כחול-לבן בטריקולור

לפני שנים לא מעטות כתב אחד הח"מ תחקיר על השפעות הסיוע הביטחוני האמריקני, שבמרכזו עמדה הטענה שהסיוע פוגע קשות בישראל משום שצה"ל מעדיף לקנות תוצרת אמריקנית בדולרים שהוא מקבל בחינם במקום בשקלים יקרים. התוצאה היא, אמרו אז בתעשיות הביטחוניות, שהם מתקשים למכור את מרכולתם בחו"ל, משום שהשאלה הראשונה והטבעית של הלקוחות היא: צה"ל קנה את זה? גורמים שאיתם שוחחנו בסלון האווירי בפריז אומרים כיום, כי הבעיה עודנה קיימת אך אפשר להתגבר עליה. הלקוחות יודעים שכל מדינה שמקבלת סיוע אמריקני מעדיפה לבצע רכש בדולרים ולא מיצרנים מקומיים, ואינם רואים בכך הבעת אי-אמון בתוצרתם של האחרונים. חוץ מזה, אומר אחד המקורות, לפעמים דווקא יש יתרון בכך שצה"ל לא קונה מהם: מסיבות ברורות, יותר קל לקבל רשיונות ייצוא למוצרים שאינם בשימושו של צה"ל. "נכון שתמיד יש יתרון בכך שאתה מוכר מערכת שיעילותה הוכחה בקרב", אומר מקור אחר. "אבל לפעמים המערכות שלנו כבר הוכחו בקרב בצבאות זרים, כך שאין לנו בעיה".

סיור בביתנים של החברות הישראליות בלה-בורז'ה הוא חוויה מרנינת לב. גם המוח היהודי במיטבו וגם הוכחה מוחצת לכך שהאיומים על ישראל אינם נותרים ללא מענה. הנה כמה מן הפיתוחים הישראלים החדשים המוצגים השבוע בפריז. התעשיה האוירית השיקה את משפחת המכ"מים אולטרה, המיועדת לגילוי מוקדם של מטרות – מטוסים, טילים ואפילו לווינים (אתה לא רוצה לגלות להפתעתך שהאויב שיגר לווין הסובב לו בנחת מעל שטחך). ייחודה של המערכת בכך שהיא דיגיטלית ומודולרית, וכך ניתן לבנות אותה בשלוש תצורות שונות. אבן היסוד של המערכת היא התא הבודד, שהוא מכ"מ מלא בפני עצמו. בתור שכזה, הוא יכול לנוע בשטח, להסתובב ב-360 מעלות ולגלות כלי טיס קטנים מאוד – אפילו מזל"טים; הוא מסוגל לגלות מטוס קרב במרחק של 500 ק"מ. אם מרכיבים שישה תאים כאלו יחדיו, יכולת הגילוי עולה בהתאם, אם כי בתע"א לא מוכנים לומר האם העלייה היא ליניארית. הגודל המירבי של המערכת הוא 22 תאים, וכך היא נותנת מענה לאיומים אסטרטגיים. תע"א כבר מכרה מערכות כאלו, אך מטבע הדברים – לא אומרת למי.

ברפאל אירח אותנו יניב רותם, טייס קרב לשעבר, ומהאחראים על פיתוח טיל האוויר-אוויר "דרבי". אבל קודם – קצת על דור ה"פיתון", טילים מונחי תמונה היכולים לזהות מטוס לא רק על-פי טביעת החום שלו ולפגוע בכל נקודה שיבחר הטייס (כי לכל כלי טיס יש נקודת תורפה אחרת). "עוד לא פגשתי קומבינציה של נורים שיכולה לשבש את הפיתון-5", מוסיף רותם. הטיל רואה כל מטרה בהיקף של למעלה מ-180 מעלות, כלומר: כל מה שהטייס רואה בקסדה שלו. "המשמעות היא, שברגע שננעלים על המטרה – המטוס הזה נפל. הטייס יכול לכוון את הטיל למטרה רק בהנעת ראשו, בלי לתמרן את המטוס". ואנחנו אומרים: יש מבטים שהורגים. נעצור לרגע: כאשר הצבאות שסביב ישראל הולכים ומתפרקים, מדוע להמשיך להשקיע בכאלו כלי נשק מתוחכמים? התשובה היא, שיש סביב ישראל גם צבאות שמתעצמים ללא הרף (רותם לא אומר, אבל לנו מותר: מצרים, סעודיה, איחוד האמירויות) – וצה"ל חייב להיות מוכן לכל אפשרות. "מה יעזור לך לטוס מעל שטח אויב במטוס אף-35, כאשר מיג 21 מתנפל עליך? אתה לא יכול להגיד 'יהיה בסדר'. זה חלק מחליפת ההגנה העצמית של המטוס", מסביר רותם. עכשיו נעבור ל"דרבי", שהוא למעשה שיפור של טיל באותו שם שהשיקה רפאל עוד בשנת 1998. בזמנו המכ"מ בו היה תוצרת התעשיה האוירית, אבל כעת כל הטיל הוא של רפאל. לטיל זה יש ראש ביות שמאחוריו מכ"מ קטן, הוא משדר וקולט, יודע לעקוב אחרי כמה מטרות בו-זמנית ומציע אותן לטייס. החידוש הגדול: אפשר לשגר טיל זה גם כאשר הטייס כלל אינו רואה את המטרה. ושימו לב: הטווח של ה"דרבי" פנים אל פנים הוא 62 ק"מ; הטווח שלו בלי לראות את המטרה – 100 ק"מ. הטיל הזה, אומר רותם בגאווה, שוקל רק 125-118 ק"ג, אורכו נותר 3.6 מטרים כשהיה – מה שאומר שהוא קטן יחסית למתחריו ולכן מתאים גם למטוסים קטנים יותר.

טייס קרב נוסף שעבר לתפקיד ניהולי בתעשיות הביטחוניות הוא סמנכ"ל אלביט מערכות, שגיא פלג, אשר הציג את מערכת SuperVision לראיית לילה. לכאורה, אין בה חידוש: אלביט מייצרת סנסורים כבר שנים רבות, וגם מערכות תצוגה לטייס הן מוצר ותיק שלה. אלא שהפעם החברה לוקחת את כל היכולות הללו ומשלבת אותן. התוצאה היא, שהטייס יכול למשל לנחות בצורה בטוחה בלילה או במזג אוויר קשה, טייס מסוק יבחין ביתר קלות במכשולים כמו אנטנות ועוד יישומים רבים. חוץ מזה, אלביט מציעה יישום אזרחי של אותו רעיון, במערכת הקרויה ClearVision. את המערכת האזרחית החברה כבר מכרה לקונצרן דאסו הצרפתי שחשף אותה כאשר השיק לפני שבועיים את מטוס המנהלים פלקון 5-איקס: היא מותקנת בחרטומו של המטוס. מאחר שאלו הם מטוסי מנהלים שלא תמיד נוחתים בשדות תעופה גדולים, מסביר פלג, המערכת של אלביט תעלה בצורה משמעותית את בטיחות הנחיתה שלהם.

אחרי מסיבת העיתונאים שאלנו את מנכ"ל אלביט, בצלאל מכליס, האם החברה מושפעת מהקריאות לחרם על ישראל. תשובתו, כמו זו של מנכ"ל משרד הביטחון, דן הראל, הייתה שלילית: "אלביט מאוד ידועה במערכות שלה. אנחנו משקיעים במו"פ 9% מהמחזור שלנו, ובדרך כלל יש לנו מוצרים שמקדימים את זמנם. הלקוחות באים אלינו כדי להיחשף למוצרים חדשים ומשום שהם מחפשים אצלנו פתרונות לצרכים שלהם. "המובילות הטכנולוגית שלנו ושיתוף הפעולה עם צה"ל, שגורם לכך שאנחנו מבינים את הצרכים של הלקוחות, מאפשרים לנו להמשיך להתפתח". מכליס מצביע על עוד נקודה מעניינת: לאלביט יש חברות-בנות במדינות רבות, מה שאומר שכאשר אותן מדינות קונות ממנה – הן מייצרות עבודה בבית וזוכות לטכנולוגיה חדישה. לאיכות יש את המשקל שלה ולמעמד בשוק יש את המעמד שלו". ביקשנו ממכליס להתייחס גם לרמז הברור שלו, ביום פתיחת הסלון, בנוגע לתחרות בין התעשיות הביטחוניות בשוקי חו"ל. "יש היום רוח חדשה, לפחות בקרב חלק מהתעשיות", הוא משיב. "יש דוגמאות לשיתופי פעולה, וככל שהן ירבו – כן ייטב". צור דביר מחברת המל"טים Aeronatics סבור שתחרות הוגנת ובלתי פרועה משפרת את שני הצדדים. "יש רוח דברים, אין משהו כתוב, שמכוונת לכיוון יותר הוגן ומפויס. בעבר היו מאבקים לא יפים, והיום זה קיים הרבה פחות. תע"א מתחרה מולי הכי חזק והכי טוב שהם יכולים, וגם אני עושה זאת. עד מידה מסוימת, נכון שהחברות הישראליות יהיו מתואמות".

• עיתונאי בריטי שאל את בצלאל מכליס האם אלביט תהיה מעוניינת להשתתף בהפרטת תע"א או רפאל. מכליס השיב, שמדובר בהפרטה דרך הבורסה ולא במכירת גרעין שליטה. העיתונאי לא התבלבל: אז האם תקנו מניות בבורסה? שאל. מכליס רמז שהתשובה שלילית, שכן מדבריו עולה שאלביט לא רוצה להיות בעלת מניות מיעוט בחברות שממשיכות להישלט בידי המדינה.

• לתעשיה האוירית יש ביתן קבוע השייך לה, אך משום מה השנה היא לא איישה אותו. זה לא יצר רושם טוב: נראה כאילו תע"א לא מסוגלת להשקיע עוד כמה רבבות דולרים בהפעלתו של הביתן, וכאילו היא כבר לא מספיק גדולה כדי להצדיק את השימוש בו.

• אנשי אלביט שמו את הדגש במסיבת העיתונאים שלהם על הכניסה לתחום האינטגרציה של המידע: כאשר אוספים כל כך הרבה מודיעין, צריך לרכז אותו ולהביא אותו במהירות האפשרית עד לדרגי השדה. "אנחנו מקווים להיות מובילים בתחום", אמרו. בביתן הסמוך של רפאל ניתן לראות, שהחברה הזו כבר מזמן שם.