האוכלוסיות שנמצאו כבעלות מטען גנטי ייחודי ומגוון אכן מוערכות כטבעיות, אולם לדברי ברזני, "השפעת החקלאות וזני התרבות על מיני הבר בארץ גבוהה במיוחד. כמעט ואין אתרים מבודדים מהשפעת הזן המתורבת, ולכן לא ניתן להסיק לגבי קיומן של אוכלוסיות 'טהורות' של זיתי בר". כלומר, גם לאחר זיהוי אוכלוסיות הבר, אין כיום אפשרות לבודד ולהכריע באמצעים גנטיים כיצד נראה הזית המקורי וה'טהור' בטבע, לפני תהליך התירבות.
עם זאת, חשיבותן של האוכלוסיות שזוהו כטבעיות לשימור המגוון הגנטי של הזית היא גבוהה, במיוחד לאור העובדה שמדובר באחד השרידים היחידים האפשריים למקור הזיתים ברחבי אגן הים התיכון. אך גם השימור שלהן הוא עניין מאתגר: שימור באמצעות הנבטת פירות יהיה בעייתי, שכן לא ידוע מה יהיה מקור האבקה בתהליך ההפריה, והוא עלול להגיע מעצים מתורבתים. לכן, שימור המאגר הגנטי של האוכלוסייה באופן אקטיבי אפשרי רק על-ידי הקמת אוסף חי - גן שמבוסס על עצים בעלי מטען גנטי ייחודי, שיתרבו בשיטות של ייחורים, שמאפשרות "לשבט" את האוכלוסייה.
שימור פעיל של המאגר הגנטי מאוכלוסיות זיתי הבר המצויות בארץ יאפשר קידום של חקר האקולוגיה והגנטיקה שלהן, היום ובעתיד. גם אם טרם נמצאה "אם הזית", זיתי הבר ימשיכו להיות עדות חיה למסע שעבר הזית לצד האדם באלפי שנות קיום משותף באגן הים התיכון.