה על-ידי ידידי היקר הרב פאוול אלתר, שוחט ובודק של הקהילה. הודות להשתדלותו, מאז ששמע שהמרחץ הציבורי העירוני עלה באש, הציע לבעלים של המרחץ תמיכה בתיקונו, בתנאי שהקהילה היהודית תקבל מקום קטן שבו תוכל לבנות מקווה... "באשר לחלקה יהודית בבית הקברות העירוני, נתקלתי בסירוב מוחלט מטעם ראש העיר וחבר מרעיו. רק כמה שנים אחר כך עלה בידי הרב אפרים רוזן ז"ל, שירש את מקומי, ובידי אנשי הקהילה לקבל סוף-סוף את האישורים הנחוצים וגם לגייס את התקציב הדרוש כדי לקנות בעיירה קרובה לטולוז חלקת אדמה שהפכה מאז לבית העלמין היהודי של קהילת טולוז... "מספר התלמידים שנרשמו בשנה הראשונה של כהונתי בטולוז לתלמוד תורה של הקהילה עמד על שלושה. כבר אז, קבעתי לי בתפקידי כרב משימה עיקרית: חינוך יהודי. כאשר נתמניתי כמה שנים אחר כך לתפקיד הרב של הנוער היהודי בצרפת, השארתי אחרי בטולוז תלמוד תורה שמנה עשרות תלמידים, מחולקים לשלוש קבוצות שמנו חמישה עשר עד עשרים תלמידים כל אחת, שלמדו בחלוקה על-פי גיל וידע ביהדות ובעברית. "בנוסף לכך, קשרתי קשרים הדוקים עם ראשי הדתות המכהנים בטולוז, ובראש ובראשונה עם הקרדינל סלייז' ז"ל, חסיד אומות העולם, אשר פעל וסיכן את עצמו, ואת הכנסייה הקתולית, כדי להציל כמה מחברי הקהילה היהודית ופליטים מארצות אירופה בזמן הכיבוש הנאצי. "אני זוכר בהתרגשות רבה שב-1953 היה לי הכבוד לעמוד בראש המשלחת היהודית מטולוז אשר הביאה לקרדינל, שהיה שרוי על מיטת חוליו, מגן הוקרה בצורת שני לוחות הברית שעליו היה חרוט מכתבו הנפלא של הקרדינל, שנשלח עשר שנים לפני כן לראשי הכנסיות תחתיו, בו הוא מצווה עליהם לעשות הכל כדי להציל את היהודים, עם מילים של אהבה ואחווה כלפיהם, דבר שהיה מאוד נדיר באותה עת. "עלינו להמשיך ולשמר את קיומה של הקהילה בצורתה החזקה והאיתנה. לגדל דור נוסף של צעירים שילמדו וישכילו כיצד להנהיג את בני קהילותיהם בצורה ובדרך שתקדש שם שמיים על כל רואיהם ושומעיהם. אל לנו להסתפק במועט! עלינו לדאוג ולוודא שאותם צעירים ישקיעו את המירב והמיטב - כדי שאכן יוכלו למלא את תפקידם בגאון לתפארת העם היהודי כולו".